ביום שישי האחרון, רפי דג'ורנו, הבעלים של החנות "לירון הכל לימי הולדת", חנות לצעצועים, חד פעמי ואביזרי ימי הולדת, שנמצאת בשכונת עמליה ברחוב הברבור, זכה להפתעה מרגשת. בעקבות פוסט של תושבת האזור שהפך לוויראלי, דג'ורנו זכה לגל של לקוחות שהגיעו לחנות לרכוש ממנו את הסחורה ממנה הוא צריך להיפטר, לאחר שהחליט לסגור את החנות בסוף השנה בעקבות המשבר הכלכלי שהביאה איתה מגפת הקורונה.
קראו גם:
התושבת שפרסמה את הפוסט, שרון רחמים, מתגוררת בשכונת קריית השרון הסמוכה, ומכירה את דג'ורנו ואת החנות שלו היטב. בפוסט, רחמים קראה לתושבי העיר להגיע לחנות ולעזור לו להיפטר מהסחורה, כדי למנוע ממנו כל נזק כלכלי נוסף. כאמור, הפוסט הפך לוויראלי, זכה ליותר מאלף לייקים ומאות תגובות, ואכן הצליח להביא קהל לקוחות נרחב לחנות המקומית.
"אני מכירה את החנות שלו כבר המון זמן", מספרת שרון רחמים. "הילדים של השכונה הולכים ברגל לרפי בתור טיול. כל הילדים בשכונה מכירים אותו, כל הילדים שלומדים בבית הספר 'רבין', קונים אצלו אחרי שעות בית הספר. הוא סיפר לי ששעות על גבי שעות, תקופה ארוכה, אף בן אדם לא נכנס לחנות. אני מתארת לעצמי שהרשתות הגדולות לוקחות לו את העבודה, וגם הקורונה לא עזרה. ביום שישי האחרון, הגעתי אליו אחרי שהרבה זמן לא הייתי אצלו. הייתי צריכה כמה דברים קטנים אז קפצתי אליו. החנות הייתה ריקה, התחלנו לדבר, ומה שהוא סיפר לי היה עצוב. שבסוף השנה הוא סוגר. אמרתי לעצמי שאם הוא כבר סוגר, הוא צריך להיפטר מהסחורה. אמרתי שגם אם לא נצליח להרים אותו, לפחות שיקנו ממנו את הסחורה שהוא נתקע איתה. לא תיארתי לעצמי שזה יעשה איזושהי מהפכה".
"זה עצוב מצד אחד, הסגירה", אומר רפי דג'ורנו, הבעלים של "לירון הכל לימי הולדת, "אבל מאוד מרגש ומחמם את הלב מצד שני, היוזמה והמחווה ששרון עשתה. אני לא רגיל לפרסום כזה, ואני לא ידעתי גם שהיא כתבה את הפוסט עד שהמון לקוחות התחילו להגיע, זה ממש מחמם את הלב שזה קרה".
איך הגעת למצב שאתה צריך לסגור את העסק?
"הקורונה הייתה הבום שגרם לי להחליט לסגור. קיבלנו קצת סיוע מהמדינה, אבל אני לא רווק, יש לי משפחה, והחנות הייתה הדבר היחיד שפרנס אותנו. אני עוד לא התחלתי לגעת בחסכונות שלי, אבל הגעתי למסקנה שאם אני נשאר פה עוד כמה חודשים, אני כבר מתחיל לשלוף הלוואות. ביום שישי עד 11 באמת כמעט ולא הייתה לי עבודה, ופתאום ב-11 אחרי פרסום הפוסט, קיבלתי ים טלפונים, והמון אנשים הגיעו לחנות. עד עכשיו מגיעים אנשים, זה מאוד מרגש. רק בישראל יכול לקרות דבר כזה".
יש סיכוי שלא תסגור את החנות?
"לקחו לי שלושה חודשים להחליט אם לסגור או לא. זה המקום שלי, זה הבייבי, זה הפרנסה. אבל עד שלא הודעתי לבעל החנות שאני לא ממשיך לשכור, הייתי מתעורר בארבע בבוקר, מתלבט, חרד. איך שהודעתי לו שהחלטתי לסגור, אני שלם עם זה, נהיה לי יותר קל. זה נראה בטוח. הייתי רוצה להישאר, אבל אני לא יודע אם זה כדאי או אפשרי. מפה אני יוצא לחפש את עצמי מחדש בגיל 45, אבל יהיה בסדר, אני איש עבודה".
כל העדכונים - חדשות נתניה
