כשג'ניפר מסטר (32) ראתה לראשונה את אנדריי קוזלוב (27) באפליקציית הכרויות היא לא מיהרה להיענות לו. "הבנתי שהוא עולה חדש מרוסיה, חשבתי לעצמי שאני לא צריכה את זה על הראש שלי. אבל הוא המשיך להתמיד למרות ששלוש פעמים קבענו דייט והברזתי, רק כשהבנתי שהוא גר קרוב אליי, כאן בעיר, הסכמתי לקבוע דייט רביעי ולהיפגש. הוא הגיע ליד הבית שלי, נפגשנו ברחוב נורדאו ומהרגע הראשון נוצר חיבור חזק".
חצי שנה אחרי במקום לחגוג את האהבה היא מנהלת מאבק סיזיפי עם בני משפחתו להשבתו ארצה משבי חמאס. קוזלוב שאיבטח את המסיבה ברעים עוד הספיק לדבר איתה ולהרגיע אותה לפני שנחטף. במשך תקופה הם לא שמעו אות חיים ולא ידעו מה עלה בגורלו, עד שלפני חודש גילו שנחטף. עם שחרורם של החטופים עם האזרחות הרוסית, שורבב לרשימה גם שמו של קוזלוב, שעלה לארץ מרוסיה ואמו יבגניה עוד מתגוררת שם. זה הפיח בג'ניפר תקווה שהנה הוא מגיע לארץ, אבל זה לא קרה.
השיחה האחרונה: "הבטיח שלא ניפרד לעולם"
במשך חצי שנה הם היו העוגן אחד של השנייה, קוזלוב ששנים חלם לעלות לישראל עשה את המהלך ממש לבדו לפני שנה וחצי. "היו לנו המון שיחות על זה שהוא כאן בארץ כמעט לבד, זה מאוד קירב בינינו כי בילינו כל הזמן יחד. אנחנו אוהבים לעשות הליכות יחד, הוא היה גולש ואני הייתי שוכבת על חוף הים, מתבוננת בו ונהנית מהזמן שלנו יחד".
גם משבר בזוגיות לא פגע בחיבור בין הזוג הצעיר. "נפרדנו לשלושה שבועות, היה לי מאוד קשה. כמה ימים לפני ה-7 באוקטובר חזרנו, בדיעבד אני מבינה שבשיחה האחרונה שלנו היה חשוב לו לומר לי מה הוא מרגיש. הוא ביקש סליחה על הכל, הבטיח שלעולם לא יפגע בי שוב ושהוא לא רוצה שניפרד יותר".
קראו גם:
הנס: "ברגע האחרון נשארתי בבית"
קוזלוב לא ידע ששעות בודדות אחרי אותה שיחה דרמטית מחבלי החמאס יחטפו אותו לעזה. "בהכשרה שלו אנדריי הוא בכלל מעצב גרפי, אבל הוא רצה כיוון חדש", מסבירה מסטר שעובדת כדיילת בחברת אל על, "הוא עבד כשף בפלורנטין וכשמאבטח של הנובה ביטל הציעו לו כסף טוב, הוא בכלל לא היה חמוש, אבל זה היה מפתה והוא הלך על זה. זה היה ממש ספונטני, בשישי בערב הוא פתאום שלח לי תמונה מהמסיבה ואפילו חשבנו שאולי אני אבוא. אבל הייתי אחרי ארוחה טובה במסעדה, כבדה ועייפה, אז התעצלתי וברגע האחרון התחרטתי ונשארתי בבית. אני חושבת על זה הרבה, אם הייתי הולכת איתו למסיבה, האם היינו מצליחים להינצל יחד והוא היה כאן לצדי?
"בארבע לפנות בוקר עוד דיברנו, היתה לנו שיחה מאוד משמעותית על הקשר שלנו, על הפרידה וכמה אנחנו חשובים אחד לשנייה. לימים גם אחיו סיפר לי שהיתה להם שיחה רצינית, כאילו הוא ביקש לחזק את כולם רגע לפני שזה קורה. אחרי שניתקנו ישנתי רק שעתיים וחצי ופתאום התחילו האזעקות, לא היתה לי קליטה בממ"ד אז רק שלחתי לו הודעות".
מה הוא סיפר לך בבוקר ה-7 באוקטובר?
"הוא כתב לי הודעות מאוד רגועות שיש אזעקות והוא מוצא מקום מחסה. הוא גם כתב שהמצב לא טוב אבל בכלל לא ידעתי שהוא בדרום, פחדתי שזה יבהיל אותו כי זו פעם ראשונה שהוא מתמודד עם מצב של אזעקות, אבל הוא היה ממש בסדר. הראש שלי היה בכלל במקום אחר. כתבתי לו שיתרגל כי זו ישראל, לא העלתי על דעתי שהוא כבר בעזה. אפילו הספקתי לכתוב לו שאני מקווה שלא יבטלו את הטיסות כי ביום שני הוא אמור לטוס לטורקיה להיפגש עם אמא שלו שגרה ברוסיה, מצחיק שהייתי טרודה בזה שהוא יפספס טיול כשהוא בכלל נמצא בסיוט הכי גדול. לא הבנתי את גודל האסון".
רגעי האימה: "הכנתי את עצמי לדפיקה בדלת"
אנדריי לא סיפר הרבה לג'ניפר כדי לא להדאיג, אבל לחבריו הוא כתב את האמת. "הוא השמיע להם את הבומים והירי שלא פסק, אמר שהוא לא יודע לאן לברוח כי בצד אחד יש מחבלים ובצד השני נפלו רקטות, הוא גם סיפר שהוא רואה מלא גופות. אני מניחה שהוא ניסה לשדר לי ביטחון שלא אדאג. כשהחברים שלו השמיעו לי את ההקלטה ששלח אליהם שמעתי איך הוא בולע את הרוק בין המילים, שמעתי את הפחד בקול שלו".
הפעם האחרונה שחבריו של קוזלוב שמעו ממנו היתה בשעה 9:15, איכון הנייד שלו נעצר בצומת סעד, ממש מול השביל שמוביל לכפר עזה, אליו פלשו באותה העת מאות מחבלים חמושים. לאחר מכן נעלמו עקבותיו של קוזלוב ובמשך שבועות הוא נחשב לנעדר.
"עמוק בלב חשבתי שהוא מת, הכנתי את עצמי לרגע שבו ידפקו בדלת ויספרו לי את זה כי לא רציתי להיות בהלם ולקרוס. בשבועות שהוא נחשב לנעדר ממש חליתי, הייתי מקיאה ובמצב לא טוב. כשהגיעו הקצינים שמלווים אותנו ואמרו שהוא חטוף הייתי המומה, פעם ראשונה שפתאום היתה תקווה. הם לא מסרו מידע נוסף, אין לנו מושג על מה הם מסתמכים אבל הם אמרו שהוא בוודאות חי וחטוף בעזה".
כיצד הידיעה שהוא חטוף השפיעה עלייך?
"זה שינה הכל. זה אומר שלא רק שיש תקווה אלא יש גם סיבה לקום בבוקר ולהילחם על משהו, כדי שאנדריי ישוב. מאותו רגע זה כל מה שמעסיק אותי, כל בוקר אני קמה ומתעדכנת בפעילות המטה להשבת החטופים, אני מתראיינת בעולם, יוצאת למשלחות, מתראיינת בכלי תקשורת בינלאומיים מחלקת כרזות. עושה הכל".
האכזבה: "קיוויתי שרוסיה תילחם עליו"
בסוף השבוע שעבר מסטר היתה בטוחה שהפעילות הענפה שלה ושל משפחת קוזלוב נשאה פרי כשלראשונה שמו של אנדריי הוזכר ברשימת החטופים שצפויים לשוב ארצה. "טסתי למשלחת ברוסיה, ראיתי משם כיצד החטופים שבים וזה היה השבוע הקשה בחיי, דמיינתי את עצמי במצב של המשפחות שלהם, מקבלת את אנדריי בחזרה. גם דיברו על האפשרות שיחזירו חטופים רוסים כמחווה לפוטין וגם שחררו צעיר אחד אז מאוד קיוותי שרוסיה תילחם עליו.
"ביום חמישי אמצעי התקשורת הזכירו את אנדריי כחלק מהרשימה, הקצינים המלווים מטעם הצבא לא ידעו על זה כלום, הם אמרו שהם לא יודעים מהיכן המידע אבל אני הייתי משוכנעת שזו האמת. רגע לפני שעליתי על הטיסה חזרה לארץ ביקשתי מהקצין שיאסוף אותי משדה התעופה ישר לבית החולים כי הייתי משוכנעת שאנדריי חוזר הביתה".
לא רק שמסטר שבה לארץ וגילתה שבן זוגה האהוב עדיין שבוי בעזה, היא גם הבינה שלפחות בשלב הזה אזלו הסיכויים לחילופי שבויים בזמן הקרוב. "זה היה מפח נפש ענק לגלות שהוא לא חזר, אבל בבוקר של יום שישי, כשהסתיימה הפסקת האש, הלב שלי ממש נשבר. הבנתי שקברו לנו את כל החלומות.
"אני יודעת שאנחנו חייבים להילחם בעזה אבל אני כל כך מפחדת עליו, כל לילה יש לי סיוטים, רק אתמול חלמתי שהוא בבניין שצה"ל מפציץ. אנדריי לא ישראלי, הוא בקושי מדבר עברית, הוא לא רגיל לכל הטרור הזה, לפני שגילינו שהוא חטוף הייתי משוכנעת שברגע שראה את המחבלים נפל על הברכיים והתחנן שיסיימו את זה. עכשיו כשאני מבינה לא רק שהוא שרד אלא שהוא עדיין שם בחיים, אני פשוט מעריצה אותו ואת הכוחות שלו. לאנדריי יש חוסן נפשי אבל הוא גם אדם מאוד רגיש ותמים".
למרות הקושי, מסטר משתדלת לשמור על אופטימיות ומקפידה להתמקד במחשבות חיוביות. "אני משתדלת לא לדמיין אותו שם ולא לחשוב מה עובר עליו. רק מקווה שהוא מזכיר להם שהוא אזרח רוסי. אולי זה יסייע לו. אני בעיקר מדמיינת את הרגעים הטובים שלנו יחד, נשיקות וחיבוקים. אנחנו זוג מאוד חם ואוהב, כל הזמן יחד ובזה אני מתמקדת. מדמיינת את הרגע ששוב אחבק אותו חזק, אעצום עיניים כי זה ייראה כמו חלום, אך כשאפקח אותן אראה אותו שוב מולי, חי ובריא ויחד איתנו. כשיחזור אסתכל עליו שעות, הוא הגבר הכי יפה שראיתי בחיי".
המאבק המשפחתי להשבתו של אנדריי
אחרי שנים שחלם לעלות לישראל, אנדריי עלה לארץ והותיר אחריו זוג הורים ואח בן 17 שרק מחכים לאות חיים ממנו. דודתו אנה קוזלוב מפתח תקוה מנהלת את המאבק המשפחתי להשבתו בשיתוף עם ג'ניפר. אמו של אנדריי יכלה להישאר בארץ רק שלושה שבועות וכעת כששבה לרוסיה, אנה מקווה שבקרוב יהיו לה חדשות טובות עבורה.
"אחרי כל מה ששומעים מהחטופים שחזרו, אני כבר לא יודעת מה אני מעדיפה, שאנדריי יהיה נעדר או חטוף, חלק קיבלו יחס סביר, חלק עברו התעללות, כל רגע משמעותי. היו שנחשפו לאמצעי התקשורת, אז אם אנדריי קורא את זה אני רוצה שיידע שאנחנו נלחמים עליו ומחכים לשובו".
כל משפחתו של אנדריי שותפה לתחושה של חברתו שעם סיום הפסקת האש הסיכויי להחזרתו הולכים ופוחתים. "לרגע היתה הרגשה שהוא כבר בבית, אפילו חשבנו שאולי ירצה לשוב תקופה לרוסיה. אנדריי חייב לחזור אלינו, אין בכלל אופציה אחרת".
