עם היוודע דבר מותה של מלכת אנגליה אליזבת השנייה בגיל 96, והכרזת הנסיך צ'רלס כיורש העצר, נפל על הממלכה הבריטית אבל כבד. אלא שגם כאן, בארץ הקודש, יש לא מעט מעריצים מושבעים של בית המלוכה שחווים את אובדן המלכה באופן אישי. אחד מהם הוא צ'רלס גרין (72) מנתניה. שהיה בעבר צלם בית המלוכה וזכה במשך עשרים שנה להיכנס בדלתות ארמון בקינגהאם ולנהל שיחות חולין עם המלכה.
מחתונות לארמון
"עבדתי כצלם בית המלוכה במשך עשרים שנה (משנת 1993 ועד 2013), כולל בטקסי הכתרה, הענקת אותות כבוד, תמונות משפחתיות וגם תארי אבירות ואירועים חגיגיים", הוא מספר. "אבל כשהילדים גדלו ועשו עליה לישראל ונולדו נכדים, מצאנו את עצמנו, אני ואשתי טוני, עושים נסיעות הלוך ושוב בין אנגליה לישראל בשביל לבקר את המשפחה, והבנו שזה כבר לא קל לעשות את זה ואנחנו גם מפסידים את הנכדים גדלים, אז החלטנו לעשות עליה ולגור בנתניה".
''הייתה לי אפשרות לחדש את החוזה לעוד חמש שנים, אבל אני לא מצטער שלא עשיתי זאת", הוא ממשיך. "בנוסף, ברגע שעזבתי - עזבתי. אין דרך חזרה וכבר קיבלו מישהו אחר במקומי. זה היה מעבר מאוד מהיר ביני לבין הצלם החדש. בנוסף, זו עבודה לא קלה שדורשת לא מעט הכנות. אני חושב שצילמתי מעל 35 אלף איש במהלך העבודה שלי, כולל אנשים מפורסמים שהגיעו לאירועים של בית המלוכה. בנוסף, היו צילומים שדרשו אורך רוח כי לקח לאנשים זמן להתארגן, לסדר את השיער והאיפור".
איך הרגשת לאחר מות המלכה?
''הרבה אנשים יצרו איתי קשר, גם מאנגליה וגם מישראל, כולל חברים ומשפחה אבל גם רשתות טלוויזיה ורדיו. אחרי הכל עשיתי את זה 20 שנים, שזה חלק נכבד מחיי, וזה משהו שידוע לכולם. אני לא התקשרתי למשפחת המלוכה להביע את תנחומיי כי אני כבר לא עובד שם כמעט עשור, וגם כל מי שעבד שם בתקופתי כבר לא שם, אבל אם הייתי עכשיו באנגליה סביר להניח שהייתי הולך למלון וחותם על הספר ומביע את תנחומיי בצורה הזו".
איך הגעת לעבודה עם בית המלוכה?
"הייתי צלם חתונות ובר מצוות באנגליה. כשהזמינו אותי לראיון הייתי בטוח שלא אקבל את העבודה כי אני לא עובד בחגים ובשבתות. בראיון העבודה שלי הנושא עלה אחרי רבע שעה כבר, כי אני אמרתי להם שאני יהודי ושומר שבת וחגים, והם ענו לי שזה בסדר כי הם לא עושים צילומים בשבת ובחגים של כל הדתות. חיכיתי לתשובה כשבועיים, הייתי כבר בטוח שלא קיבלתי את התפקיד, אבל עדיין הייתי מאוד נרגש מהחוויה הזו, שבכלל הגעתי לראיון לתפקיד הזה. ממש סיפרתי לכולם כל פרט שאני זוכר מהריאיון הזה, בעיקר את גודל החדרים, התמונות והקישוטים. כשלא חזרו אלי חשבתי שזהו, אני ממשיך בעבודה שלי ומישהו אחר קיבל את העבודה. אבל לאחר שבועיים, בזמן שישבתי עם לקוח, אשתי שעבדה איתי ענתה לשיחת טלפון ואמרו לה שזה מבית המלוכה והם רוצים לשוחח איתי. אשתי אמרה להם שאני עם לקוח ולא יכול לשוחח איתם. זה משהו שמקובל באנגליה, אם אתה עם לקוח אתה לא עונה לשיחות, אלא אם זה ממש דחוף. הם אמרו לה שזה ממש חשוב אז היא העבירה לי את השיחה והלקוח ממש התרגש יחד איתנו, כי בשיחה הזו בישרו לי שקיבלתי את החוזה. אני מודה שלא ישנתי כל הלילה מרוב התרגשות".
מה אתה זוכר מהיום הראשון שלך כצלם של בית המלוכה?
"שמאוד התרגשתי. הגעתי בשמונה במקום בעשר לצילומים. אני זוכר שהעבודה ראשונה הייתה לצלם את המלכה עם שומרי בית המלוכה בחדר גדול ומאוד מואר עם מדרגות מאחור. מה שאני הכי זוכר זה את הרגע בו המלכה הגיעה לחדר. ממש שמענו את הצעדים שלה בזמן שהיא צועדת לעברנו ומשוחחת עם המלווים שלה. היה ממש שקט בחדר בזמן שהיא נכנסה. אני חושב שהרגע בו היא פשוט ניגשה קודם כל אליי לפני שהיא התיישבה לצילומים, היה מורט עצבים כי לא הייתי מוכן לזה. הלב שלי ממש דפק חזק. הייתי בטוח שהיא שומעת את דפיקות הלב. זה היה לפני שלושים שנה ואני זוכר את השיחה בינינו לפרטים. היא שאלה אותי, כמה זמן אני עושה את זה? מההתרגשות עניתי לה שאני צלם 25 שנים וזו הפעם הראשונה שאני מצלם בארמון המלוכה. והיא התעניינה מאיפה אני, ואם יש לי משפחה. ממש התעניינה במי אני. זה היה מאוד מרגש עבורי, ברמה שלא שמתי לב שיש ביד שלה תיק בזמן הצילומים".
איזה מן אישה היא הייתה?
"אני מודה שיש לי הרבה זיכרונות מהעבודה שלי כצלם של משפחת המלוכה, ובמיוחד מהמלכה שהייתה נהדרת. היא הייתה אשת שיחה מרתקת וכל פעם שהיא דיברה עם אנשים היא ממש התעניינה בהם. מי הם, מאיפה הם. כל מי שפגש אותה יעיד שזו חוויה מדהימה, כי היא תמיד הסתכלה לאנשים בעיניים, נתנה לאנשים זמן לדבר, ממש אישה דגולה. בנוסף, במסגרת עבודתי כמובן שדיברתי עם המלכה בכל פעם שצילמתי אותה, אבל זה אף פעם לא היה ביוזמתי, כי אסור לדבר עם המלכה עד שהיא לא פונה אליך. אבל ברגע ששיח כזה מתחיל זה שיח רגיל כמו כל שיחה שיש לי עם אנשים אחרים, ממש שיחה רגילה. אני זוכר שהמלכה הייתה מאוד שנונה. אפילו מצחיקה".
משהו מיוחד שאתה זוכר ממנה?
"שהיה לה זיכרון מצוין בצורה לא רגילה. היא ממש אנציקלופדיה. זכרה וידעה הרבה דברים. בנוסף, היא תמיד הצטלמה נהדר. ממש ידעה להצטלם. איך לשכל רגליים ומה הצד היפה של פניה. היה לה ממש עור מדהים. התחלתי לצלם אותה שהיא הייתה בשנות השישים לחייה והדבר הראשון ששמתי לב אליו לגביה זה שהיא גם מאוד נמוכה".
קיראו גם:
להיות מקצועי
באופן די תמוה, לגרין אין תמונה למזכרת עם האישה שתיעד כל כך הרבה פעמים, וגם לא לאשתו שהצטרפה אליו לימי הצילום במסגרת עבודתם המשותפת בעסק. "אשתי עובדת איתי בעסק, ובכל פעם שהייתי צריך לעשות צילומים פרטיים עם המלכה, והייתי צריך עוזרת, אשתי תמיד התנדבה לבוא איתי", הוא מספר. "בזמן שאני הייתי מכין את ציוד הצילום, אשתי והמלכה שוחחו ביניהן. פעם אחת כמעט ויצא לי לצלם אותן ביחד, למשל שהן שוחחו ליד החלון והייתה תאורה נהדרת. אבל לא עשיתי את זה. גם אני מאוד רציתי להצטלם איתה אבל זה לא היה מקצועי כך שאין לי תמונה איתה. לא הרשתי לעצמי לעשות שום דבר לא מקצועי או לא מקובל כי פחדתי לאבד את החוזה. נשאר לי המזכרת הזו של התמונות שצילמתי לבית המלוכה שמוצגות בעמוד שלי וגם מופצות בכל העולם. זה היה חלק מעבודתי בארמון המלוכה, הידיעה שהתמונות לא שלי אלא שלהם".
גרין צלח את ההשתקעות בישראל בהצלחה. משהגיע ארצה בחר לא להמשיך לעבוד בתחום ולנוח. "יש לנו בישראל שלושה ילדים שגרים ברעננה ובמודיעין, וגם נכדים, והבנו שאנחנו צריכים לעשות החלטה. ובחרנו בישראל, והנה עכשיו אנחנו חוגגים פה בישראל 50 שנות נישואין", הוא אומר.
מרגישים את ההבדלים במנטליות?
"אני מודה שההבדלים בין החינוך הישראלי לבריטי עולים מדי פעם, במיוחד בכל הקשור לאופן הפנייה של אנשים אחד לשני. באנגליה אתה חייב להיות מנומס, להיזהר במה אתה אומר ועושה, כי זה לא הבית שלך ואילו בישראל זה בית. כולם מדברים בשפה של משפחה, אח, אחי, מתנהגים כאילו כולם משפחה. אנחנו אוהבים את זה".
"אני זוכר את הרגע בו המלכה הגיעה לחדר. היה ממש שקט בחדר בזמן שהיא נכנסה. אני חושב שהרגע בו היא פשוט ניגשה קודם כל אליי לפני שהיא התיישבה לצילומים, היה מורט עצבים כי לא הייתי מוכן לזה. הלב שלי ממש דפק חזק. היא הייתה אשת שיחה מרתקת וכל פעם שהיא דיברה עם אנשים היא ממש התעניינה בהם. מי הם, מאיפה הם. כל מי שפגש אותה יעיד שזו חוויה מדהימה, כי היא תמיד הסתכלה לאנשים בעיניים, נתנה לאנשים זמן לדבר".
