בזמן שדני עמוס שיחק בבלומפילד מול מכבי תל אביב בנעליים המעוטרות בצבעי דגל הקהילה הגאה, רגע אחרי התקרית עם איסמעיל ריאן, אחיו הצעיר מיכה השתתף בערב התרמה לנוער גאה, שמחפש בית חם שיקלוט אותו. כשחזר מיכה, בן הזקונים למשפחת עמוס, הביתה, והתוודע למחווה היוצאת דופן של אחיו, הוא התרגש מאוד.
"אני גאה מאוד באחי", אומר מיכה השבוע. "בכל פעם שקורה משהו בנושא, הוא מחליט לשים את זה בראש סדר העדיפויות שלו, ואני גאה בו כי הוא לא חייב לעשות את זה. הוא באמת חושב שצריך להיות שינוי".
מה הרגשת כששמעת על המקרה עם ריאן?
"ראיתי את הסיפור בחדשות. דני לא סיפר לי, כך שראיתי את זה לראשונה בטלוויזיה, וממש התפוצצתי מבפנים מרוב גאווה על הדברים שאחי אמר. כל כך שמחתי שהוא טיפל בעניין הזה. בכלל, הגיע הזמן שמישהו יעשה משהו בנושא, וכשזה אחיך, אז הלב מתמלא בגאווה גדולה. במגרשים יש הרי כל כך הרבה קללות נגד הומואים, כך שאני יושב במשחקים באי נוחות, והנה קם שחקן ואומר משהו בנושא הזה".
ידעת על מחוות הנעליים?
"הוא אמר שהוא מכין לי הפתעה, אבל לא הסכים לגלות לי מה הוא מתכנן. הייתי בדיוק בערב התרמה של נוער גאה, וכשהגעתי הביתה ראיתי את זה והתרגשתי מאוד. אני אומר לעצמי 'וואו, איזה אח יש לי'. אנחנו קרובים בגיל, שנתיים הבדל. זה שאני והקהילה שלנו כל כך חשובים לאחי, זה פשוט עושה טוב על הלב, ואני אומר לעצמי שהתמזל מזלי. אני מכיר המון סיפורים קשים. אני לא במרכז התמונה במחווה הזאת. זה לא היה רק בשבילי. מה שדני עשה זאת פעולה למען עולם טוב, נעים ונוח יותר לכולם".
כשאתה מגיע לראות את אחיך בלייב, ושומע קריאות כאלה ואחרות, מה אתה מרגיש?
"כשמאחוריי מישהו צועק לשחקן 'יא הומו', זה לא נעים. אני שלם מאוד עם עצמי, אני לא חושב שזאת קללה, אבל אחרים יכולים להיפגע. אם יושב שם מישהו שלא שלם עם עצמו, זה בהחלט פוגע בו".
אני מניח שקיבלת הרבה תגובות על ההתנהגות של דני באירוע הזה.
"הרבה מאוד אנשים כתבו 'כל הכבוד ואיזה כיף שאחיך התייחס לכך'. הרבה כתבו לי, שכשהם היו קטנים יותר הם שיחקו כדורגל וקראו להם הומואים, והם הפסיקו לשחק בגלל זה, והלכו לעשות דברים אחרים. עוד אמרו, שמבחינתם הוא ממש סוג של קדוש, כי הגיע הזמן שמישהו ישמיע קול, שאף אחד לא השמיע, כשהם היו צעירים יותר. זה פותח מקום לכל אחד לבוא ולשחק. אם אני הומו, אני לא יכול לשחק כדורגל? או אהיה פחות טוב? האם אני פחות טוב בכל דבר אחר, כי אני מעדיף לחיות את חיי עם מישהו אחד ולא מישהו אחר?".
גאים בספורט
היציאה מהארון, למרות היותה נפוצה מאוד בשנים האחרונות, היא לא אקט נפוץ מאוד בענפי ספורט שנחשבים גבריים, כמו כדורגל וכדורסל.
לפני שנתיים היה זה שחקן הכדורסל אורי קוקיה שיצא מהארון, והתוודה על אהבתו לגברים. "ספורטאים חוששים לצאת מהארון, בגלל המחיר שהם עלולים לשלם על כך. לי היה חשוב להראות שאפשר להיות הומו ולעשות קריירה יפה", אמר קוקיה בזמנו. בכדורגל הישראלי זה עדיין לא קרה.
במחקר שהתבצע באנגליה לפני כמה שנים עלה, כי לציבור של פחות משמונה אחוזים מאוהדי הכדורגל תהיה בעיה עם זה שיש בקבוצתם שחקן גאה. כנראה בישראל ייקח עוד זמן עד שיקום שחקן אמיץ ויכריז קבל עם ועולם שהוא גאה.
"על פי הסטטיסטיקה, הרי ברור שיש גאים גם בכדורגל שלנו", אומר עמוס. "המציאות לא מאפשרת לאנשים לצאת מהארון כל עוד הם משחקים. יש כאלה שמעדיפים להישאר ככה, וזה סבבה. אני האחרון שאגיד לאנשים שהם צריכים לצאת מהארון, כי זה עניין אישי. אבל אם יש מישהו שרוצה לצאת מהארון, והוא לא יכול מפני שהוא משחק בענף ספורט מסוים — זה הופך להיות בעייתי".
היית ממליץ לספורטאים, ובמיוחד לכדורגלנים, להישאר בארון בשלב זה?
"הייתי ממליץ לכל אחד לעשות את מה שנוח לו. אני עברתי את התהליך שלי של היציאה מהארון, ולמזלי קיבלתי תמיכה וקיבלו אותי, ואין לי שום סיפורים של 'זרקו אותי מהבית' וכאלה. יש לא מעט סיפורים עצובים כאלה, כך שאדם שלא מוכן לעבור את התהליך הזה ואת הסיכונים שכרוכים בכך, לא אדחוף אותו ואומר לו 'אתה הומו, אז תצא מהארון כדי שיהיה לאחרים קל יותר'. כל סיפור הוא פרטי ואישי. ברור שאם כל מי שהוא גאה ייצא מהארון, יהיה שינוי בתפיסה, אבל לא בטוח שהעולם מוכן לכך".
לפני שנים ספורות היה זה דווקא דני עמוס עצמו, שנתפס ביציאה לא במקום בהקשר של הקהילה הגאה. כך שאפשר לומר, שהוא עשה כאן סוג של תיקון.
"זה נכון, אחי נתפס באמירה כזאת, ובאותו יום הוא התקשר ואמר לי 'מיכה, עשיתי טעות גדולה, הייתי נסער ואמרתי משהו שלא הייתי אמור להגיד. זאת כמובן לא הייתה הכוונה שלי, ואני רוצה לבקש ממך סליחה'. נראה לי שבגלל המקרה הזה הוא הבין כמה צריך לחשוב על מה שאומרים, כי לדברים יש השפעה גדולה מאוד", מספר מיכה השבוע.
מיכה נולד לפני 30 שנה. היחידי במשפחת עמוס שהוא צבר מלידה. באופן מדהים, חמשת בני משפחת עמוס מחזיקים כל אחד בלאום שונה. האם דבי נולדה בזימבבואה. האב לינדזי נולד באנגליה כנוצרי, והתגייר למען אשתו. הזוג נשאר לגור במדינה האפריקאית שאז עוד נקראה רודזיה, ושם נולד בנם הבכור נתן. כשעברה המשפחה לדרום אפריקה נולד דני, ומשם עלו לארץ והתיישבו בקיבוץ כפר בלום, שם נולד מיכה.
כילדים להורים ספורטאים (האב שחקן רוגבי והאם שחיינית) הלכו הצאצאים בדרכם. נתן, שספג את תרבות הרוגבי בדרום אפריקה, הפך למקצוען, והוא גר ושיחק באירלנד 12 שנה. גם דני רצה לשחק רוגבי, אבל בסופו של דבר התביית על כדורגל. גם מיכה ניסה את מזלו תחילה בכדורגל, אבל בסופו של דבר מצא את מקומו בספורט אומנותי יותר — הריקוד.
כשהגיע מיכה לגיל 18, התוודה בפני משפחתו על נטייתו המינית וזכה לחיבוק גדול מהמשפחה.
"האחים שלי הגיבו במשפט כזה 'נו, הגיע הזמן. איזה כיף שסוף סוף אפשר לדבר על זה בחופשיות'", מספר מיכה. "כמו בכל משפחה עברנו תהליך, והם קיבלו את זה באהבה גדולה. הם הכירו את כל בני הזוג שלי, והרגשתי הכי רגיל. בדיוק כמו שאחי הגדול נתן הביא הביתה את החברה שלו, אני הבאתי את הבן-זוג שלי, והכול התקבל בטבעיות".
יצאת מהארון עוד לפני שהתגייסת. איך זה השפיע על השירות הצבאי שלך?
"היה לי שירות מעולה. הייתי רקדן מצטיין בצה"ל. זה אותו הקונספט כמו ספורטאי מצטיין. בעולם שבו אני חי, דווקא הסטרייטים מרגישים פחות נוח, כי הם במיעוט. אני מכיר לא מעט חבר'ה שהפסיקו לרקוד, כי זאת אומנות כביכול של הומואים. אתה רוקד בבית הספר וכולם קוראים לך הומו. אתה צריך הרבה כוחות כדי לא לקחת את זה ללב, במיוחד אם אתה לא הומו".
מיכה נמצא בזוגיות זה חמש שנים, והשניים חיים, איך לא, בעיר הגדולה. "אחת הסיבות לכך שאנחנו גרים בתל אביב היא, כי אנחנו מרגישים הכי נוח בעיר הזאת", הוא אומר. "מחוץ לתל אביב זה לא קל, אבל יש עוד ועוד אזורים שבהם זה כבר מתקבל. יש לנו חברים שגרים בערים אחרות, והם מרגישים נוח ובטוח יותר".
מתי לדעתך, יקום הכדורגלן הראשון בארץ שייצא מהארון?
"זה יהיה קשוח מאוד וסיכון מסוים לקריירה שלו. אני לא חושב שמישהו יקבל על עצמו את הסיכון הזה. זה יהיה מדהים אם אנשים ירגישו חופשי לעשות דברים כאלה. לצערי, עולם הספורט תמיד היה גברי. מישהו קבע מה זה להיות גבר, וכולם הולכים אחרי זה".
יש את העניין של חדר ההלבשה.
"זה הדבר הראשון שסטרייטים חושבים עליו, אם הוא הומו הוא בטח דלוק עליי, והוא יכול לעשות משהו. חדר ההלבשה זה המקום האחרון שהם צריכים לפחד בו כביכול. זה כמו בצבא, רוב הסיכויים שמישהו במחלקה שלך היה גיי, והדבר האחרון שהוא היה רוצה לעשות זה להביך אותך. ההיפך, ברגע שזה פתוח ויודעים על זה, הדברים הרבה יותר מובנים".
אחיך עשה צעד חשוב מאוד, אתה לא חושש שאולי יציקו לו ביציעים בגלל זה?
"אחי ואני באותה גישה של להיות מאושר עם מי שאתה. אם אתה שלם עם מי שאתה, ומישהו אחר רוצה לפגוע או לזלזל, זה עניינו. דני ואני מדברים המון על החיים. מה שחשוב בסופו של דבר זה להיות שלם עם המעשים שלך, ועם מה שאתה מפיץ לעולם, כל עוד אתה לא פוגע באחרים. אני מקווה שעוד אנשים יבינו שיש להם השפעה וכוח לשנות דברים לא טובים שקורים בספורט, ובארץ בכלל".
