לקרוס הוא משחק כדור קבוצתי שהגיע מצפון אמריקה. זהו ענף ספורט פיזי אגרסיבי, שהוא מעין שילוב בין הוקי לפוטבול. בנתניה קיימות כמה קבוצות לקרוס. הן משתתפות בתחרויות, מגיעות להישגים מרשימים וחלק מהשחקנים משחקים גם בנבחרת ישראל. למעשה, בנתניה יש מספר שחקני הלקרוס הגדול ביותר בארץ ובמזרח התיכון. עם זאת, אין לקבוצות הללו מגרשים ראויים לשחק ולהתאמן בהם, דבר שפוגע באופן ניכר בשגרת האימונים של השחקנים.
בקיץ 2018 אירחה נתניה את אליפות העולם בלקרוס, ובקיץ 2019 התארחה בעיר אליפות אירופה לנשים. נראה שיש פער בין האירועים הנוצצים האלה לבין התנאים שלהם זוכים קבוצות הלקרוס העירוניות.
לזרוק חזק
אורי בר דוד וג'ייטי ג'נינגס הם מאמנים של הקבוצות הצעירות בעיר. בר דוד מאמן את הקבוצות בקריית השרון וג'נינגס את הקבוצות בפולג. שניהם גם משחקים בקבוצה הבוגרת של נתניה, ובר דוד אף משחק בנבחרת ישראל. הוא בן 19, ספורטאי מצטיין, שנולד וגדל בנתניה. ג'נינגס, בן 25, הוא אמריקאי שחי בישראל בארבע השנים האחרונות, וכיום גם הוא גר בעיר.
"יש בקבוצות הנתנייתיות פוטנציאל ענק, אבל העיר לא מקדמת את זה. אנחנו מרגישים שמפספסים אותנו פה", אומר בר דוד. "קבוצת הבוגרים של נתניה, שאני וג'ייטי משחקים בה, מתאמנת בהרצליה כי אין לנו כאן מגרש. בנוסף, בעיר קיימות ארבע קבוצות צעירים, שתיים בקריית השרון ושתיים בפולג, ויש גם קבוצת בנות בקריית השרון. כל הקבוצות האלה מתאמנות בספורטקים של פולג וקריית השרון".
איך נראים האימונים בספורטק?
בר דוד: "לשחק בספורטק זה בעייתי מאוד. אין מקום לקבוצה להתאמן שם, במיוחד בספורט אגרסיבי כמו לקרוס. חוץ מזה, הכדור בלקרוס הוא כדור גומי קשיח, שבאימון אידיאלי השחקנים אמורים לזרוק אותו חזק. בגלל שאנחנו בספורטק ואנשים נמצאים קרוב אלינו, אנחנו חוששים לפגוע בהם, אז משתדלים כמה שפחות לזרוק לשער, ולעבוד יותר על טכניקה. זה כמובן פוגע בשחקנים. בנוסף, המגרש עצמו לא מטופל. יש בורות והדשא גבוה. עוד עניין הוא שלפעמים יש בספורטקים אירועים שבגללם מורידים אותנו מהמגרש. זה ממש מפריע לעקביות של האימונים, ומגביל את מה שאפשר לעשות בתוכם".
ג'נינגס: "בספורטק בפולג יש לנו אותה הבעיה. תמיד יש אנשים שעוברים בקרבת השער או אפילו באמצע המגרש. זה מקשה מאוד על האימון, כי חצי מהזמן הילדים לא יכולים לזרוק את הכדור. זה מתסכל ומכעיס אותם, כי הם רק רוצים לשחק ולהתאמן".
פניתם לעירייה בעניין?
בר דוד: "בסוף השנה שעברה הייתה לנו פגישה עם העירייה בנושא. הם אמרו לנו שאין להם מגרשים להקצות בעבורנו. כששאלנו אם יש שטח כלשהו בעיר שנוכל לבנות בו מגרש, קיבלנו תשובה שלילית".
גם בקשותיהם לשיפור התנאים בספורטקים של פולג ושל קריית השרון לא נענו. "ביקשנו מהעירייה שתבנה שתי גדרות שימנעו מהכדור לעוף החוצה. יש לנו מספר מוגבל של כדורים, והרבה מהם הולכים לאיבוד כששחקן זורק אותם מחוץ למגרש. אבל הפחד הכי גדול שלנו הוא שהכדור יפגע במישהו, ולכן אנחנו ממש זהירים. אחרי שפנינו, הגיעו אנשים מהעירייה, מדדו ואמרו שיתקינו גדרות, אבל אנחנו מחכים כבר יותר משנה ושום דבר לא התקדם".
בימים אלה, עיריית אשקלון, בשיתוף פעולה עם לקרוס ישראל, בונה מגרש לקרוס מקצועי ראשון בארץ. "העירייה שם תומכת מאוד בשחקני הלקרוס שלה", מספר בר דוד. "עוד לפני בניית המגרש המקצועי, העיר דאגה למקום קבוע שהשחקנים התאמנו בו בשבע השנים האחרונות. חוץ מבניית המגרש, ניתן לשחקני הנבחרת תושבי אשקלון מענק מהעירייה. הם ממש משקיעים בשחקנים שלהם וכשאנחנו משווים לעירייה שלנו זה באמת מתסכל, כי כאן גם נמצאים יותר שחקנים. בנתניה נמצאת קבוצת הצעירים והבוגרים הכי גדולה והכי טובה בארץ".
לדברי בר דוד וג'נינגס, אם עיריית נתניה תשתף פעולה ותקצה שטח לבניית מגרש, תתקבל גם תמיכה מלקרוס ישראל, שיגייסו תרומות לטובת הבנייה, כפי שקורה באשקלון.
המתאמנים היו שמחים שמגרש לקרוס מקצועי ייבנה גם בנתניה, אך כל עוד לא מתוכנן להיבנות מגרש כזה בעיר, הם מבקשים שיאפשרו להם לשחק במגרש הולם. "אנחנו רוצים מגרש כדורגל רגיל וסגור, שאנשים לא יוכלו להיכנס אליו. מוטב שיהיו בו גדרות כדי שכדורים לא יעופו. אנחנו מחפשים מקום שיהיה אפשר לשחק בו באופן קבוע, מקום שהמתאמנים יוכלו לקרוא לו בית. מגרש 'שפירא' ומגרש 'טוברוק' הם מצוינים בשבילנו".
למה אתם לא יכולים להתאמן במגרשים האלה היום?
בר דוד: "אנחנו לא יכולים לסגור שם את שעות אחר הצהריים, כי כבר משחקות שם קבוצות הכדורגל. חוץ מזה, מאחר שהם לא מכירים בנו כענף ספורט בנתניה, אלא יותר כחבר'ה שרוצים מגרש לשחק בו, הם מבקשים 300 שקל לשעה, וזה יקר. בעבר שיחקנו במגרש בבית הספר 'אורט יד ליבוביץ' והיינו משחקים שם בחושך, כי התאורה לא עבדה ולא רצו לתקן אותה. אחרי ששיפצו שם את המגרש, לא איפשרו לנו להמשיך לשחק בו".
רמה עולמית
המצב העגום, שבו לשחקנים אין מקום ראוי להתאמן בו, הוא אבסורדי, בייחוד לנוכח ההישגים המרשימים של השחקנים הנתנייתים. "הקבוצות בנתניה משתתפות לעיתים קרובות בתחרויות, באליפויות אירופה, באליפויות עולם ובטורנירים", מסבירים המאמנים. "לפני שנתיים הקבוצה הבוגרת של נתניה טסה לטורניר בסרביה, וזכינו במקום שלישי מתוך עשרות קבוצות. לא ראינו שפירסמו את זה יותר מדי. בקרוב נבחרת ישראל הצעירה תשתתף באליפות העולם לנבחרות עד גיל 19, וישתתפו בה שישה שחקנים מנתניה. הקבוצה שאני מאמן בקריית השרון זכתה בשלוש אליפויות בארץ. גם אם תשאלי שחקן מעיר אחרת, הוא יגיד לך שקריית השרון היא קבוצה בלתי מנוצחת בשנתיים האחרונות".
איך אתם הגעתם ללקרוס ולאימון?
ג'נינגס: "שיחקתי לקרוס מאז שאני בן שבע. לפני ארבע שנים הוזמנתי לאמן בישראל על ידי חבר והייתי אמור להיות כאן רק שלושה חודשים. כשהגעתי לפה התאהבתי במקום ובתרבות. אהבתי לראות את איך שהלקרוס מתפתח כאן והחלטתי להישאר. היום יש לי גם בת-זוג ישראלית".
בר דוד: "לפני שבע שנים הגיעו מאמני לקרוס לבית הספר שלי, הזמינו אותנו לאימון והלכתי לנסות. אפשר להגיד שהתאהבתי בזה מהרגע הראשון. אהבתי את זה שהלקרוס הוא ספורט פיזי שמעודד חשיבה מחוץ לקופסה. הרגשתי שיש בלקרוס את כל הדברים שחיפשתי ולא מצאתי בספורט אחר. שנתיים אחר כך התקבלתי לנבחרת הצעירה, קיבלתי מלגה של חודשיים לנסוע ארצות הברית, כדי ללמוד את הספורט, וכשחזרתי התחלתי לאמן קבוצות ילדים בנתניה".
איך לדעתכם יתפתח הענף בשנים הקרובות בישראל?
בר דוד: "הספורט הזה הופך לאט לאט להיות פופולרי. פעם הייתי הולך ברחוב עם המקל והיו חושבים שזאת חכה, ושואלים מה זה. היום כשאני הולך עם המקל אומרים לי: 'איזה מגניב, אתה שחקן לקרוס'. מתחילה להיות הכרה של האנשים, אבל אנחנו חייבים לקבל פוש מהעירייה שתתמוך בזה".
ג'נינגס: "אנחנו רוצים שהילדים שמשחקים היום בנתניה יהפכו בעתיד לשחקני נבחרת, למאמנים ולמנהיגים בענף. אני מאמין שבעוד כמה שנים, לקרוס יהפוך לאחד מחמשת ענפי הספורט המובילים בישראל. אם נקבל את התמיכה הנכונה, הספורט הזה יכול ממש להמריא, וגם נתניה תקבל הכרה רחבה, כעיר שמקדמת את ענף הלקרוס ושיש בה השחקנים הטובים בארץ".
מעיריית נתניה נמסר: "שמחנו על פניית איגוד הלקרוס לפני כמה שנים ועל תחילת פעילות הענף בנתניה. נדגיש, כי במעמד זה הובהר לפונים כי אין לעירייה מגרש מתאים להעמיד לרשותם. בשני מגרשי הכדורגל בעיר פעילות חמש אגודות כדורגל, עם מאות שחקנים ועשרות קבוצות ליגה. משמעות הדבר היא, שכדי להעמיד שעות שימוש לטובת הלקרוס, צריכים להזיז ולבטל פעילות שכבר קיימת במגרשים במשך שנים. לנושא התקנת שתי הגדרות בספורטק, הנושא אכן נבחן ונבדק — גדרות אלה, אם יוקמו, יהיו מפגע אסטטי בולט מאוד בגדר המקיפה את הספורטק. יתרה מכך, הגדרות יאפשרו למתאמנים להשתמש במהירות המקסימלית של מעוף הכדור, מה שיסכן מאוד את כל האנשים והילדים הנמצאים בסביבת מגרש הדשא בספורטק".
