אני אוהד הפועל חדרה מגיל אפס. גדלתי לתוך זה, אחי יעקב כהן שיחק בקבוצה בעבר, וגם אני ניסיתי, כך שאפשר לומר שהאהבה להפועל חדרה באה מהבית. לא סתם אני משתמש במילה אהבה. בשבילי הפועל חדרה זה הכל, זה לתת את החיים לקבוצה וכל מי שמסביבי יודע שהפועל חדרה היא בעדיפות ראשונה אצלי, לא כקלישאה, אלא באמת. בעונה שעברה למשל, קרה שאשתי היתה בחדר לידה ואני הייתי במגרש, הם בדיוק שיחקו מול מכבי חיפה.
1 צפייה בגלריה
גבי כהן
גבי כהן
גבי כהן
(צילום: פרטי)
למזלי, אשתי (אלו נישואיי השניים) מבינה שזו אהבה שלי ושהפועל זה הלב, אין מה לעשות. אני נוסע למשחקים בכל שבת ולכל משחק שלה מאז ומעולם, ולא תמיד היא הייתה בליגת העל. אני אוהד של הפועל עוד בימים של ליגה ב', הימים שבהם חוץ ממני היו ביציע עוד שני אנשים, אני ועוד שניים שאחיהם שחקנים בקבוצה. לאורך השנים תמיד היו שתי קבוצות שאהבתי: מכבי חיפה בליגות הגבוהות והפועל חדרה, שזה הדבר הקרוב שלך. מאז שהפועל חדרה עלתה לליגת העל אין יותר מכבי חיפה. רק הפועל חדרה וההיפך, אני שמח כשהפועל מנצחת את מכבי חיפה במשחקים.
רגע לפני שהתחיל כל הבלגן של הקורונה, הייתי בדרכי לעשות קעקוע קטן של סמל הקבוצה על היד. זה לא יצא אל הפועל בגלל ההגבלות, אבל כשאלה יסתיימו, אני הולך לקעקע את הקבוצה על היד. גם הילדים שלי נדבקו בחיידק או במחלה, בניי נוי (13) וינאי (10) אוהדים שרופים, הולכים לכל המשחקים. יש להם מנויים והם מסתובבים עם בגדי הקבוצה כל הזמן. אני מקווה שבתי בת השנה תגדל גם להיות אוהדת הפועל. לילדיי היה הרבה יותר קל להיות אוהדים של בית"ר ירושלים או מכבי תל אביב משום שאנחנו גרים במרכז, אבל גם הם נדבקו בחיידק של הפועל חדרה.
כעת, כשאין משחקים, אנחנו כמו בבית משוגעים. נוצר חלל ענק, אשתי משתגעת כבר ומתפללת שהמשחקים יחזרו. יש לי חברים של כדורגל שלא דיברתי איתם חודשיים, כי בלי הכדורגל אין לנו שיח. כדורגל זה הדבר שהכי חסר לי בעולם בתקופת הקורונה. כדורגל מחבר בין אנשים, יוצר שיח, מכנה משותף. בגלל הקורונה אני חושש גם לגורל הקבוצה. המצב פוגע בכל הקבוצות, גם הגדולות, ואנחנו מועדון קטן. אבל אני מאמין באורן גולן שמנהל את הקבוצה, שימצא את הדרך כדי שנעבור את המשבר בשלום, אני מאמין בשחקנים שעושים כושר ושומרים על תזונה שיחזרו לאימונים בצורה המיטבית בעונה הבאה.
בכל שעה אני שומע חדשות, לבדוק אם מחזירים את משחקי הליגה, אפילו ללא קהל. גם לצפות בהם בטלוויזיה זה משהו. אני מרגיש כמו אדם שהחברה שלו טסה לכמה חודשים לטיול אחרי צבא והוא מתגעגע ומחכה שתחזור.