אלכס סופינסקי נחת בדובאי לראשונה באפריל השנה, והיה משוכנע שבמעבר הגבול תיחשף העובדה שהוא ישראלי והוא ייעצר.
אבל בחודשים שחלפו מאז הספיק לחזור לשם פעמים רבות, בין השאר עם אשתו לעתיד, להוציא תעודת תושב באיחוד האמירויות הערביות ולהפוך למדריך הישראלי הראשון בדובאי. עכשיו הוא ממתין להסתערות הצפויה של התיירים הישראלים, ויש לו עבורם שלל תוכניות.📷
"אני לא זוכר דפיקות לב כמו במעבר הגבול הזה", אמר השבוע במהלך ביקור מולדת. "זו מדינה שחיה לפי חוקי השריעה, ולכאורה אני, אלכס סופינסקי מפלוגת פלחה"ן גבעתי, לא אמור להיות בה. לא ידעתי למה לצפות במדינה המוסלמית שבה הגברים לובשים גלבייה לבנה והנשים עוטות עבאיה שחורה. הושטתי את הדרכון הגיאורגי שלי, אמרתי 'סלאם עליכום' ואפילו לא הסתכלו עלי. האבן שישבה לי על הלב נעלמה. בתוך רגע הייתי בפנים, נוסע בכבישים חדשים אל פאר שקשה לדמיין".
הסטיגמות התנפצו
סופינסקי (34) נולד בגיאורגיה ועלה לישראל עם הוריו כשהיה בן שש. הוא גדל בכרמיאל, עבד ככלכלן בחברת צים. כיום הוא מתגורר בפתח תקווה עם חברתו מירב לב, מאמנת כושר, והם מתכננים להינשא בפברואר.
ההחלטה להיות עצמאי באה בעקבות נסיעת עבודה לקירגיסטן, כשהתאהב בנופים פראיים ובמסורות הנוודיות ופתח שם חברת תיירות. כשביקש להביא לקירגיסטן תיירים ממדינות ערב ושוטט במפות של גוגל, העיר דובאי, בירתה של אמירות דובאי, שנחשבת לאחת הערים העשירות והנוצצות בעולם, נראתה לו רעיון קוסם והוא החליט לנסוע לתערוכת התיירות ATM שהתקיימה שם בחודש אפריל. במשך עשרה ימים הסתובב לבדו.
"הייתי המום. כל הסטיגמות שהיו לי על מדינות ערביות התנפצו לרסיסים. זה לא דומה לשום זיכרון שהיה לי מערים ערביות אחרות. מתוך עשרה מיליון תושבים שחיים שם, 85 אחוז הם זרים וכל השלטים באנגלית. פגשתי תיירים מרוסיה, ארה"ב וסין, הכל זרם. בחוף הים תיירות מרוסיה שוחות בביקיני, ולא רחוק מהן בנות מכוסות בצ'אדור, גלימה שחורה שמכסה את הראש והגוף, כשהן מסיטות אותו כדי לנגוס בארטיק.
"האווירה מבלבלת, אתה מנסה להבין מה מותר ומה אסור. האלכוהול יקר מאוד, אבל חופשי. דובאי היא לא יעד של זרוקים. קוד הלבוש על פי רוב הוא מערבי־אלגנטי: גברים בז'קטים, נשים בחצאיות ועקבים. בכבישים רכבים שרואים רק בסרטים, רולס רויס, מזרטי, בנטלי ולמבורגיני. הרכב המפואר ביותר חונה תמיד בחזית המסעדה ושלושה אנשי צוות ממהרים לפתוח לך את הדלת".
מעטה חשאיות
בעודו מחפש דרכים להביא את תושבי האמירויות לקירגיסטן, פורסמה בכלי התקשורת ידיעה על השתתפותה של ישראל בתערוכת אקספו 2020 שתתקיים באוקטובר בדובאי, ותוכניותיו השתנו:
"מדובר בתערוכה הבינלאומית הוותיקה בעולם שבה משתתפות מרבית המדינות, שמציגות חידושים ויזמות בתחומים שונים כדי לעודד חילופי תרבות וחדשנות. זה מגה אירוע. אמרתי לעצמי שהקדוש ברוך הוא זימן לי הזדמנות ולא מקבלים כזה מזל בחיים הרבה פעמים. זה הזמן להעיז, לא לפחד, לדחוף קדימה באסרטיביות.
"יש לי רקע בניהול וכישורים עסקיים, אני הראשון להיות פה לאחר פרסום הידיעה ואשתתף באירוע. בכנס התיירות היה ביתן של הנהלת האקספו. נכנסתי לשם ואמרתי: 'אני אלכס ואני מישראל. אני אשתתף בתערוכה הגדולה. בבקשה תגידו מה אתם יכולים להציע לי'. הם לא נפלו מהכיסא וגם לא קראו לביטחון. הם הפנו אותי בנימוס אל ביתן משרד התיירות של דובאי, שהיה לא רחוק משם".
וזה כבר מצריך תיאום.
"זה מצריך בעיקר ביצים. זה שלבשתי חליפה ועניבה לא הפך אותי לאירופאי מתורבת. אני ישראלי, וככה עושים את זה אצלנו. נכנסתי, ישבו שם גברים עם קנדורות לבנות, שנראות כמו חולצות מכופתרות ארוכות.
"אמרתי שאני מישראל ואבוא לאקספו וביקשתי שיגידו לי איך עושים את זה. לישראל ולאיחוד האמירויות אין יחסים דיפלומטיים רשמיים, אבל יש קשרים כלכליים וישראלים יכולים להיכנס למדינה עם דרכונים זרים או עם דרכון ישראלי ואשרת כניסה מיוחדת. למעשה נפלתי עליהם מוקדם מדי, כשעדיין לא יידעו אותם שישראלים יגיעו, לכן לא קיבלתי תשובות ברורות, אבל פניתי למשרד החוץ ושם אישרו שהשערים אכן ייפתחו לישראלים".
שוק התבלינים
התשובה גרמה לסופינסקי להגביר קצב: "אמרתי למירב שאנחנו נוסעים לדובאי. היא חשבה שאני מדבר שטויות, אבל הבאתי אותה לקהילה היהודית בדובאי, שמונה 300 איש, ביניהם אנשי עסקים ויהלומנים. יש שם בית חב"ד ואוכל כשר. היינו באי הדקלים, שטנו בתעלה וביקרנו בכל האטרקציות. רציתי להראות לה את המקום שבו נחיה לפחות חלק מהזמן, וגם נערכתי להקמת חברת התיירות החדשה שלי.
"מצאתי ספונסר מקומי, ובהשקעה של מאה אלף שקל סידרנו מסמכים לפתיחת 'דקאטור תיירות'. המשקיע שלי הוא מהנדס תעופה. כשסיפרתי לו שאני ישראלי ויהודי הוא אמר: 'ברוך הבא, נשמח לארח אתכם. אנחנו מסתדרים עם כולם, רק הפוליטיקאים עושים את הבעיות'. כרגע אני לומד ערבית ועובד בבניין משרדים במרכז העיר. מי שמוצא עבודה או פותח עסק יכול להיות תושב האמירויות, אז אני תושב גאה, לא אזרח, תחת לאום גיאורגי".
מה המשמעות?
"התעודה מקנה לי זכות להיכנס למדינה בחופשיות, לעבוד ולא לשלם מיסים, כי בדובאי אין מיסים, רק חמישה אחוז מע"מ. לעומת זאת ביטוח רפואי ורשיון נהיגה עולים הרבה כסף. אני לא יודע אם זה גן עדן, אבל אם כולם מתאמצים להגיע לשם זה כנראה מקום לא רע. בינתיים אני לומד את השטח, מתאמן על ניווט בעיר העתיקה, בשוק הזהב, בשוק התבלינים ובתעלת דובאי לקראת הסיורים שאערוך שם בעברית".
חזון אחרית הימים?
"כן, ואני אהיה זה שיביא אותו. אני רוצה שהישראלים ישכחו כל מה שהם יודעים על ערים ערביות אחרות וייפתחו לתרבות שונה לחלוטין ולהשקפות ותובנות של אנשים שבנו מעצמה משגשגת ב־48 שנים. מוחמד אאל מכתום, האמיר של דובאי, הוא בנו של ראשד אאל מכתום, שנהג לומר שאם לא ייפתחו השערים למערב ייאלצו בניו להיפרד מהמרצדס ולחזור לרכוב על גמלים. ההכרזה על דובאי אזור סחר חופשי והיעדר מיסים על הכנסות הם שחוללו את השינוי הגדול. אני מרותק לתרבות ולחזון שלהם ולהצלחה המסחררת של מקום שלפני 50 שנה היו בו רק חול וגמלים".
יתירו ויזות ישראליות גם לאחר התערוכה באוקטובר?
"לא ברור עדיין. אם לא, עבורי זו תהיה מפלה כלכלית קשה ומפח נפש. כי השקעתי, ראיתי את הארץ המובטחת ואהבתי והגירוש מגן העדן יהיה קשה. בינתיים אני זורם ומקווה שזה יצליח. עם ישראל יודע לטייל ולהחזיק יעדים בעולם, כמו בקו, גיאורגיה, יוון. אם באמירויות ישחררו ויזות אני בטוח שהישראלים ינהרו בהמוניהם בלי לפחד".
ויהפכו אותך לעשיר.
"אני צה"לי בהבנות שלי. צריך רק מקום לישון בו, חופש לעבוד ואפשרות לפתח את מה שהתחלתי. ממילא אני מבלה את רוב זמני במטוסים ובשדות תעופה. מירב, בכל מקרה, תשמח לבלות בבוטיקים של שאנל, מייקל קורס, ורסאצ'ה וארמני, שדובאי מוצפת בהם. זו חתיכת הרפתקה".
יש התעניינות?
"יש באזז והמון שאלות, ואני מגשש בערפל. שואלים איך מגיעים וכמה עולה, ואני עונה שכרטיס יעלה כ־600 דולר ומומלץ לטוס דרך עמאן או איסטנבול. בעלי דרכון זר יכולים לרכוש כרטיס כבר מחר, השאר ייאלצו להתאזר בסבלנות עד שמשרד החוץ יעשה את עבודתו".
למי שאהב את הרעיון, סופינסקי מעדכן שכבר תכנן לישראלים טיולים קבוצתיים, וגם טיולי VIP שכוללים גלישה באומגה מגובה של 400 מטרים של בנייני המרינה בדובאי, צניחה ממטוס, מאהל פרטי משודרג במדבר וגם שפשוף מנורת הקסמים של אלדין וסיבוב על השטיח שלו.
"אני מחפש את העיתוי הנכון לצאת עם הקבוצה הראשונה", הוא אומר. "מסתמן שהיא תצא מישראל בפסח, עשרה ישראלים בעלי דרכונים זרים שיבלו בדובאי שבוע חלומי. רמת המחירים, אגב, לא מאוד יקרה, כמו בישראל ואפילו זולה יותר".