לפני 13 וחצי שנים, לאחר שאימו השוטרת - אז בהריון, נכחה בליבה של זירת פיגוע בלב נתניה, כבר הכריזו עליו כעובר ללא חיים. השנה, הילד אחיה שלמה דלויה חוגג בר מצווה. התלמיד בישיבת בני עקיבא, גדל כל חייו על הסיפור יוצא הדופן, שבו גילתה אימו כי היא מצפה לבן - פעמיים. פעם אחת בתחילת ההריון. ופעם אחרת בסופו, כשכמעט הובהלה לחדר ההפלות.
היתה זו שנת 2005, תקופה הזכורה לתושבים כמוכת פיגועים. האם, שושי דלויה, נכחה כשוטרת בסיור ליד קניון השרון כשלפתע זיהתה מחבל ומנעה את כניסתו לקניון.
"היינו בסיור שגרתי בניידת עם עוד שני שוטרים," היא נזכרת, "כשבחור שהיה לפנינו ברכב הסב את תשומת ליבנו לאדם חשוד שתצפת לעבר הקניון עם יד בכיסו. ירדתי מהניידת לכיוונו, הוא הספיק לחצות את הכביש לכיוון הקניון, הלכתי לקראתו בהליכה מהירה, הוא הגיע למאבטחים והמשיך ללכת. היתה שם גדר בטיחות בגובה מטר, קפצתי מעל גדר, אני לא יודעת באיזה כוחות, וצעקתי למאבטחים, "זה מחבל, זה מחבל, תוציאו לו את היד מתוך התיק".
ברחבת קניון השרון היו המון אנשים, השעה היתה 11 בבוקר. "מהצעקות שלי אנשים התחילו להתפזר קצת ולשים לב למחבל. רצתי אליו והסתכלתי לו בעיניים, הוא נעץ בי מבט כשהמאבטח הוביל אותי אלי.
"לא היה בי פחד, מה שהיה לי בראש זה רק איך אני שולפת לו את היד מהתיק. הוא צעק אללה אכבר ואני צעקתי שמע ישראל. ידעתי שעוד רגע הוא עומד להתפוצץ, אבל לא יכולתי לשלוף את האקדח ולירות בו, היו שם המון אנשים. ממש לידו הייתה אישה עם תינוק, לא היה מקום לירות, יכולתי לפגוע בחפים מפשע. ראיתי שהוא לוקח את האגודל ולוחץ על המטען, עפתי אחורה מההדף. נפגעתי בפגיעות הדף, פגיעות בראש ובגב".
בפיגוע נהרגו חמישה אנשים. גם שושי נפצעה וכשהגיעה לבית החולים היא קיבלה את הבשורה המרה כי עליה לעבור הפלה כי "אין דופק לעובר".
שושי מספרת כי היתה בת 40 אז עם בתה הבכורה בת העשר. "בתקופה סמוכה לפיגוע חשדתי שאולי אני בהריון אבל לא היה לי זמן לכת לרופא נשים, חברות אמרו לי 'את בת 40, החצוצרות וודאי הפסיקו לנגן', ואני קיבלתי את זה", היא אומרת.
"כשהגעתי לבית החולים לאחר הפיגוע אמרו לי שרואים שק הריון אבל אין דופק לעובר, אמרו לי שבאותו יום יטפלו בי ולמחרת יטפלו בעובר. כבר ידענו שהוא לא בין החיים, לא היה לי זמן להתאבל, והיו לי דאגות אחרות בראש... למחרת לקחו אותי לחדר לידה לעשות הפלה, ודקה לפני הרופא רצה להראות לסטז'רים את המוניטור, במוניטור השני פתאום שמע דופק. זו היתה התרגשות אדירה.
"קראתי לו אחיה, על שם אחי שנפטר חודשיים לפני, הוא היה אחד מעשרת צדיקי עולם שניחן באריחות ימים. היום הוא מכיר את הסיפור ומספר שהשם החליט להציל אותו. אני מתנדבת בעמותות של נפגעי טרור וחברה בעמותה להנצחת משפחות שכולות ונפגעי טרור של עיריית נתניה".
חגיגת הבר המצווה של אחיה היתה מרגשת. אל האירוע הגיעו הרבה אנשים לחגוג עם המשפחה. "משפחות של נפגעי טרור ומשפחות של אנשים שנפצעו באותו פיגוע וסיפרו שהדפתי אותם לרצפה וככה הם ניצלו, האמת היא, כל שנה הם מתקשרים לאחל לי יומולדת שמח. גם מרים פיירברג הגיעה, היא ליוותה אותו ממש מרגע הלידה", מספרת שושי.
ראש העירייה מרים פיירברג-איכר אמרה על האירוע: "ביקרתי את שושי כשהייתה בבית החולים פצועה, השתתפתי בברית המילה של התינוק, אחיה דלויה והערב בסגירת מעגל מרגשת השתתפתי בטקס בר המצווה. אחיה היקר, מאחלת לך בריאות ואושר. אחיה הוא הוכחה שלנו לניצחון על הרוע על הטרור האכזר. סגירת מעגלת מרגשת, החיים החדשים שניצחו את הטרור".
יוני שטבון, חבר הכנסת לשעבר, ויו"ר סיעת אחריי במועצת העיר הוסיף ואמר כי "זכיתי להכיר את משפחת דהלויה במפגשים שאנו עורכים בשנים האחרונות עם נפגעי טרור. הסיפור האישי של שושי, הוא סיפור המופת של החברה הישראלית ושל תושבי נתניה בשנות הטרור. בר המצווה של אחיה, היה אחד האירועים המרגשים ביותר בהם השתתפתי בשנים האחרונות. אל מול המוות, חגגנו חיים".
