אלפי אנשים מוכי הלם וצער ליוו ביום שישי האחרון את מיכל אהרונוף בן רעי למנוחת עולמים בבית העלמין באבן יהודה, מקום מגוריה בשנה וחצי האחרונות.
מיכל ז"ל, ממטביעות החותם הקהילתי הגדולה ביותר בנתניה בשנים האחרונות, נפטרה ביום רביעי שעבר, יומיים לאחר הולדת בתה ושבועיים לאחר שהתגלה בגופה סרטן ריאה מפושט.
מיכל הייתה נשואה ליוני, אם למאיה, לעומר ולתינוקת רומי. מותה הטראגי זיעזע את אוהביה ומכריה ופעילותה ההתנדבותית שהוקדשה לזכר חברתה הטובה, הילה בכר ז"ל, עלתה ביתר שאת לתודעה הציבורית.
לזכר הילה
מיכל (38) נולדה וגדלה ברעננה בשכונה קריית גנים, למדה בתיכון "מטרו ווסט", שירתה במוזיאון חיל האוויר. היא המשיכה ללמוד באוניברסיטה בניו יורק ועבדה כפסיכולוגית בשירות הפסיכולוגי בעיריית רעננה. לצד חיי משפחה מסורים וחיי חברה, הפעילה את "מעגל הנשים נתניה" - סניף של ארגון התנדבותי למען הקהילה.
כל אוהביה דיברו עליה השבוע בלשון אחת: "היא הייתה מלאכית. מלכה אמיתית. הייתה לה אנרגיה סוחפת. היא העניקה אהבה ללא גבול. היא נתנה, היא חלמה, היא ביצעה, החיוך שלה כבש. היא פתחה לבבות ודלתות והגשימה מטרות שסימנה. אף אחד לא אמר לה 'לא' כשביקשה משהו. היא סחפה את כולם איתה להיות חלק מעשייה. הכל לזכר חברתה הילה בכר. היא הותירה אחריה חלל עצום".
"אין לי מילים, אני לא יכולה לדבר", אמרה ציפי בכר, אימה של חברתה הילה, ביום בו קיבלה את בשורת מותה של מיכל. "היא היחידה שלא נטשה אותי. היא כל יום התקשרה ולא משנה איפה הייתה. היא הייתה הבת שלי ואיבדתי אותה. אני לא קולטת. זה נראה לי הזוי, אין לה תחליף. בזכותה כולם מכירים את הילה".
מיכל והילה הכירו במהלך שירותן הצבאי במוזיאון חיל האוויר והפכו להיות החברות הכי טובות. 11 שנים של חברות וחוויות משותפות עברו, עד להירצחם של הילה בכר וילדיה בידי בעלה, לפני 9 שנים.
מיכל, שאיבדה את חברתה הטובה ביותר, צמחה מתוך המשבר להיות מנהיגה קהילתית שמצמיחה לצידה ואיתה כוחות פעילים בעירה נתניה ומחוצה לה. היא הקימה את "מעגל נשים נתניה לזכר הילה בכר" והחלה לפלס לעצמה דרך להגשמת מטרות מסומנות.
למען הילדים
חבריה הרבים של מיכל מספרים על אישה ממוקדת מטרות שבדקה כל פרויקט לפני שנכנסה אליו. היא רצתה להיות יעילה עם המעגל שלה ולהביא שמחה. באחת הפעמים היא יצרה קשר עם מתנ"ס השכונה דורה, הבינה שלילדי השכונה אין תנאים ביתיים לחגוג ימי הולדת, וגייסה את אוהביה להקים את "חדר ימי ההולדת על שם הילה בכר". בהמשך הקימה גם את חדר הנוער במתנ"ס. גם במתנ"ס נאות הרצל בצפון העיר הוקם חדר מיוחד לנוער ולהתכנסויות. גם שם, כבכל מקום אליו הגיעה, מוטבע בשלט מיוחד שהמקום הוקם לזכרה של הילה בכר.
"מיכל הייתה דמות משמעותית ונמרצת לכל ילדינו ב"בית הילדים" ע"ש צבע אלעזרקי (פנימייה לילדים בסיכון, צ.ק.). מהרגע שכף רגלה דרכה בבית, ליבה הרחב נפתח ומילא כל פינה", מספר מנהל הבית יהודה כהן.
"מיכל לקחה על עצמה, ביחד עם חברותיה למעגל, פרויקטים שונים למען הילדים - גם כאלה שאיש לא רצה לגעת בהם. כל פרויקט בוצע על ידה ללא פשרות. כשהחליטה לשפץ את המקלחות והשירותים בבית הילדים, עשתה זאת בצורה מושלמת. היא הביאה קבלנים ומשפצים, ניהלה משא ומתן, ניהלה ופיקחה. לא נחה ולא שקטה עד שהפרויקט הסתיים ברוב הדר.
"היא קישרה את הילדים עם אגודות ספורט, דאגה תמיד שיהיה להם כל מה שהם צריכים וסחפה איתה עוד ועוד אנשים למימוש חלומותיה למענם. החיוך של מיכל הילך קסם על כולם ואיש לא היה יכול לעמוד בפניה או לסרב לבקשותיה. כמנהל בית הילדים הייתי נפעם לא פעם ממסירותה ונחישותה של האישה הצעירה והמקסימה. האנרגיות שלה סחפו קטנים ובוגרים.
היא הייתה שם בשבילנו לכל דבר ועניין. תמיד מתקשרת לשאול לשלום הילדים, לברר מה עוד ניתן לעשות למענם. מקומה בחיי ילדינו עצום. על כל אחד ואחת מהם פזורה אבקת הקסמים שלה. לעולם לא נשכח אותה וברגע שנתעשת ונעכל את גודל הטרגדיה, נעשה הכל כדי להנציח את זכרה בביתנו בצורה ההולמת והמיוחדת הראויה למלאכית שכמותה".
שגיא אבודרהם, מנהל מתנ"ס דורה: "מיכל הגיעה למתנס לפני חמש שנים והפכה לבת בית. רוחב הלב שלה, כל פעם מחדש הדהים את כולנו. לא נשכח את הימים הארוכים במחשבות ובריצות על הקמת חדר יום הולדת. החדר מפיץ אור ושמחה לכל החוגגים בו, בדיוק כמו מיכל. לא היה לה די בחדר יום הולדת. היא המשיכה וקידמה את שיפוץ מועדון הנוער 'האחוזה' במתנ"ס, ומעל הכל תמיד הקסימה את כולנו בחיוך המרגש שלך ובאמונה שהכל אפשרי והכל טוב".
ראש המועצה אבן יהודה, אבי הררי: "העיניים דומעות כשאני מדבר עליה. בתשע השנים האחרונות היא הייתה חלק מחיי ילדי המושבה, למרות שעברה לגור כאן רק לפני שנה וחצי. מיכל התנדבה במועדונית לילדים בעלי צרכים מיוחדים, הכירה כל ילד בשמו, ידעה לגשת ולחבק וללטף ולהקרין חום לכל אחד מהם. היא הייתה חלק מהחינוך הבלתי פורמלי במושבה ופעלה בתיאום עם מחלקת הרווחה.
"כמתנדבת ראיתי אותה המון בבית הספר 'הראשונים'. ראיתי אותה שם כל כך הרבה, עד שזה נראה כאילו היא חלק מהצוות. הכל היא עשתה למען הקהילה: סלי מזון למשפחות, ילקוטים לילדים, שיפוצי המועדונית - והכל בצניעות. היא לא אהבה להתבלט. איבדנו אשת מופת מלאת טוב וחסד. היא נתנה לכולם חיים, אך איבדה את חייה שלה".
בית מלא צחוק
הבית שמיכל ובעלה יוני הקימו באבן יהודה, הפך למוקד מרכזי עבור חבריהם - שם תמיד צחקו ודמעו מהתרגשות מהסיפורים שלה. "תמיד צחקתי ואמרתי לך שאת תהיי הפסיכולוגית הכי ענייה שאני מכיר, כי את מרחמת על כולם ורק רוצה להעניק. בסוף את עוד תתני למטופלים כסף, כי אין להם וכי את מיכל", כתב חן דלל, החבר שהכיר בינה לבין בעלה. "לא היה לך את הרצון לקבל או להכיל שיש מישהו שסובל. ילדת בפעימות נשמתך האחרונות, כפי שמתאים רק לך. כשהלכת מאיתנו השארת חיים אחריך, בדיוק כמו שלכל אפילה הכנסת אור ולכל כאב מזור, אבל מי יכניס את האור לאפילה שלנו בלכתך הבלתי אפשרי, אחותי היפה".
חברות המעגל מדברות על הקשרים הנפלאים של מיכל עם מפורסמים, שהיו חברים של יוני ושלה, מנתניה. "תמיד אמרה שאלי פיניש ורון שחר ייתנו גב לפעילות שלה", הן אומרות.
"אבל נופל על משפחתך ואני בקצה השני של העולם. מצלם ביום, בוכה בלילה. קורא טקסטים ביום ופוסטים עלייך בלילה", כתב רון שחר. "חברה אמרה לי, 'היא לא הלכה לעולמה, היא הלכה מעולמה'. מבטיח להנציח פועלך המבורך במעגל הנשים ולתרום כפי יכולתי".
"יש אנשים שהשם שלהם חייב להישאר אחרי לכתם", כתב אלי פיניש, חבר של יוני ומיכל.
חברותיה ממעגל נשים נתניה מסבירות כי הן המעגל היחיד בעולם שהוקם אי פעם לזכרו של אדם, כי המעגלים כנהוג ממוספרים וכללי העמותה אוסרים על כך, "אבל מיכל כמו מיכל גרמה להם לשנות את הכללים". ידה נגעה בשרביט של קסם בכל מי שהצטרך עזרה. קשישים, ניצולי שואה, נוער בסיכון, ילדים שהוצאו מהבית לפנימייה, ילדים בלי ילקוטים, ילדים שמשפחותיהם צריכות סלי מזון, ילדים שלא חגגו להם מעולם יום הולדת, נשים מוכות. "ילדת שמש נצחית", מכנות אותה החברות, "מביאה איתה שמחה ואור לכל אדם שהיא פוגשת וכל מקום אליו היא נכנסת, באה כמו רוח סערה. אי אפשר להיות אדיש אליה. יפיפייה, מלאת שמחת חיים, מלאת אנרגיות שלא משאירות לך ברירה אלא להצטרף אליה". נאמר שהיא מלאכית אמיתית, אישה אוהבת, אמא מסורה, הרוח החיה, עמוד התווך, החברה הכי טובה.
כואבות ובוכות, כשהן "שבורות ולא מאמינות", זקפו חברות מעגל נשים נתניה קומה, כמתחייב מאישיותה של מיכל, ויצאו בהצהרה: " אנחנו מבטיחות לך להמשיך את דרכך, לפעול לרוחך ולהפוך את המעגל הזה לכל מה שחלמת עליו. והכי חשוב אנחנו מבטיחות לך שצבא הנשים שהשארת מאחור לא יעזוב לרגע את אהובייך - יוני, מאיה, עומרי ורומי הקטנה. אוהבות אותך, כואבות כל כך את לכתך ולעולם יישאר בנו חלק חסר שאי אפשר להשלים".
