הכל התחיל לפני 11 חודשים, כשעדן לוי (23) מרעננה, הגיעה להתנדב לראשונה במרכז הרפואי לשיקום, בית לוינשטיין. בחדר הראשון שאליו נכנסה היא ראתה אותו: סמ"ר אבי קאסה (22), מ"כ צלפים בגדוד 51 של גולני, שנפגע אנושות בראשו כשהגן על חייל פצוע. לוי פחות התרשמה מהמכשירים שאליהם הוא מחובר, ויותר התמקדה בעיניים. "החיוך שלו פשוט כבש אותי", היא אומרת.
היום, כשאבי השתקם באורח פלא, הם משלימים ארבעה חודשי אהבה לא שגרתית, כזו שהחלה במיטת אשפוזו של גיבור, המשיכה בשיחות לתוך הלילה והגיעה עד למחשבות על הקמת בית ומשפחה: "הייתי בטוח שהיא לא בקטע שלי, לא האמנתי", אומר קאסה, "אבל היא הייתה שם בשבילי וריפאה את כל הפצעים שלי".
קראו גם:
כדור בראש וג'יפ מרוסס
הלסת נשמטת כששומעים את סיפורו מעורר ההשראה של קאסה. בבוקר ה-7 באוקטובר הוא היה יחד עם חייליו בסיור, ובמהלכו החלו אזעקות. "ראינו מעלינו טילים ויירוטים", הוא מספר. "הסמל שלי ואני נסענו למיגונית הקרובה, בכניסה לקיבוץ כיסופים. בדרך קיבלנו הודעה בקשר שיש ארבע חוליות של מחבלים בדרכן לקיבוץ".
בג'יפ שהגיע למיגונית היו הנהג, הסמל, שני חיילים וקאסה. "החלטנו שנילחם. היה לנו ברור שאם המחבלים עוברים אותנו, אנשי כיסופים יישארו חשופים. כעבור כמה דקות עשרות מחבלים דהרו לכיווננו על טנדרים ואופנועים. עשרות טרוריסטים מול חמישה.
התחלנו להילחם ואחד החיילים, איתמר, חטף כדור ביד וצעק שנפגע. קמתי להגן עליו, חטפתי כדור בראש ואיבדתי את ההכרה. שכבתי בתוך הג'יפ, שרוסס כולו. הסמל והחייל השני המשיכו להילחם".
מצבו של קאסה החמיר והנהג החליט לנסוע למוצב כיסופים. "הגענו בדיוק כשרכב התאג"ד נכנס למוצב. פינו אותי לחמ"ל ושם חזרתי להכרה. הועברתי לסורוקה, לניתוח הראשון, ואז במסוק לבילינסון, שם עברתי ניתוח מוח".
קאסה היה מורדם ומונשם במשך שבועיים, וכשהתעורר הזכירו לו הסובבים מה קרה. "השאלה הראשונה ששאלתי הייתה, מה עם החיילים שלי, ואמרו לי שהכל בסדר כדי לשמור עליי. רק כשיצאתי מכלל סכנה סיפרו לי שחלקם נהרגו. איבדנו את מיכאל בן חמו ועדי צור ז"ל, וזו אחווה, חברות אמיתית וכאב שאי אפשר להסביר. אלה האנשים שהרגשתי הכי בטוח להיות איתם בקרב. גם ההחלטה לנסוע לעבר כיסופים ולהילחם, כשלא ידענו כמה מחבלים נמצאים שם, הייתה משותפת של כולנו. ידענו שלא יהיה קל ושאולי לא כולנו נחזור".
למצוא אהבה בתוך התהום
"יש רגע אחד שמלווה אותי מאותו היום", אומר קאסה. "שבריר השנייה הזה, שבו המחבלים יורים עלינו מכל עבר, ואני שומע את הצעקה של החייל שלי שנפגע. היה לי ברור שלא משנה מה יקרה או מה יגיע מולי, הוא לא ייפגע שוב. כשאתה מגיע לפיקוד, החיילים הם כמו הילדים שלך. גם כשהכדורים שרקו לידי ידעתי בלב שלם שאם צריך, אחטוף בשבילם. חייל שהגיע לבקר אותי בבית החולים אמר לי, 'אני אוהב אותך', ולמשפחתי הוא אמר, 'המפקד שלי הציל לי את החיים'".
בנוסף לחברים שאיבד, גילה קאסה במהלך אשפוזו בבילינסון עד כמה פציעתו קשה. "לאט, לאט התחלתי להבין את גודל הפגיעה המוחית. באותם ימים כל צד שמאל שלי היה משותק לחלוטין, כולל הגפיים, השמיעה והראיה. חצי גוף היה יחסית בסדר, והחצי השני משותק לחלוטין. חודש לאחר הפציעה הועברתי למרכז הרפואי בית לוינשטיין לשיקום אינטנסיבי.
"למשך חצי שנה הייתי באשפוז מלא, ומאז אני באשפוז יום. אני כמובן לא מתלונן על כלום, אני חי ונושם וצריך לומר תודה גדולה לבורא עולם. חוץ מזה, שם, בתוך התהום והכאבים, הכרתי את אהבתי הראשונה והגדולה ביותר, את עדן".
פתאום ראיתי מלאכית
עדן מחייכת. כצעירה דתייה, אין לה ספק שהייתה זו "הכוונה של הקב"ה", שבזכותה מצאה את אהבת חייה דווקא ביום הראשון להתנדבותה בשירות הלאומי.
"הגעתי לבית לוינשטיין במסגרת עמותת 'משפחה אחת', שמלווה נפגעי טרור", היא מספרת. "עשינו סיור במחלקות והחדר הראשון שאליו נכנסתי היה של אבי. לא יודעת להסביר איך זה קרה, הסתכלתי עליו, הוא היה מחובר לכל המכשירים, אבל הביט בי וחייך. החיוך שלו כבש אותי. גיליתי שהגיבור הגולנצ'יק המחוספס הוא בעל רגישות יוצאת דופן. זה מה שגרם לי להתקרב אליו ולהסיר את כל החומות".
אבי: "ברגע שהסתכלתי עליה ראיתי מלאכית. היא הייתה מאוד ביישנית, ואני הייתי בטוח שאין לי סיכוי. במצבי הרפואי חשבתי, 'מי תסתכל עליי בכלל?'. אבל הייתה כזו תגובה מצידה, ואמרתי, נמשיך עם זה. מה כבר יכול לקרות, לפחות השהות תנעם לי כאן. וככה זה המשיך. היא הייתה מגיעה בקביעות כל יום, יושבים, מדברים, צוחקים, היו הרבה שיחות עומק וגם עצב. החלפנו טלפונים, דיברנו שעות אל תוך הלילה. אני כבר התאהבתי קשות, אבל לא ידעתי מה איתה. היו לי הרבה ספקות. היא התאימה לי מבחינת הרקע, שנינו דתיים, אני בוגר ישיבת דרכי נועם ובוגר המכינה בעלי, היא בוגרת אולפנת צביה בהרצליה. אמרתי, למה לא בעצם? החלטתי לפתוח את לבי ולבקש 'לצאת איתה', לא האמתי שהיא תסכים".
עדן: "ידעתי שזה הולך לכיוון הזה, היו לנו שלושה חודשים אינטנסיביים יחד, המשפחה שלי גם התחילה להרגיש, הם פתאום רואים אותי יוצאת עם אוכל בערב שוב לבית החולים, הם התחילו לשמוע עליו, שמעו על הגבורה שלו, מאוד התגאו בו. אפשר לומר שגם אני התאהבתי בו עם הזמן, למדתי להכיר אותו, להכיר את הנפש שלו. כשהוא הציע לי עצרתי אותו ואמרתי, 'ניפגש ונדבר על זה'. חשבתי קצת והחלטתי ללכת על זה".
הפציעה שלו לא הרתיעה אותך? מדובר בפגיעה קשה.
"ממש לא, כוח הרצון שלו מעורר התפעלות, הוא באמת נותן השראה לכולם".
"זה הכול בזכותה", הוא אומר בחיוך.
עדן: "אבי השתקם באורח פלא. אמנם יש עוד דרך ארוכה, אבל הוא כבר התחיל ללכת לבד, יש לו עדיין בעיה בתנועות, קצת באצבעות, לא הכל חזר מאה אחוז, אבל הכל מתגמד לנוכח האישיות שלו".
זה הולך לקראת חתונה?
קאסה: "הכול פתוח, אבל ברור שברקע כמו שלנו, ולפי התחושות של שנינו, מדובר במשהו רציני. לא תכננו כלום, אבל זה הולך לכיוון טוב ".
המשפחות מכירות?
אבי: "המשפחה שלי מכירה אותה היטב. בכל הקשור אליהם יש לה ציון עובר פלוס".
עדן: "אבי אמנם עוד לא היה אצלנו בבית, אבל המשפחה שלי מכירה אותו ומחבבת אותו".
מה אתם מאחלים לעצמכם?
"המון אהבה, ושלא נשכח בשביל מה אנחנו יחד. במקום שבו הרבה זוגות איבדו את יקיריהם, הקב"ה הפגיש זוגיות ואהבה חדשה. במקום של עצב גדול, גילינו שהחיים חזקים מהכל".
