"אנחנו חיים ביום ובוכים בלילה", השבוע מלאה שנה לנפילתו בקרב של סרן רון אפרימי ז"ל מהוד השרון, קצין ביחידת יהל"ם, פעיל חברתי שנפל בעת פעילות מבצעית והוא בן 26 בלבד. עם ציון השנה יצאו הוריו של רון יחד עם חבריו ומכריו בפרויקט מימון המונים לגיוס תרומות עבור "המקום" - מרחב תמיכה וצמיחה בהודו עבור מטיילים עם קושי רגשי על רקע המלחמה: "זה מה שהיה רון בדיוק, אנחנו מעדיפים במשפחה הנצחה חיה, פחות מתחברים לאנדרטאות, רון חי בהרבה מאוד אנשים, וסימל בחייו מרחב בטוח ומקלט לכל מי שפנה אליו".
"חור בלב שלא תאחה"
"לקבור בן זה חורבן של עולם, זה חור בלב שלעולם לא יתאחה", אומר שמואל השבוע עם צאת הפרויקט במלאת שנה לנפילת בנו הבכור והאהוב, "החיים ממשיכים ברור, ואני לא יודע איך עושים את זה. אנחנו כולנו רק בתחילת הדרך. בשבעה הייתה כאן מרים פרץ ששכלה שני בנים, היא באה עם חיוך. שאלתי אותה: 'איך?', היא אמרה לי שיש שני קווים מקבילים, הקו של השכול והאובדן, והגעגוע והכאב שלא נגמר, ויש את הקו של החיים והשגרה. חיים עם שני הקווים האלו שזה בצל השני, כשהם מתנגשים, אז יש נפילות, אז יש את הבכי, את הכאב והגעגוע האינסופי".
סרן רון אפרימי ז"ל, חייל מילואים, נהרג ב-7 בינואר אשתקד, הוא היה קצין הנדסה קרבית ביחידת יהל"ם ונהרג באסון פיצוץ משאית חומר הנפץ במחנה אל-בורייג', בעת הפעילות להשמדת מנהרה במקום. לפי התחקיר שנערך בצה"ל, חומר הנפץ התפוצץ כתוצאה מירי פגז מטנק שאבטח את הכוח וזיהה תנועה חשודה. הפגז ככל הנראה פגע בעמוד, מה שהפעיל את הפתיל הרועם והוביל לפיצוץ ממנו נהרגו שישה לוחמים.
קראו גם:
רון היה בוגר מחזור תיכון רמון, במגמת המוזיקה והדריך בנוער העובד. בסיום התיכון, למד רון במכינה הקדם צבאית תבור ולאחר מכן התגייס ליחידת יהל"ם בחיל ההנדסה הקרבית ואף המשיך בשירות מילואים ביחידה. לאחר שחרורו מצה"ל, טייל רון בהודו, סייע בהקמת סטארט-אפ והיה אמור להתחיל את לימודיו באוניברסיטת תל-אביב.
"מרחב בטוח"
מאז אותו יום שחור עבור משפחת אפרימי, האב שמואל, האמא יהודית, אחיו הקטנים עומרי וגל (הראשון השתחרר מצה"ל והשני בסדיר), ובת הזוג האהובה גפן, החיים נעצרו מלכת. אך האובדן של רון לא פער חלל רק במעגל הקרוב של משפחתו, אלא באנשים רבים ומעגלים נרחבים שלהם רון היה שותף: "מאז השבעה ועד היום הזה ממש", אומר אביו של רון, שמואל, "גילינו עוד ועוד רבדים ומעגלים שרון היה שותף להם, עוד אנשים שהוא היה חשוב להם, עוד אנשים שמגע הקסם שלו פעל עליהם.
"ככה היה רון, אם מישהו היה מחבק אותו, והוא הרגיש שמשהו לא טוב, הוא ישר היה עוזב הכול ואומר 'טוב, תרתיח מים לקפה' ויושב ומדבר איתו, שיחות שלעיתים ארכו שעות ארוכות. זו גם הסיבה שהפרויקט של 'המקום' בהודו, הוא כל כך מתאים לו, הוא מתלבש עליו בדיוק, מה עוד שהרי הוא נוסד, בין היתר, על ידי שניים שהכירו את רון וידעו שזה בדיוק הוא".
"לאורך כל תקופת הלחימה, החזיק רון מרחב בטוח ומאפשר לחייליו, והיה עוגן לאלו שסבלו מלחץ וחרדה. 'המקום' ממשיך את דרכו ופועל בהשראתו, כמרחב בטוח ותומך למי שזקוק לסיוע רגשי. זה צוות של אנשי מקצוע אוהבי-אדם יפעל ברוחו של רון ויושיט להם עזרה ראשונה נפשית ויד מחבקת, כדי שיוכלו לחזור הביתה לשלום ולהתחיל במסע השיקום, ויש המונים כאלו, גם הבן שלי, עומרי, שעכשיו השתחרר מצה"ל ונמצא בהודו, מניח שהלך לחפש קצת שקט, מקום מפלט, והמקום לזכר אחיו יכול לתת לו הרבה".
"המקום"
המקום נוסד על ידי שלושה פעילים חברתיים ואנשי מקצוע בתחומם לפני כחצי שנה בהודו: חזי שוחט- עובד סוציאלי המתמחה בטראומה, מנחה קבוצות ומסעות לעיבוד חווית לחימה, חוקר השפעה של יוגה ומדיטציה על פוסט טראומה, מחלץ מגנוס איתור וחילוץ ומ"פ במילואים, תמר פרידמן- עובדת סוציאלית המתמחה בטראומה, קב"נית במילואים, מחלצת במגנוס איתור וחילוץ, מורת דרך בארץ ובחו"ל, מנחה מסעות טיפוליים, מוסיקאית, ארי הראל- יזם, מנכ"ל ומייסד בחברות טכנולוגיות, מנטור ומנחה קבוצות, פעיל חברתי, קצין ביחידה מובחרת, ומתרגל ברוח ובודהיזם. חזי ותמר גם הכירו את רון ז"ל בשירותו הצבאי ולאחר מכן.
השלושה זיהו את הצורך המתגבר של הרבה שורדי נובה וחייילי מילואים שהשתחררו למקום מפלט, להתמודדות נפשית לא פשוטה של נוראות המלחמה הארוכה בתולדות ישראל: "מאז ה-7.10 היקף הנפגעים בגוף ובנפש הפך את ישראל למדינה בטראומה", אומרים השלושה השבוע, "כ-1.5 מיליון אזרחים סובלים מטראומה בדרגות שונות. 10,000 חיילים אובחנו עם תגובות דחק במלחמה, וכמחצית מהפונים לקווי הסיוע הם צעירות וצעירים בגילאי 20-30 מכוחות צה"ל והמילואים, אחים וחברים שכולים, ושורדי נובה, שחוו את הנורא מכל. מתוך מצוקה נפשית מטלטלת,כ-80,000 צעירות וצעירים טסו למזרח כדי לברוח, להתנתק ולשכוח".
"המקום" לזכרו של רון אפרימי ז"ל
(צילום: דרך אתר "גיב-בק")
"אך ללא טיפול מקצועי לעיבוד החוויות, טיסה למזרח עלולה לעשות יותר נזק מתועלת. הסביבה הזרה, הניתוק מהמשפחה ושימוש לא מבוקר בחומרים משני-תודעה עלולים לגרום להחרפת תסמינים פוסט טראומטיים, התפרצויות שבר נפשי, פסיכוזה וסכנת חיים. בהתאמה, מבצעי חילוץ של צעירות וצעירים מהמזרח מאז ה7.10 עלו ב 500%.לכן הקמנו את "המקום", מרכז סיוע רגשי ראשון מסוגו הפועל בהודו מלפני כחצי שנה, למטיילות ומטיילים ישראליים המתמודדים עם טראומה ומצוקה נפשית. צוות הוליסטי מקצועי ומסור במקום מציע מרחב בטוח ומגוון במענים שונים ליחידים ולקבוצות".
איך אתם מסייעים להם?
"זיהוי מוקדם וטיפול רגשי ראשוני, הנגשת מידע בגובה העיניים, שיחות אחד על אחד, טיפול ועיבוד במוזיקה ובתנועה, טיפול נפשי מרחוק בשיתוף Beyond שיבא תל השומר, סדנאות חוסן, פעילויות קהילתיות תומכות, תיווך הפניה לטיפול המשך. המרכז פועל חצי שנה בגואה וחצי שנה בדראמסללה, בהתאם לעונת המטיילים. מעל 3,000 מטיילים בהודו כבר קיבלו במקום סיוע ותמיכה, ועוד ידנו נטויה. אך לשם הסדרת כל הנושא, והרחבתו בשל ריבוי הפונים, החלטנו להשקיע בעוד צוותים שיתנו מענה נרחב יותר. ביקשנו את רשותה של משפחתו של רון ז"ל, שהכרנו אותו, בין האנשים הערכיים שהמדינה הזו הוציאה מתחת ידה, והרוח החיה שלו פיעמה עוד בהתחלה בפתיחה, הם נתנו את רשותם, והחלטנו לצאת בפרויקט ומיסוד המקום על שמו בדיוק ביום השנה לנפילתו.
"צריך לזכור שהצעירות והצעירים המטיילים הם הלב הפועם ודור העתיד של החברה הישראלית, ולכן המקום הוא קריטי פעמיים: לתהליך הריפוי של הצעירים והצעירות. וכן, לעתיד המדינה. התרומה שלך תאפשר להם להתחזק, להחלים, לחזור לארץ ולבנות חברה איתנה ובריאה יותר. אנחנו באמת מקווים להפיץ "טיפות של רון" בעולם, להמשיך לסייע למטיילות ומטיילים נפגעי טראומה, לתת להם תמיכה, להפיח בהם חוסן ותקווה, ולקחת חלק משמעותי בשיקום הקולקטיבי של הרוח הישראלית".
