באמצע החיים החליטה אלינור גפנר ידעי מהוד השרון להתגייס למילואים ואת המלחמה שפרצה בשבעה באוקטובר היא כבר עשתה על מדים, בשיא הפעילות."חוויתי את המלחמה בפעילות מבצעית בסיפוק גדול", היא אומרת השבוע, לאחר כמעט חמישה חודשי שירות פעיל.
גפנר ידעי (51) נשואה לרונן ידעי, ואמא לבת, מספרת איך היא הגיעה להחלטה הזו, וזה קרה לפני המלחמה: "בתחילת שנת 2023 ראיתי מודעה שמקימים יחידה חדשה בצבא ומחפשים מילואימניקים. הפנתי את המודעה לבת שלי, והיא דיברה עם השלישה וביקשתי ממנה שתשאל אם גם אני יכולה להצטרף. היה לי פטור ממילואים, אף פעם לא עשיתי מילואים, חשבתי שבגלל הגיל שלי לא יקבלו אותי אבל השלישה קיבלה אותי והציבו אותי בתור סמב"צית", היא מספרת בגאווה.
גפנר ידעי לא ממש הסתפקה בהתגייסותה לכוחות המילואים ובמקביל לכך הפכה לשוטרת מן המניין לאחר קורס שוטרים שעברה.
מה את עושה בעצם במילואים?
"אני למעשה עובדת בפעילות מבצעית ושייכת לאגף המודיעין. מדובר בתפקיד שהוא גם מודיעיני שכולל עבודת מטה בגדוד. זהו תפקיד שבמסגרתו אני מנהלת את המשימות כמכפיל כוח למג"ד, ומהותו הוא לתת מידע מודיעיני לכוחות, לשלוט במיקומם ובמשימתם ולסייע להם לעמוד במשימה בצורה הטובה ביותר. כמו כן, מדובר ביחידה המקשרת בין כוחות הגדוד ובין החטיבה, אחראית על הסדר הגדודי ואמונה על חלוקת כוחות ומשימות פנים גדודיות. כל זאת על מנת שהחטיבה תעמוד במשימתה, אני הסמב"צית בגדוד ודי נהנית שם".
תפקיד שהוא רציני בזמן המלחמה בעזה.
"בהחלט, הוקפצתי ב-8.10 וישר התחלתי לעבוד, חוויתי את המלחמה בהתחלה בחשש גדול ובהמשך בסיפוק רב עקב הפעילות המבצעית, מקווה בשבילי שבעתיד אמשיך לשרת בתפקיד זה".
קראו גם:
ומה אומרים במשפחה?
"המשפחה, החברים, העבודה ואפילו אנשים שאני לא מכירה בכלל מפרגנים שאני עושה מילואים. אנשים מופתעים לטובה שגם אחרי שנים רבות מרגע מהשחרור משירות החובה, אני עוד רלוונטית ומבצעית למערכת. כל הקפצה למילואים גורמת לי להרגיש משמעותית".
איך מסתדרים עם משפחה ומילואים?
"כולם מפרגנים, מה עוד שגם כך אני נמצאת בשירות במשטרה כך שהנושא של משמרות והיעדרויות מוכר להם, בכל מקרה אצלנו ההתנדבות למען המדינה היא ערך גבוה מאוד".
