זה קרה לפני כחודש וחצי. מורה בבית ספר באזור נתניה הותקפה, לטענתה, על ידי תלמיד בתוך המוסד החינוכי. הוא התקרב אליה, נגע בה, והותיר אותה פגועה ומזועזעת. התלמיד הושעה לתקופה וחזר לבית הספר. המורה, מאז המקרה, לא שבה למוסד החינוכי. השבוע, לראשונה, חשפה מה שעובר עליה מאז האירוע הקשה.
"כל התפקוד היומיומי נפגע. אני מתקשה לחזור לחיים נורמטיביים מאז המקרה", היא אומרת. "קשה לי לתפקד כאדם עצמאי, כאמא, ובטח כמורה. אני כולי שקועה בעניין הזה מאותו יום ומאותו הרגע. אלה כאבי גוף וכאבי נפש. זה לא משהו שאני מכירה כי אני בדרך כלל בן אדם שלם".
הלם גדול
היא מורה ותיקה, אהובה, תומכת ומכילה. מלמדת שנים תלמידים וזוכה למחמאות. את אשר קרה באותו יום היא זוכרת לפרטי פרטים.
"זה היה ביום שישי, שיעור אחרון. ממש לפני שיוצאים לחופשה", היא משחזרת. "אני סיימתי את השיעור וכמו בכל יום שישי, נפרדתי מהילדים כשאני עומדת במסדרון, ממש צמודה לדלת הכיתה. אני תמיד עושה את זה. בסופו של יום מוודאת שכולם הפכו את הכיסאות ואף אחד לא שכח ילקוט או חפץ. לפעמים אני אפילו מעירה לתלמיד או מפרגנת לו. אני עושה את העבודה שלי עם מסירות כל כך גדולה כי אני מרגישה אחראית להצלחה שלהם".
"באותו היום, אותו נער עבר על פניי עם שאר התלמידים ומשום מקום, הוא הוריד את היד שלו והכניס בין הרגליים שלי. הוא פשוט עשה מעשה מגונה בפומבי. באותו רגע אני קפאתי, ממש הרגשתי סוג של מוות קליני, הוא עשה את זה בקור רוח ופשוט הלך וחזר אחרי דקה לכיתה, להמשיך לעמוד בתור של הילדים שחיכו לשוחח איתי".
לדבריה, היתה בהלם, אך ניסתה להישאר רגועה כי תלמידים אחרים פנו אליה. "כשהייתי עם תלמיד אחר עם שאלה מסוימת, ניסיתי לשוחח איתו כרגיל אבל בזווית העין, כשאני עוד לא מספיקה להירגע מהמקרה הבזוי והמשפיל הזה, אני קולטת אותו בתור. תוך פחות מדקה הוא הגיע אליי שוב. ממש רציתי לברוח משם. אבל הוא חזר על המעשה.
"הפעם איך שהרגשתי את היד שלו, פשוט תפסתי אותה, הזזתי לו את היד והרמתי אותה. הצטלבו המבטים שלנו לשנייה והוא פשוט הלך. אני לא יודעת למה לא הגבתי אחרת, לא צעקתי ולא עשיתי כלום. ההישרדות שלי במצב הזה היתה לקפוא במקום".
היא מספרת שחזרה הביתה וניסתה לבשל ארוחת שישי, אלא שהמקרה הציף אותה והיא לא הפסיקה לחשוב על אשר אירע לה שעות ספורות קודם לכן, במקום שהיא מחשיבה ביתה השני.
"בהתחלה לא שיתפתי אף אחד, גם לא את הילדים שלי, אבל בערב שיתפתי את בן הזוג שלי", היא ממשיכה. "אמרתי לו שבוצעה בי תקיפה מינית. הוא לא ידע את חומרת המעשה אבל הוא דירבן אותי לדווח והפעם הראשונה שהוא שמע את פרטי המקרה הייתה כשהגענו לתחנת המשטרה ושם הוא שמע את העדות שלי לראשונה, מה התלמיד עשה ואיפה נגע. מאז המקרה העיניים שלו רודפות אותי בכל מקום יום ולילה. אני לא מרגישה מוגנת".
מאז המקרה היא בחופשת מחלה ומטופלת. היא מבקשת לחזור ללמד בבית הספר בצורה בטוחה, ומסבירה כי בשביל שתוכל לעשות זאת אחרי תהליך שיקום, הנער חייב להיות מורחק מבית הספר וממנה.
"אחרי שהתלוננתי המשטרה הוציאה צו הרחקה לנער הזה למשך שבעה ימים בדיוק בעת שכולם היו בחופש, כך שזה לא באמת עזר לי כי לא היו לימודים'', היא אומרת. "אם מישהו שם ברשות המקומית או במשרד החינוך מצליח לישון טוב בלילה עם הסיפור הזה אז זו בושה. אני כבר לא יוצאת מהבית וכל הזמן מבוהלת ומפוחדת מאז המקרה, עד כדי כך שאפילו לקניות אני לא הולכת לבד".
הפקירו אותי
היא חשה שהמערכת הפקירה אותה. "הם שכחו אותי ולא טיפלו בי למרות שפניתי וביקשתי עזרה וטיפול", היא אומרת. "מבחינתי כל הגורמים עד צמרת משרד החינוך, הרשות המקומית, הם אלו שמבחינתי צריכים לקחת אחריות ולעזור לי להתמודד נפשית ופיזית, ואמורים לשמש לי גב והגנה.
"זה לא מספיק שמעלים למורים את השכר, חשוב לשפר לנו את תנאי העבודה שיהיו ראויים ובטוחים כי כולנו חשופים לאלימות על כל גווניה. השתיקה, ההסתרה וההתחבאות מאחורי מילים יפות של שמירה על פרטיות המעורבים ועיסוק בדיני נפשות, אלה רק מילים יפות, אז די. כי אחרי המקרה כולם יודעים על המקרה שלי או שמעו עליו. רבים מהם כבר יודעים מי אני ואני כבר מזמן לא אדם פרטי".
קראו גם:
היא מודה שקשה לה להתראיין. לא רק בשל המקרה שטלטל את חייה אלא בשל הפרסום הרב של האירוע. "כל הזמן כותבים לי, גם תלמידים וגם הורים. הם מאוד מחזקים אותי בהזדהות שלהם איתי", היא אומרת. "אני יודעת שהם דואגים. אפילו המנהל מבית הספר הקודם בו לימדתי שמע על המקרה והתקשר להביע תמיכה ולעזור.
"זה קשה לי. לא האמנתי שככה אהיה מושפעת מהמקרה הזה. שוחחתי עם בן זוגי וילדיי על המקרה. למזלי יש לי אותם בחיי ובזכותם אני מעירה את עצמי כל בוקר להתחיל את היום. אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיהם. מאז המקרה אני מקבלת סיוע ותמיכה באופן פרטי ולא דרך משרד החינוך. לצערי האטימות של המערכת רק מעצימה את תחושת חוסר האונים שלי".
תחזרי ללמד בבית הספר?
''ניסיתי לחזור לבית הספר אחרי המקרה אבל לא הייתי מסוגלת, אני לא רוצה מקום עבודה אחר, אני לא עשיתי כלום, מי שצריך להיות מורחק זה התלמיד לא אני. זה ממש עולם עקום. לא הגיוני בכלל. אני זו שעוברת לילות ללא שינה וטיפול וממש כאבי גוף ונפש ומסתגרת בביתי, בזמן שהוא מתנהג כרגיל. אני כועסת על עצמי שאני לא מצליחה להתגבר. הוא חדר לי למרחב הפרטי וזה מרגיש כאילו מישהו רוקן עליי מחסנית, על הגוף ועל הנפש. ההורים מודאגים ובצדק. אני מבינה אותם".
התלמיד התנצל?
"אין לי קשר איתו, אבל לא. לא הוא ולא ההורים שלו. אף אחד לא אמר לי סליחה. הם לא פנו אליי ישירות וגם לא דרך גורם שלישי. אף אחד לא התנצל.
עו"ד אליס שמאי, המייצגת את המורה, אמרה ל"מיינט נתניה": "מדובר באירוע תקיפה מינית, מעשה מגונה על פי הגדרת החוק, תקיפה מינית שעשה תלמיד לצורך ביזוי מיני של המורה שלו. מרשתי, מורה ותיקה מאוד ומוערכת חווה משבר לא פשוט, טלטלה נפשית קשה. ולכל זה מתווסף חוסר המענה, חוסר הטיפול של מערכת החינוך.
"המקרה הזה קרה לפני כחודש וחצי. מספר ימים לאחר המקרה שלחתי מכתבים להנהלת המחוז במשרד החינוך ולפיקוח, אף גורם לא מצא לנכון לענות לי או לנסות לסייע למרשתי. מרשתי נאלצת לחפש טיפול במגזר הפרטי. אני רואה בזה תעודת עניות למערכת החינוך. משרד החינוך מחויב לעזור למורה לאחר אירוע חריג כזה.
"אנחנו דורשים הרחקה של התלמיד מבית הספר, על מנת שהמורה לאחר שיקומה תוכל לחזור לעבודתה בבית הספר. לא ייתכן שהתלמיד הפוגע ממשיך להגיע כרגיל לבית הספר והמורה לא יכולה להמשיך בעבודתה. אני לא אחדול ולא ארפה, עד שמשרד החינוך ייתן מענה ראוי למקרה החמור הזה".
ממשרד החינוך ומהרשות המקומית נמסר: "בית הספר פועל בהתאם לנהלים המנחים ובמקביל מתקיים בירור על ידי גורמי האכיפה. מטעמי צנעת הפרט לא נוכל לפרט מעבר".
פורסם לראשונה: 07:49, 17.11.22
