ליאם אובחן בגיל שנתיים ו - 3 חודשים, "זה היה תהליך ארוך מאוד" מספרת אימו שחר. אני הייתי איתו בבית מאז הלידה, בגלל שהוא היה פג עקבתי באינטרנט ובדקתי כל הזמן שהוא עומד בשלבי ההתפתחות שלו וראיתי שמשהו שם לא מדויק - הוא לא היה מסתכל לי בעיניים, היה הולך על קצות האצבעות ועוד, אמרו לי שבגלל שהוא נולד פג יש עיכוב ועדיין משהו לא נראה לי כמו שצריך. באותה התקופה גיסתי, שיש לה שלושה ילדים על הרצף, דיברה איתי ואמרה לי שהיא רואה הרבה דברים שהיו גם לילדים שלה ושהיא מבקשת שאני אלך לאבחון כדי שאם יש אבחנה אני אצליח להכניס אותו לאלוטף, המעון בו הייתה הילדה שלה.
"התורים לאיבחון בהתפתחות הילד היו לעוד המון זמן וקיבלנו את ההחלטה לעשות את כל האיבחון בפרטי. התוצאות לא איחרו להגיע ואישרו שליאם על הרצף האוטיסטי. אני לא אשקר - קבלת האיבחון הייתה קשה, היה לנו יום אחד של בכי ויום למחרת - הבנו שזה מה שיש והתחלנו לבדוק איך אנחנו עושים את ההכי טוב בשבילו. ליאם נכנס לאלוטף והיה שם שנה שהייתה מדהימה, ואני פשוט התאהבתי במקום. בסוף השנה אחרי הפרידה מהגן, ניגשתי לעו"ס ושאלתי אותה אם אני אוכל לעבוד בגן כמטפלת, עברתי תהליך של ראיון ולשמחתי התקבלתי. ככה יצא שחודשיים אחרי שליאם סיים את הגן אני התחלתי אותו".
קראו גם:
"היום ליאם הוא בן 5, בתפקוד בינוני גבוה (רמת תמיכה נמוכה), הוא מדבר, הוא מצחיק ומאוד חם וחברותי, הוא בגן תקשורת. השנה התחיל גם להשתלב בחוגים - קפוארה, קרב מגע וג'ודו עם ילדים בתיפקוד רגיל בקאנטרי שכונתי וזה פשוט כיף לראות אותו ככה. כמובן שלכל אורך הדרך יש עליות וירידות. אחד הדברים למשל שהיינו צריכים ללמד את ליאם זה אמפתיה חברתית, להסביר לו איך להזמין חבר למשחק. אחד הדברים המרגשים שהיו לי הוא שסיפרו לי שבגן הייתה ילדה שמאוד רצתה בימבה מסוימת שחבר שלו רכב עליה וליאם הצליח להבין את זה והזמין את החבר לשחק במשהו אחר כדי שהילדה תוכל לקבל את הבימבה.
"ב-7.10 היינו בחולון אצל אמא שלי והיו שם המון אזעקות ועד אז הוא לא חווה ולא ידע ואז פתאום ירדנו למקלט פעם אחרי בית ואז נסענו הבייתה ואזעקה תפסה אותנו בדרך והוא ממש נבהל אבל הסברתי לו שהאזעקה היא חברה שלנו ושאנחנו צריכים ללכת למקום מוגן, ואז הייתה ההתקפה האירנית וזה השפיע עליו והיינו במקלט הרבה זמן והוא ראה אותי מתכוננת ומאז בכל מ קום הוא מבקש לדעת איפה המרחב מוגן - איפה המרחב בחוגים ואצל ההורים.
"המסר - נורא חשוב לי סבלנות וסובלנות לאחר במיוחד עם כל הסיפור של התורים ושיש המולה וצעקות, לא לשפוט את ההורים והילדים על החינוך של האמא. וגם להסתכל על כל ילד כילד ולא לתת למונח הזה "אוטיזם" לצבוע את מה שאתה חושב על הילד. להיפטר מהסטיגמה".
בהמשך שחר רוצה להתפתח בלימודי חינוך מיוחד ולעשות תואר ראשון ושני בתחום: "אני חושבת שזה מקצוע מרתק עם המון אפשרויות להתפתחות מכל מיני כיוונים. אני חושבת שזה שאני אמא נותן לי המון יתרון בעבודה בגן מול ההורים האחרים כי יש משהו מרגיע בזה שאתה שם את הילד שלך עם מישהו שאיתך באותה הסירה בדרך זו או אחרת. זה נתן לי גם ביטחון לגשת לילדים. ומהצד השני זה פתח לי גישה לכל עולם הידע של האוטיזם ומקום להתייעץ. אני לומדת כאן כל יום משהו חדש, גם על אוטיזם, גם על עצמי וגם על הבן שלי".
________
יום ההתרמה לאוטיזם בהובלת אלו"ט ואותי, יתקיים ביום שלישי, 19 בנובמבר 2024. יום ההתרמה השנה הוא בסימן המאבק לשימור על הרצף של שגרת חייהם של ילדים ובוגרים עם אוטיזם בישראל, במיוחד בתקופת המלחמה.
השגרה היא עוגן חיוני בחיי אוטיסטים. הסדר הקבוע והידיעה מה צפוי בכל שלב ביום מעניקים להם ביטחון ומאפשרים להם להתמודד עם אתגרים נוספים. עזרו לנו לשמור על שגרת חייהם ולהעניק להם את התמיכה שהם זקוקים לה. כל תרומה משמעותית.
