יהודית אוחיון (59), אם לארבעה הסובלת מנכות בשל עיוורון באחת מעיניה, פלשה לפני כחודשיים לדירת עמידר שעמדה ריקה כשנה. בתחילת השבוע היא אולצה לעזוב את הדירה ועברה לגור ברחוב סמוך לבית, לאחר שחברת עמידר פינתה אותה ואת בנה הנכה מהמבנה, בליווי משטרה. ''אני אמא לילד שצריך בית ואמבטיה מרווחת. הוא שוקל 210 קילו וסובל מתסמונת המקשה עליו לתפקד. תעזרו לי. אני מיואשת", היא מספרת בכאב.
אוחיון, אישה נאה ומטופחת, מספרת על חייה הקשים בפתיחות לב וחושפת כי היא זו שמטפלת בבנה בן ה- 22 בשל מצבו. בנוסף, היא התעוורה בעין אחת כתוצאה ממחלה לפני כשמונה שנים, דבר שעוד יותר מקשה על תפקודה. "למרות החיים שעברתי, אני לא מוותרת. הבן שלי הוא החיים שלי ובשביל שיהיה לו טוב אני פלשתי לבית הזה. נכון, זה לא בסדר, אבל אני כבר שנים סובלת בשקט, מקבלת סיוע ממשרד השיכון כבר עשר שנים ונמצאת בראש הרשימה שלהם לקבל בית ראוי. אבל למרות הכל, לא קיבלתי". הדירה אליה פלשה אוחיון לפני כחודשיים היא דירה שיועדה לאדם בעל מוגבלות, אולם הוא נפטר לפני שזכה לעבור אליה.
איפה גרת קודם לכן?
"גרתי בשכירות. עברתי 19 בתים במשך בשלושת העשורים האחרונים".
למה את צריכה בית מרווח?
"לבן שלי יש תסמונת MCN שגורמת לכך שיש לו איברים מאוד גדולים ואלרגיות. אני כל הזמן פחדתי שהוא ימות לי בבית ולא יספיקו לטפל בו במקרה אסון, כי צריך להוציא אותו מהדירה רק באמצעות מנוף בשל המשקל שלו. לכן אנחנו צריכים דירה בקומת קרקע. בנוסף, קשה לקלח אותו או לעזור לו בזמן עשיית צרכים, כי מקלחת רגילה היא מאוד קטנה. לצערי בשל המצב שלו הוא גם צועק וזה מפריע לשכנים. כל זה כתוב בדו''ח של משרד השיכון. הם יודעים על המצב שלנו. הם יודעים שאני כל הזמן מחפשת לשכור רק דירות נגישות בקומות נמוכות".
ואיך הגעת לבית הזה, שפינו אותך ממנו?
"לפני ארבע חודשים הם נתנו לי בית ברחוב יוספטל שלא מתאים לנו, וסיפרו לי שיש בית עם נגישות שלא נכנסו אליו. בנוסף, כשהלכתי עם הנציגה של עמידר לבית, היא בעצמה נבהלה ושאלה למה אף אחד לא מתייחס לדו''ח, למה נותנים לנו בית שלא מתאים. היא רשמה שם שצריך אמבטיה מרווחת ומורחבת, בית ללא שכנים בשל התקפי הזעם של הבן שלי, שבגללם השכנים היו מזמינים לי משטרה. לפחות שלושה חדרים והכי חשוב בית נגיש. לכן, כששמעתי שיש בית כזה עם נגישות ועוד קרקע במרכז העיר, הלכתי אליהם וממש התחננתי שיתנו לי אותו. אני בראש הרשימה, אני זכאית, אז למה לא? נכון, זה בית קטן, אבל הוא מתאים לנו בדיוק. אף אחד לא הקשיב לי".
אישה עיוורת ובנה הנכה פונו מבית שפלשו אליו
(צילום: פרטי)
ופשוט החלטת לפלוש אליו?
"לא, זה לא היה פשוט. אני לא האמנתי שאני עושה את זה, אבל אני אמא והכי חשוב לי זה לדאוג לילדים שלי, לתת להם קורת גג ולמצוא לבן שלי בית שמתאים לצרכים שלו. לצערי, ב-1 בספטמבר הייתי צריכה לעזוב את הדירה שאני שוכרת כי בעל הדירה מצא קונה והבנתי שעוד מעט לא תהיה לנו קורת גג, כי לא מצאתי דירה מתאימה לנו בתקציב שיש לי. חיפשתי ולא מצאתי. הייתי מיואשת. הלכתי לשם (עמידר) ופשוט התחלתי לבכות. כשהבנתי שאין לי ברירה, פלשתי. המצב אילץ אותי להיות עבריינית".
ועברתם בלי בעיה?
"בהתחלה חיינו על הרצפה, כי מאוד פחדתי. אחרי שבועיים עשיתי הובלה של הדברים שלי מהבית ששכרתי, אבל כעבור שבועיים נוספים, אחרי שסידרנו הכל, הגיעו לפה נציגים של עמידר. הם ביררו למה אנחנו שם. הסברתי להם שלא היתה לי ברירה, אבל אני במקום הראשון ברשימה. הנציג שלהם ביקש תעודת זהות ולקח מסמכים רפואיים".
אחרי מספר ימים הגיעו נציגי המשטרה לנסות לפנות את אוחיון, בנה הנכה ובתה המתגוררת עמם. "באו עם הובלות ואמבולנס ומשטרה, ואז קצין המשטרה שראה את הבן שלי בוכה, ומתחנן להישאר, אמר לנו שהוא לא מאמין שזה המצב. הוא הזמין את הרווחה והגיעה נציגה עם מנהלת הרווחה. אני והבן שלי לא הפסקנו לבכות. ממש היה קשה לי. הם הבטיחו שימצאו פתרון. הם הציעו שהם ייקחו את הילד למוסד מתאים ואותי לבית מלון. אבל לא הסכמתי.
"למזלי, קצין המשטרה היה רגיש מאוד. הוא ביקש ממני להגיש בקשה בבית משפט לעצירת הליכים. למחרת מצאתי עורך דין זול שהגיש בשמי בקשה לבית משפט, אבל בגלל החגים, זה לקח זמן. שלשום בבוקר, יום ראשון, יצאתי מהבית לסידורים והשכנים שדאגו לי התקשרו אליי להגיע דחוף הביתה. כשהגעתי, הייתי בהלם. ממש חשכו עיניי כי פינו לי את כל הבית. בכיתי בהיסטריה".
יהודית מספרת שעכשיו היא גרה עם בנה ברחוב. לדבריה, ''שלשום בלילה באו אנשים בשביל לעזור לי לפרוץ את הבית שנחסם ונכנסתי לישון שם על הרצפה. אבל שוב הגיעה משטרה לפנות אותי. עכשיו אני ברחוב, אין לי לאן ללכת. אני ישנה באוהל מחוץ לבית הזה. אני לא זזה מפה. אני מחכה שיעזרו לי עם המצב הזה. אני מגישה עתירה לבית המשפט בלוד באמצעות עורכת דין שעושה את זה פרו בונו. אני מקווה שמשרד השיכון יתנו תשובה חיובית ויבינו את המצב הייחודי שלנו".
מעיריית נתניה נמסר: ״האחריות על דיור ציבורי היא של משרד השיכון בלבד, יחד עם זאת ולפנים משורת הדין, ראש העיר, מרים פיירברג-איכר, עושה את כל המאמצים על מנת לפתור את הבעיה לטובת האם ובנה. פיירברג פנתה לשר השיכון, זאב אלקין ולגורמים נוספים על מנת לאפשר לאם ובנה להישאר בבית הנוכחי ולפתור את הבעיה בהקדם האפשרי. רפי בן חמו, הממונה על השיכון בעירייה, מסייע לאם בחידוש הבקשה לזכאות במטרה להביאם לדיון נוסף כמקרה חריג.
"עד קבלת תשובה ממשרד השיכון, הציע מינהל הרווחה בנתניה לאם ובנה דיור חירומי חליפי או סיוע בשכר דירה חירומי לחודשיים אך האם סירבה. אנו נמשיך לעדכן״
מעמידר נמסר: "מדובר במקרה בו נעשתה פלישה לדירה השייכת לדיור הציבורי בניגוד לחוק, ובהתאם לכך עמידר עדכנה את המשטרה בתוך פרק זמן של 30 יום כפי שקובע החוק. כמו כן, עמידר הציעה למשפחה שתי דירות, כאשר האחרונה שבהן נגישה בבניין עם מעלית בעיר נתניה – אך זאת סירבה ומשכך הוצאה מתור הממתינים. לצד זאת, בתקופת ההמתנה לדיור ציבורי המשפחה קיבלה ממשרד הבינוי והשיכון סיוע בשכר דירה מדי חודש. על המשפחה להגיש בקשה מחודשת לדיור ציבורי וזאת עקב סירובה".
