משפחתו של דורון בולדס שנחטף מהמסיבה בנובה ונרצח, הקימה פינת הנצחה וגעגוע לזכרו במושב גן שומרון בו התגורר וגדל. כחלק מההנצחה הזו, פתחה אחותו שי את הפודטראק 'משק בולדס' שדורון חלם עליו בחייו, אך לא הספיק להוציאו אל הפועל. הפודטראק שמוכר כריכי מעשנה בדיוק כמו שדורון אהב, לא מהווה רק הנצחה והגשמת החלום שלו, אלא מתפקד גם כאבן שואבת לאנשים שמבקשים לשמוע את הסיפור של דורון. אחרים מנצלים את ההזדמנות לספק למשפחה פרטי מידע מהמסיבה הקטלנית, מספרים על דורון האופטימי שהם הכירו ועל כל הטוב שנבע ממנו.
"איש אדמה וחופש"
בולדס (34), שף שהתמחה בבשרים, היה דמות אהובה על כל מכריו והיה גם עמוד התווך במשפחתו ובניהול משק המשפחה בגן שומרון. חבריו ובני משפחתו מספרים על גבר אופטימי, רב קסם ורחב לב, עם נראות פיזית חזקה ורעמת שיער ג'ינג'ית כובשת: "דורון היה האדם הכי טוב שהכרתי, נדיב וטוב לב, תמיד עם חיוך על הפנים, קראתי לו 'בארכה' כי על כל דבר הוא היה אומר 'זה ברכה' מה אתה דואג? 'בארכה'. זה מאפיין אותו בדיוק, הסתכל על הכול בעין טובה, אהב את החיים בחיוך, בלב פתוח, אני ממש מתקשה לעכל שדורון איננו", סיפר חברו דני איסייב.
משפחתו וחבריו כתבו עליו בפינת ההנצחה שהקימו לזכרו: "פינה זו הוקמה לזכרו של דורון בולדס ז"ל שנחטף ונרצח במסיבת הנובה אך נלחם את מלחמתו האחרונה לא ליפול בשבי. דורון היה שף בשרים בטעמים מיוחדים שאי אפשר לשכוח. איש אדמה וחופש, בן אח וחבר אמת, ג'ינג'י, רעמה של אריה ולב זהב. אריה לא יכול לחיות בכלוב".
על הרעיון להגשים את חלומו במסגרת הפודטראק סיפרה אחותו שי (30): ”דורון כבר תכנן איפה לשים את הפודטראק וידע אפילו איך ואיפה להעמיד אותו והוא פנה לאישורים במועצה. ברגע שהבנו שהוא נרצח והלכתי לעשות זיהוי, הבטחתי לו שכל דבר שהוא רצה וחלם עליו אני אגשים לו והפודטראק זה חלק מהדברים שדורון רצה לעשות. זה היה תהליך עם האישורים, אבל אמרתי, אין מצב שאני לא עושה את זה. בשבעה אנשים הפתיעו אותי עם סיפורים על חסדים שהוא עשה. כאן התנדב להכין את האוכל לבר מצוה למעוטי יכולת, שם עשה אירועי התנדבות. אנחנו נשמח לשמוע עליו עוד ממי שיבואו לפינת ההנצחה. יש הרבה שאלות בקשר להירצחו שאין לנו עליהם מענה. למשל איך הגיע לבארי, ופתאום מישהו אומר שמצאו אותו קילומטר מהגבול, כל פעם פרט מידע חדש מגיע אבל אנחנו עדיין לא יודעים מה באמת קרה לו שם".
הרעמה הג'ינג'ית
כבר מהשביעה באוקטובר, כשפורסם סרטון ברשתות החברתיות בו נראתה רעמת שיער ג'ינג'ית מחבקת שתי ילדות קטנות בעגלה שהובלה לעזה, סברו במשפחה שהם מזהים את דורון. הרעמה הג'ינג'ית, החולצה ההפוכה שלבש והמחווה האנושית כלפי הילדות הקטנות גרמו להם לחשוב שמדובר בו, אולם זה מעולם לא אושר רשמית. כמה ימים לאחר מכן, כבר התקבלה אצל המשפחה הבשורה הקשה על הירצחו: "זה שהוא נחטף אנחנו יודעים, אבל מה קרה בדרך לשם, לא. אנשים זורקים דברים, ואנחנו לא יודעים מה האמת וזה משהו שמאוד חסר לדעת. אנחנו מאמינים שהוא ניסה להילחם, אולי להגן על מישהו. אמא שלו תמיד אמרה 'אין מצב שדורון ייכנס לעזה', אבל תכלס אנחנו עדיין לא יודעים מה באמת קרה איתו".
שי אחותו מספרת על הוואקום שהותיר אחריו: "ידעתי שהוא טוב ורחב לב אבל בשבעה כל פעם מחדש נדהמתי לשמוע עוד ועוד סיפורים שלא הכרתי, על בר מצוות ליתומים, על אירועי תרומה. אין מצב שמישהו מהמושב קרא לו לסחוב משהו ולעזור והוא לא נתן יד. אנחנו מתכוונים להנציח אותו בדרכים נוספות, אבל בינתיים אנחנו מתמקדים בפודטראק ומקווים שכמה שיותר אנשים יגיעו. אנחנו פתוחים כל יום בין 9:00-16:00 ובשישי־שבת עד 17:00. יש פינת זיכרון שאפשר לכתוב בה דברים ומעין גל־עד שמספר מי היה וכמובן אוכל טוב שזה גם משהו דורון העריך מאד".
תהילה אהרוני, חברתו הטובה של דורון ז"ל, שמלווה את המשפחה בימים שעוד נחשב נעדר, סיפרה על גבר חזק ורגיש בצורה יוצאת דופן: "לזכות מועצת גן שומרון נאמר שהם מאוד תמכו ברעיון ההנצחה ומאחר ודורון כנער היה אלוף הארץ לנוער בפינג פונג, הם הבטיחו שיתרמו שלושה שולחנות פינג פונג יצוקים, ובהמשך יקיימו טורניר ארצי ע"ש דורון. המשפחה שמה במקום גם בית עץ קטן כבית לעיזים, כמעין פינת ליטוף והכול שם פשוט אומר 'דורון'. דורון היה שכיר בכל מיני מקומות כשף, אבל אצלנו בחוות דובי בקיבוץ רמות מנשה בניהולי, אפשרנו לו לפתוח עסק עצמאי, 'המעשנה של דורון'. כשהכרנו את דורון נדלקנו עליו והפכנו אותו לשף הבלעדי שלנו וזה היה ה'בית' שלו. מדהים היה לראות אותו בחווה עם הנוער שלנו, איך הוא מזהה את מי שזקוק לעזרה ומעצים אותו. היתה לו רגישות מדהימה לאנשים".
"לב ענק"
"על סלע ההנצחה שלו כתבתי 'אי אפשר לכלוא אריה בכלוב'", אומרת אהרוני. "ואני בתוכי בטוחה שאם למחבלים לא היה נשק הם לא היו יכולים עליו. הוא היה חזק כל כך ועם לב כל כך גדול שגרם לו לחיות עם גישה שהכול פתיר", אמרה, יום אחד נשברה הגדר בחווה וקראתי לארבעה נערים שיעזרו . זה לא הצליח. דורון בא ועם יד אחת הרים את הגדר. עד היום כשאני מרימה דברים כבדים בחווה אני שומעת בראשי את קולו אומר לי 'תורידי את זה . מה את עושה..".
