בגיל 16 קיבל ליאור גולדשטיין מצלמה ומיד התאהב. מאז הוא מצלם, בלי סוף, הכל. הוא מציג את צילומיו בתערוכות מרהיבות. השבוע הוא השיק בגלריה FINNS בחוף בלו ביי בנתניה תערוכה חדשה בשם "המקומיים", שבה מוצגים 26 צילומים של גולשים מהעיר.
"העבודות בתערוכה מספרות סיפור דוקומנטרי בתמונות קצרות'', מסביר גולדשטיין (47), שמציג בתערוכה סצנות ואנקדוטות מהווי הגולשים המקומי, וחושף את האנשים, חלקם מוכרים מאוד, ברגעים בהם הם מתנתקים מהמציאות היומיומית ומתחברים לגלים. "דרך האנשים האלו, מקומיים או מבקרים קבועים בחוף בנתניה, אני חושף את הקליקה הזו של הגולשים בעיר, האנשים שהם חלק מהנוף, שהמון אנשים מכירים אותם, אבל רק חלק נוגעים בהם''.
הצילומים של גולדשטיין מנציחים בין השאר את הראפר איזי והשחקן אלי פיניש, שניהם נתנייתים. "כל המצולמים הם גולשים מקומיים שגולשים בחופי נתניה. חוץ מזה שזה מונח של גולשים, 'המקומיים' שמעיד על היכרות אחד עם השני", אומר גולדשטיין. "בגלל זה גם בחרתי במונח הזה כי הוא חלק מהסיפור של הגולשים, שיש להם גם שפה משל עצמם".
גולדשטיין אוהב לצלם דווקא את הגולשים המבוגרים יותר, אבל מתחבר גם לצעירים. "דרך הסיפור של האנשים האלו אפשר לראות את ההתפתחות של התחום, את השינוי שהוא עבר ב-10-5 השנים האחרונות, וגם את הסיפור שיש לאנשים האלו, איך הם השתנו, איך הנוף השתנה", הוא אומר. "באמצעות התמונות האלו אני בעצם רוצה לספר על התקופה הזו של הגלישה והגולשים בחוף המקומי, כי לדעתי בעוד 30-20 שנה מהיום אנשים ידברו על התקופה הזו, על אנשים שעזבו את העבודה והחיים למשך כמה שעות באמצע היום בשביל להתנתק ולהיות בתוך המים. לדעתי התמונות מדברות בעד עצמן כי בין המצולמים יש מגוון גדול של גולשים: חיילים, אנשי עסקים, אומנים ואנשים מהיישוב, וזה חלק מהקטע של החיבור בין הגולשים, הזמינות הזו, כי בסוף כולם נכנסים למים והופכים לקליקה".
מאיפה החיבור שלך לגלישה?
"אני מאוד מתחבר לאנשים האלו גם בגלל שגלשתי ובעיקר בשל העובדה שחלק מהגולשים אני מכיר מהתקופה שהייתי ילד והיום הם אנשים מבוגרים. כמו למשל גידי מנור, שהוא בחור מקומי ששנים גולש ומאוד מוכר בקרב קהילת הגולשים. תפסתי אותו בקטע צילום מטורף בינואר 2019 ממש לפני הקורונה כשהוא הגיע לגלוש בים מאוד גלי והוא בא חדור מוטיבציה לתפוס גל מאוד גדול, וזה מה שקרה בסוף. זו התמונה שגם מופיעה בתערוכה כי מבחינתי יש לתמונה הזו סיפור מאחוריה. בנוסף יש גם תמונות של רפי ימין ומני ונטורה שהם חלק מהנוף המקומי ועוד אנשים, חלקם גולשים שגרו בעיר ועזבו, אבל חוזרים כל תקופה פה לגלוש. זה מדהים לראות שהם עד היום גולשים וכשהם שמעו שיש תערוכה הם שמחו והבטיחו לבוא לראות".
רגעים בחיים
את המצלמה הראשונה שלו קיבל מההורים שמוליק ורונית. זו היתה מצלמת קנון פילים, שליוותה אותו לאורך לימודיו בתיכון לבוביץ' במגמת אלקטרוניקה וגם בזמן שירותו הצבאי בתותחנים ובשלישות.
"כל הזמן צילמתי וציירתי, ככה הייתי תופס רגעים בחיים, דרך הציור והצילום", הוא מספר. "זה המשיך ככה גם בתיכון וגם בצבא, כי תמיד אהבתי לתעד דברים וכל הזמן הסתובבתי עם מצלמה. ברגע שהתחברתי לצילום, זה שינה לי את הראייה של העולם לחלוטין כי ראיתי את העולם דרך פריימים, רגעים שאני רוצה לתעד. התחלתי בעשור הרביעי של חיי ממש להתמקצע בזה, וצילמתי בנוסף גם אירועי גלישה, תוך שאני ממשיך להתפרנס מתחום העסקים שממנו אני מגיע. זה בעצם מה שעזר לי להתפנות לזה, כי בערך מהרגע שהשתחררתי ועד לפני כעשר שנים תמיד עבדתי בתחומי ניהול וייעוץ".
למרות גילו הצעיר הוא הספיק לעבוד עם מנהיגים דוגמת אריאל שרון ואהוד אולמרט. "אחרי הצבא התחלתי לעבוד בליכוד והגעתי לתפקיד עוזר במנהלה הראשית, בתקופה שאריק שרון היה באופוזיציה והפך לראש הממשלה ואז הפכתי לאחד היועצים שלו עד שהוא חלה וסיים את תפקידו", הוא מספר. "משם המשכתי לעוד תקופה עם אהוד אולמרט ועברתי לעוד כמה תפקידים בחטיבה להתיישבות.
"אחרי זה ב-2011 עברתי לתפקיד מנכ"ל עמותת לב אוהב (קרן פילנטרופית של דור שני לעסקים), ושם דרך חיים סקאל שהוא חבר ומי שהביא אותי לתפקיד, הכרתי את דוריאן פסקוביץ בן ה-91, רופא יהודי, גולש אמריקאי ומתנדב למען ניצולי שואה שהיה מגיע לישראל להתנדב ולטפל בניצולי שואה ולגלוש, דרכו התחברתי לצד הדוקומנטרי של צילום הגולשים. דרכו הבנתי שיש מאחורי כל גולש סיפור. לצערי הוא נפטר שלוש שנים אחר כך, אבל דרך התמונות שלו התחברתי לעולם הגלישה ולאנשים שגלשו פה לפני 60-50 שנה. מה שנולד מזה אחרי כמה שנים זו התערוכה הזו, כשבדרך השתתפתי גם בתערוכות קבוצתיות, למשל של ארומה תל אביב, שבה זכיתי במקום שני".
למה דווקא בנתניה? יש עוד ערים בישראל עם סצנת גלישה.
"כי גדלתי בנתניה, אני מכיר את האנשים, גלשתי בעצמי ואני רואה בתמונות האלו סיפור שיישאר דורות אחריי, כי היתה ממש אבולוציה של עולם הגלישה לאורך השנים, החל מהציוד, סגנונות וגם דרך האנשים שגדלו והקימו משפחות פה בנתניה וממשיכים לגלוש, למשל יהודה אביקזר שהוא כבר בעשור השישי של חייו, חרדי עם זקן שמגיע לגלוש וזה קטע לראות אדם כזה בתערוכה".
קראו גם:
מה הפרויקט הבא?
"הייתי רוצה להפיק ספר של צילומים שצילמתי לאורך השנים כי תערוכה לא יכולה להכיל כמות צילומים גדולה ובספר אני יכול להכניס עוד תמונות שיהיו סוג של מסמך ארכיוני לתקופות בחיים שלי. כרגע אני אוסף חומרים לזה, ואחרי שהתערוכה הזו תסתיים, אני מאמין שאני אשב על זה יותר ואדייק את התמונות שהייתי רוצה שייכנסו. בנוסף, בחלק מהצילומים שעשיתי במסע אחרי גולשים בחופי נתניה, צילמתי גם אנשים שבונים ומתקנים גלשנים מקצועיים, שזה נושא שאני מאוד רוצה להציג בתערוכה הבאה שלי. גיליתי שיש בארץ בערך 20 אנשים שעושים את זה, מתוכם עשרה בערך שהם ותיקים".
