מעיין אודיה, תלמידת כיתה ד' בבית ספר אליעזר בן יהודה (אב"י) מאבן יהודה, נפצעה לפני שבועיים באורח קשה בתאונת דרכים בכביש 1, לאחר שהאוטובוס שהסיע את התלמידים לטיול התנגש במשאית סמוך למחלף לטרון.
למרות שמעיין נותקה ממכשירי ההנשמה, מצבה ממשיך להיות קשה מאוד והיא מאושפזת בקומה בבית החולים שערי צדק בירושלים. אסתר, אמה של מעיין, מבקשת: "תקראו תהילים. גם אחרי שמעיין תתעורר, מחכה לה תהליך שיקום ארוך".
מעיין היא הנס שלנו
סיפורה של מעיין בת העשר טלטל לא רק את משפחתה, הוריה אסתר ואיציק ואחותה אליה הצעירה ממנה בשנה, אלא קהילה שלמה באבן יהודה, שכנים וחברים שמתגעגעים לילדה החייכנית והפעילה, ומחכים שתחזור.
"הבת שלי במצב קשה'', אומרת אסתר. "היא הגיעה במצב אנוש לבית החולים וכיום, שבועיים אחרי האירוע, עדיין בקומה".
בפוסט שפרסמה בתחילת השבוע ביקשה אסתר מהגולשים שיקראו את פרקי התהילים שהיא מפרסמת. "כשעמדתי בחופה התפללתי לילדים. גם בדמיון שלי לא האמנתי שאקבל משהו מדהים כמו מעיין", כתבה אסתר. "אני רק מבקשת שתקחו ספר תהילים ותקראו. שתחזור לחיים, ותחזור בטוב. אני יודעת שיש ניסים".
מי שמלווה את מעיין הוא הרב דוד איפרגן, שמגיע מדי יום מאז התאונה לבית החולים ומציע תפילות ופרקי תהילים לקרוא בעבורה.
''הוא רב מאוד גדול והוא מטפל בה", אומרת אסתר. "אני אדם מאמין ואני איתו מגיל 25. היה לי סרטן והוא עזר לי בתקופה ההיא וגם אחרי שהחלמתי ורציתי להביא ילדים לעולם. גם אז הוא ליווה אותנו ומעיין היא הנס שלנו. הרופאים אמרו לי שאין סיכוי שאכנס להריון טבעי ועמדתי לעבור הפריה.
"באולטרסאונד לקראת ההפריה גילו שאני בשבוע החמישי להריון. הייתי בהלם. זו מעיין, היא נולדה נגד כל הסיכויים, לכן אני סומכת עליו. מדי שבוע הוא עושה עם מעיין עבודה אנרגטית נותן פרקי תהילים, ואני מבקשת מכולם שיקראו אותם בעבורה. כל מי שעוקב אחרי העמוד שלי Esther dubossaraky יכול למצוא שם איזה פרקים לקרוא. זו הסיבה שהסכמתי להתראיין: אני זקוקה לעם ישראל, שיתפלל למען הבת שלי".
טלפון גורלי
אסתר, זמרת ומורה למוזיקה, מספרת שהחיים שלה התהפכו מאז התאונה. היא לא שיערה שהודעה בקבוצת הווטסאפ הכיתתית תטלטל את חיי משפחתה ותשנה אותם ללא הכר.
"הייתי בקריות כשהודיעו לי על התאונה", היא משחזרת. "הגעתי לעבודה אבל לא אמרו לי כלום, רק כתבו בווטסאפ של הכיתה שהייתה תאונה, לכן ביקשתי מאחת האימהות שתאסוף את מעיין כשהיא אוספת את הבת שלה.
"התקשרתי לאיציק, אבא שלה, שיבוא לאסוף אותה כי היא כתבה לי שהיא לא יכולה, ולא הבנתי למה היא לא יכולה. ואז התקשרה מורה מבית הספר ופשוט צרחתי עליה כי הייתה לי הרגשה לא טובה, שאלתי אותה, 'תגידי לי אם הבת שלי חיה או מתה, מה קורה?'. היא אמרה לי שהיא לא יודעת ושאלה אם אני יכולה לנהוג או לשלוח לי מונית שתיקח אותי.
"אמרתי לה שאגיע לבית הספר ואקח מונית משם. נכנסתי לבלבול מטורף. ממש לא הייתי מפוקסת ואפילו התבלבלתי בדרך. משהו בסיסי כמו להגיע לבית הספר של הילדה הפך לדרך לא ברורה עבורי, עד שפשוט עצרתי בתחנת דלק כי נכנסה שיחת טלפון מבית החולים וביקשו ממני לזהות את מעיין. הרגשתי רע מאוד, ביקשתי שיתקשרו לאבא שלה, ואז התעלפתי".
לאסתר הייתה הרגשה רעה, במיוחד אחרי שיחת הטלפון. "היו שם צעירים שעזרו לי לעמוד, פחדתי לענות לטלפונים", היא אומרת. "לא ידעתי מה הטלפון הבא וממי הוא יבוא. ואז שלחו לי מונית וכל הדרך היו טלפונים, אבל אף אחד לא אמר לי מה קורה. התקשרתי לאיציק ואמרתי לו, 'רק תגיד לי, היא חיה או מתה?', והוא אמר לי שמעיין במצב מאוד קשה, שהיא ספגה חבלה מאוד קשה ונכנסה לקומה".
"הגעתי מהצד השני של המדינה וזה לקח לי ארבע שעות", היא ממשיכה. "כשנכנסתי לבית החולים מעיין כבר הייתה בחדר הניתוח וכולם היו בהלם, ממש המומים. אף אחד לא ידע מה להגיד לי כי עדיין לא ידעו כלום.
"המצב המיוחד הזה הביא לסוג של איחוד משפחתי של כולנו, למרות שאחותה של מעיין לא יודעת הרבה פרטים, רק שהיא אחרי ניתוח ומאושפזת עדיין בבית החולים. היא מאוד רוצה לחבק ולנשק אותה. סיפרתי לה שאני מחזיקה לה את היד כל הזמן, שרה לה ומדברת איתה המון".
להגשים חלומות
דרך נוספת של אסתר להתמודד עם המצב, הוא באמצעות עמוד הפייסבוק שהיא מתחזקת. היא מנהלת בו יומן וחושפת מדי יום את אשר עובר על משפחתה.
"מאז התאונה אני מאוד פעילה שם, כי זו הדרך שלי לפרוק את מה שעובר עלי", היא אומרת. "הלב שלי לא יירגע עד שמעיין תצא מזה, כי כל הזמן קורה משהו שגורם ללב שלי לדהור מפחד. מאז המקרה ישנתי רק לילה אחד בבית. אני כרגע במצב חירום ואני בירושלים, ממש גרה בחדר שלה בטיפול נמרץ. נשארת שם כל הזמן. חברים הביאו לי הכל לפה. אני ישנה פה וצמודה אליה כל הזמן. אני מפחדת לחשוב על מה שיקרה. אני מתפללת בשבילה שתחזור לרקוד ולהיות ילדה רגילה, שתגשים את כל החלומות שלה ושיהיו לה חיים טובים ובריאים.
"היא לא נראית כמו שהיא נראתה קודם, יש לה צלקות ואני מפחדת שיירד לה הביטחון בגלל זה. יש לה דרך לא פשוטה לעבור, וגם לנו. מבחינתי כל זמן שהיא ישנה זה זמן בריאות והחלמה לגוף שלה. היא צריכה את זה''.
חברים ושכנים מספרים על ילדה מדהימה שמחייכת ושמחה כל הזמן ושולחים לה איחולי החלמה מהירה. ''היא ילדה מיוחדת מאוד, מלאת חיים, חוכמה ורגישות, רואה הכל. ילדה אחראית שרוקדת ושרה יפה, חלום של כל אמא'', מספרת אסתר בגרון חנוק. ''היא רוקדת מדהים מודרני, בלט והיפ הופ. היא ממש מתה על טיק טוק, ילדה מאוד מסודרת. אוהבת לארגן. אני ממש מתגעגעת אליה, אבל לא רק אני. כולם. כל מי שמכיר אותה.
"מאז המקרה, כל הזמן מתקשרים אלינו לברר מה קורה איתה ואם אנחנו צריכים משהו. אנשים ממש מחבקים אותנו, כל המדינה ובעיקר כל הקהילה של אבן יהודה שהתגייסה לעזור. החברים שלי, אמא שלי שעוזרת עם הבת אליה, איציק הגרוש שלי, שיש לו בת זוג שמאוד עוזרת. אני לא עובדת מאז המקרה, אז אני לא מתפרנסת כרגע משום דבר כי אני לא זזה ממנה''.
קראו גם:
למרות הזמן שחלף והניתוחים שעברה מעיין מאז התאונה, להוריה אין עדיין מושג מה טומן בחובו העתיד. ''אף אחד לא יודע להגיד לנו. אף רופא. היא כבר לא מורדמת ומונשמת אבל בקומה בטיפול נמרץ. אני לא מחכה לנס שהיא תתעורר מחר, כי אני יודעת שגם כשהיא תתעורר בעזרת השם, זה לא נגמר. פרק חדש במאבק להחזיר לה את החיים יתחיל''.
מה זה אומר?
"מעיין צריכה קודם כל לעמוד על הרגליים, לדבר. אני רוצה שהיא תחזור להיות ילדה פעילה, רצה וקופצת. מחכה לה תהליך שיקום ארוך. אנשים חושבים שברגע שהיא מתעוררת אז זהו, וזה ממש לא ככה, כי זאת רק ההתחלה. לכן אנחנו צריכים את הכוח של קריאת תהילים לאורך כל המסע, שאף אחד לא יודע כמה זמן יימשך, שנה שנתיים, חודש חודשיים.
"אנחנו נלחמים כרגע שהיא תחזור לחיים כי מחכה לנו מאבק להחזיר אותה למצב רגיל. החיים שלי, של איציק ושל אחותה הקטנה התהפכו לגמרי. אני בקושי זוכרת מה היה לפני התאונה. הכל מחוק".
