למה נתניה?
"אני גר בעיר שש שנים. במקור נולדתי וגדלתי באילת, ובגיל 23 עברתי לעיר, כדי ללמוד מדעי המחשב ומתמטיקה במכללת נתניה, וגרתי בהתחלה אצל סבתא שלי כדי לחסוך בעלויות. בזמן הלימודים התחלתי לעבוד במלצרות, ואז הפכתי לאחראי משמרת".
משהו מיוחד שקרה לך?
"כשהחליטו לפני שנה וחצי לפתוח סניף נוסף של שטמפפר, במרכז קרסו באבן יהודה, קיבלתי הצעה לנהל את הסניף הזה וזה היה צעד גדול בשבילי. לא חשבתי פעמיים, למרות האתגר הגדול, וזה אומר להיות אחראי על הכול, מלקוחות ועד ספקים, ובין 60 ל-70 עובדים. זה מקצוע שתמיד קורה בו משהו, ויש עבודה מהפתיחה ועד אחרון הלקוחות".
מה הכי גרוע כאן?
"המינוס הגדול מבחינתי זה עניין התחבורה והפקקים, שלוקח הרבה זמן להגיע לעבודה, מה שבאילת למשל לוקח כמה דקות".
מה נתנייתי בעיניך?
"התחברתי מאוד לאוכלוסיה בנתניה. מה שמייחד את נתניה בעיניי זה הזיקה והנוכחות של הדת בעיר, ומרגישים את זה בעיקר בשבת, כשעסקים סגורים ברובם, ויש אווירה מיוחדת של סוף שבוע, שהיא משהו שונה לגמרי שאני לא מכיר מאילת. שם בשבת הכול פתוח ופעיל. בנתניה יש אנשים מדהימים, משפחה אחת גדולה".
עם מי היית רוצה לשבת לדרינק?
"ליונל מסי. הוא אלוהים מבחינתי, תן לשבת איתו לבירה ואני לא צריך עוד כלום. זה מישהו שבגללו התחברתי לכדורגל, וברגע שנחשפתי לגאון הזה, מבחינתי הוא אליל, ובכיף הייתי מארח אותו אצלנו בקפה שטמפפר".
מה המקום האהוב עליך בעיר?
"אני חייב לבחור ב'קפה שטמפפר' המקורי בנתניה. זה הבית שלי מבחינה מקצועית, שם התחלתי כמלצר, והתקדמתי לאחראי משמרת, לפני שעברתי לנהל את שטמפפר במרכז קרסו באבן יהודה. זה מה שאני מכיר ויודע, ושם הכרתי את האנשים מנתניה על כל הסוגים והמינים".
