אין לאן ללכת
בפתח בית משפחת אוחנה בנתניה, שכל קירותיו שחורים, עומדת עגלת תינוק לבנה, מקושטת בתמונות של רבנים. גם כביסה מפויחת תלויה ליד הדלת, עדות לשגרת חיים שקטה שאיפיינה את בני המשפחה, עד ערב שבת שעבר, שבו התהפכו חייהם, כאשר שריפה פרצה במבנה הישן ברחוב שרעבי, וגבתה את חייהם של רפאל בן החמש ושל אלעזר בן השלוש. ההורים, ציפי ואופיר, וארבעה הילדים יוסף, נועה, אורטל ואביחי, חולצו מהדירה במצב קל.
"ההורים שבורים, הם בקושי מצליחים לדבר", אומר השבוע אחיו של האב, ישראל אוחנה. אין להם לאן ללכת, בדירה יש ריח של מוות, הם לא רוצים להיות שם, הכול עלה באש".
קרוב המשפחה, בניה יומטוביאן, שבביתו מתקיימת כעת השבעה, אומר בצער: "מה יקרה אחרי שנקפל פה את אוהל האבלים? אין להם לאן ללכת".
לדבריו, שברון הלב של ההורים כה כבד, שאין מילים לתארו, וגם אין דבר שיוכל לנחמם: "אני עד לרגעים של שבר גדול. היו פה רבנים והם אמרו שזה כאב שכל מה שיש לעשות איתו זה לשתוק ולבכות, אין דרך להכיל את האסון הזה".
חבר של המשפחה: "צריך להבין את הבית, זה כוך בתוך כוך. האבא אופיר חיפש אותם בכל חור ולא ראה כלום, הוא מישש אפר, והחל לצעוק אבל הם לא ענו לו. הוא לא יצא משם, עד שמשכו אותו החוצה"
קרוביהם של הילדים מתארים את רפאל ואת אלעזר כילדים חכמים, אכפתיים ומקסימים, שהפיצו אור בסביבתם. "מדובר בשני מלאכים", אומר יומטוביאן. "רפאל נולד בינואר, אז הוא היה תמיד הכי גדול בגן, והרגיש שהוא אחראי לכל החברים. כל בוקר מחדש הוא רצה להביא עוגיות לילדים האחרים, לעזור בשיעורים. הוא נהג לעשות שיעורי בית עם אחיו הקטן, ולתמוך בו. הם גרו בבניין של הסבתא ונהגו לעזור לה, כמו ילדים גדולים, עם כביסה וניקיונות. הם לא היו סתם ילדים רגילים. אנחנו מרגישים שהחוסר של הקטנים האלה ענק ונוגע להמון אנשים, למשפחה, לשכנים ולגננות. מה יקרה עכשיו? איך ההורים יילכו לישון רק עם ארבעה ילדים, ומה בנוגע לגן שלא יקבל את שני המלאכים האלה, שהיו חברים של כולם?".
הכול נשרף תוך דקות
המשפחה בת שמונה הנפשות התגוררה בדירה בקומת קרקע, בבניין מגורים בן שתי קומות, כשרוב הבית היה למעשה תוספת בנייה מהחודשיים האחרונים, לרגל לידת התינוק הטרי. השריפה פרצה בעקבות קצר חשמלי בחדר שינה, שהיה בלי חלון, ועם גג עשוי מאיסכורית (פח גלי). תוך דקות עלה הבית באש, ונשרף כליל.
"האב אופיר שקוע באבלו כשהוא רואה את האם נשברת. אני מאמין שהוא לא מעכל את זה. הוא ראה הכול, הוא היה בפנים", אומר חבר המשפחה. "האם ציפי היא גיבורה אמיתית. היא החזיקה את התינוק שלה בחדר הכניסה כשהאירוע התחיל, האב היה בחדר אחר, הקטנים בחדר הפנימי, השאר היו בסלון. כשהתחיל העשן ציפי חשבה שמדובר בסיר שנשרף, היא הוציאה את התינוק בן החודש, ואז כשהבינה שזאת שריפה. היא הצליחה להוציא את מי שהיה בסלון. צריך להבין את הבית, זה כוך בתוך כוך", מתאר החבר. "אופיר חיפש אותם בכל חור והוא לא ראה כלום, הוא מישש אפר, והחל לצעוק אבל הם לא ענו לו, הוא לא יצא משם, עד שמשכו אותו החוצה".
כוחות ההצלה ביצעו החייאה בשני הילדים הקטנים, אך ללא הועיל. הם פונו לבית החולים לניאדו בנתניה, ושם נקבע מותם.
"כשהם באו אלינו בערב שבת, אחרי שבבית החולים הודיעו להם שהילדים נפטרו הם היו שבורים. הם צעדו אלינו ברגל, בגלל השבת. הייתה להם שעה וחצי הליכה של מחשבות. הם לוו על ידי עובדים סוציאליים, וכשהם הגיעו אלינו הם היו מרוסקים".
שלום ושושנה רביע, המתגוררים בסמוך, משחזרים את הרגע שבו הבינו ששריפה פרצה אצל שכניהם הקרובים: "ראיתי עשן שחור, ואת השכנים צועקים ובוכים. לא ניתן היה לנשום", אומר שלום.
"הם אנשים טובים מאוד. זה כואב לי מאוד, כאילו היו הילדים שלי. אני בוכה כל היום", אומרת שושנה רביע.
מכלי הגז
השכן שגר מולם אינו מצליח לעכל את הטרגדיה: "מה שמחריד פה הוא, שזאת הייתה משפחה גדולה של שמונה נפשות, שהתגוררה בבית פצפון. רק לפני חודשיים נבנתה פה תוספת הבנייה הזאת. סגרו להם חדרים על חשבון השטח של החצר, כדי שיהיה להם יותר מקום. התוספת ממש חדשה, זה טרי, וזה מה שכל כך מפחיד פה, שזאת הייתה מלכודת".
קרוב המשפחה, בניה יומטוביאן: "אני עד לרגעים של שבר גדול. היו פה רבנים והם אמרו שזה כאב שכל מה שיש לעשות איתו זה לשתוק ולבכות, אין דרך להכיל את האסון הזה"
בבניין מתגוררות כמה משפחות, אבל בזמן האסון איש מהם, כמעט, לא היה בביתו. המשפחה היחידה שנשארה במבנה היא זו שהזעיקה את מכבי האש. "מזל שההורים שלי לא היו פה", אומר שכן אחר, ומוסיף: "אחד המתפללים הקבועים בבית הכנסת הצמוד לבית הגיע חצי שעה לפני הזמן הרגיל לתפילה. בלוויה הוא אמר שהוא לא יודע למה הוא היה שם מוקדם יותר, אבל זה כנראה משמיים. הוא ראה עשן, ועזר להוציאם, אבל הכול כבר היה שחור".
לדברי השכן, במזל לא התפוצצו מכלי גז גדולים הנמצאים בסמוך. ערנותו של שכן נוסף, שחצרו גובלת בחצר המשפחה, מנעה אסון גדול יותר: "ראיתי עשן מיתמר מבית המשפחה, מטר ממכלי הגז. צעקתי לעבר הבן שלי לקפוץ מעל הגדר, לסגור ולהרחיק את מכלי הגז", מספר השכן.
מלכודת מוות
לוחמי האש שחילצו את שני הילדים מתופת אש קשה התמודדו עם תנאים לא פשוטים. "חילצנו את הילדים במצב קשה", אומר יאיר שיין, לוחם אש מתחנת הכיבוי האזורית נתניה. "לוחמי האש חירפו את נפשם כדי להציל את הילדים. הם נכנסו לחדר בוער, ממש לתוך הלהבות, לתוך מוקד השריפה. אפשר לראות את זה על פי ציוד המגן של הלוחם. החליפה של לוחם האש החליפה צבעים, על הכובע יש סימני חריכה והמשקפיים התעוותו, מה שמעיד על עוצמת האש ועל החום המטורף שלוחמי האש עמדו בו".
צוות חוקרי דליקות בשילוב מהנדס חשמל קבע, כי סיבת הדליקה הייתה כשל חשמלי במנורת לילה שנמצאה מעל המיטה, שהייתה מוקד הדליקה. הדליקה אירעה בחלק מבנה העשוי מבנייה קלה. עבודות החשמל בדירה בוצעו באופן מאולתר ומסכן חיים.
אורן שישיצקי, דובר כבאות והצלה מחוז מרכז, אומר כי "בזירת האירוע פעלו חוקרי דליקות ממחוז מרכז, בשיתוף מהנדס חשמל, במטרה לגלות את הסיבה לפרוץ השריפה. התקנת גלאי אש הייתה מונעת טרגדיה קשה".
"אנחנו מבקשים ומתריעים: לא לאלתר במה שקשור לחשמל, אלא להיעזר בגורם מוסמך", אמר טפסר אייל כספי, מפקד מחוז מרכז.
צעקות מתוך מהבית
אליה בן עובדיה, חובש ב"איחוד הצלה", שגר בסמיכות למקום השריפה, קיבל בערב שבת את ההתראה ויצא מיד לזירה. הוא הגיע כעבור 60 שניות וזיהה את העשן הסמיך העולה מן הדירה, ואת השכנים מדווחים שיש אנשים בתוך הבית. "הבנתי מיד את חומרת המצב, ודיווחתי במכשיר הקשר שמדובר בדירה בוערת עם לכודים, ויש צורך בכוננים נוספים ובציוד רפואי", הוא מספר.
החובש, מנדי אושקי: "שמעתי צעקות שיש ילד נוסף המחולץ כעת מהדירה, הגעתי למקום וקיבלתי מיד את הילד. ראיתי שהוא מחוסר הכרה ורצתי איתו לניידת הטיפול הנמרץ. זעקתי שיש לי עוד ילד מחוסר הכרה"
"הוצאתי את מכלי החמצן ואת מסיכות החמצן, וביקשנו סיוע של עוד חברים", מספר מנדי אושקי, גם הוא חובש באיחוד הצלה. "במקביל, לוחמי האש חירפו את נפשם ונכנסו מיד לתוך הבית הבוער, שמענו צעקות וחיכינו לקבל את הפצועים".
עוז מילר, חובש איחוד הצלה שהגיע שלישי, בתוך שלוש דקות מתחילת האירוע, מספר: "נעמדתי על יד הבית, דרוך ומוכן לבאות, לפתע דלת הבית נפתחה ולוחם אש יצא משם ובידו אחד הילדים, 'הילד לא נושם...' הוא צעק אליי. לקחתי אותו מיד ויחד עם מנדי רצנו לאלונקה הסמוכה, הרחקנו את הילד 20 מטר מהבית למקום מאוורר יותר, מכיוון שכל הרחוב היה מלא בעשן. הערכנו את מצבו, הוא היה מחוסר הכרה, בלי דופק ובלי נשימה. דיווחנו על מצב החייאתי והתחלנו לבצע בילד פעולות החייאה".
באותו הזמן חזר מנדי לזירה, כדי לקלוט את הנפגעים הנוספים. "שמעתי צעקות שיש ילד נוסף המחולץ כעת מהדירה, הגעתי למקום וקיבלתי מיד את הילד. ראיתי שהוא מחוסר הכרה ורצתי עם הילד לניידת הטיפול הנמרץ. צוותי הרפואה היו בעיצומה של ההחייאה בילד הראשון. זעקתי שיש עוד ילד מחוסר הכרה בידיי. אליה וצוות הפאראמדיקים הנוסף לקחו ממני את הילד והחלו בביצוע פעולות החייאה. חזרתי לזירה כדי לקבל עוד פצועים וראיתי את ההורים מחוץ לבית. האבא בדיוק יצא מהדירה ונזקק לטיפול מיידי. הענקתי לו סיוע רפואי ראשוני, הכנסתי את ההורים לאמבולנס, ונשארתי להשגיח עליהם".
מאיר פרידמן, פאראמדיק מתנדב באיחוד הצלה, מספר: "הגעתי למקום וחברתי לכוחות ההצלה שביצעו פעולות החייאה באחד הילדים, שהיה במצב אנוש. לאחר מכן הצטרפתי לצוות יחידת טיפול נמרץ שפינתה אותו לבית החולים".
מהאסון לסעודת השבת
צוותי רפואת החירום של איחוד הצלה פועלים על פי נוהלי שבת של אגף ההלכה בארגון. הדבר הצריך חשיבה מערכתית כיצד לנהל את האירוע בלי פגיעה בנוהלי השבת. שמעון סבח, חובש ודובר אזור נתניה של איחוד הצלה, מסכם: "באותה השבת שובצתי כתורן שבת. כשהגעתי למקום, חברתי לכוחות ההצלה שביצעו החייאה באחד הילדים. לאחר שהילדים פונו, עשינו הערכת מצב שאין עוד לכודים או נפגעים. דאגנו לשחרר את מרבית הכוננים שאינם תורני שבת טרם תיכנס השבת, כדי שיכולו לחזור לביתם בכלי רכב ובאופנועים. עם יתר תורני השבת שנותרו במקום יצאנו לבתי השכנים, כדי לאתר את ארבעת האחים הנוספים. וידאנו שהם במצב טוב, וחזרתי למשפחתי לסעודת השבת".
בנייה מאולתרת
הבנייה במקום לא התבצעה לפי התקנים המתאימים. גג פח שנבנה באופן מאולתר בין שני בתים הביא לבערה מהירה. בנתניה יש לא מעט מבנים כאלה, שנבנים בחצרות או במרפסות, ומסכנים חייהם של משפחות.
מהעירייה נמסר, כי "על פי הוראות החוק, חל על כלל בעלי הזכויות והמשתמשים בנכסים בתחומה של הרשות המקומית איסור חמור על הקמת מבנה בלי היתר בנייה. על פי הוראות החוק, נדרש מבקש ההיתר להציג אישור אחראי בטיחות ומהנדס חשמל.
"הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה פועלת בכל עת באמצעות אגף הפיקוח על הבנייה, בעקביות ובמיומנות, לאכיפת חוקי התכנון והבנייה, לפי הנחיות תובע בעל כתב הסמכה מאת היועץ המשפטי לממשלה. במקרים שבהם הוועדה חושפת עבירת בנייה, היא פועלת בנחישות, בכל האמצעים החוקיים העומדים לרשותה, מגישה כתבי אישום כנגד עברייני הבנייה, ולפי הצורך עותרת לבית המשפט בבקשה לצו הריסה, או פועלת באמצעות צווים מינהליים כנגד עברייני הבנייה. המאבק בעבירות הבנייה הוא מאבק מתמשך, אך חרף מאמצי הפיקוח, לא ניתן לאתר את כל תוספות הבנייה הבלתי חוקיות, מיד עם הקמתן, ובחלק מהמקרים מגלה הוועדה בנייה בלתי חוקית בשלב מאוחר יותר, לעיתים בעקבות הגשת תלונה".
לוויה כואבת
ללוויה, שנערכה במוצאי שבת בחצות, הגיעו כ-150 איש. מועד הלוויה נקבע לשעה מאוחרת בלילה, לאחר שגופות הילדים שוחררו מהמשטרה שרצתה לבצע נתיחה בגופות. לבסוף הוסכם על פשרה והגופות לא נותחו, כך שהתאפשרה הקבורה במוצאי שבת. אחד האחים חש ברע וקיבל סיוע מחובשי איחוד הצלה שנכחו במקום.
הציבור תורם
הציבור נרתם, ובתוך יממה אחת גויסו מאות תרומות, מנתניה ומכל רחבי הארץ. כסף, בגדים, נעליים ומוצרי תינוקות נערמו בערימות ומוינו, כדי לעזור למשפחה באספקת הציוד הנדרש. התרומות הובאו לבית הדודים, ברחוב ארלוזורוב, בשכונת ותיקים בנתניה, שם המשפחה יושבת שבעה. כשתחליט המשפחה על מיקום קבוע, יתפרסם המיקום, להבאת תרומות נוספות. מינהל הרווחה, הפיקוח ומינהלת השכונות בעירייה מלווים באופן צמוד את המשפחה מרגע היוודע המקרה הטרגי.
