חטופי "מבצע אנטבה" חזרו בשבוע שעבר 43 שנה לאחור, ושיחזרו את רגעי האימה שבהם הפכו לבני ערובה, עם חטיפת מטוס אייר פראנס. מי שהיה שם בעבורם, עד להגעת כוחות צה"ל ולחילוצם במסגרת מבצע אנטבה, הוא הקברניט, מישל באקוס. ראש עיריית נתניה, מרים פיירברג-איכר, החליטה להנציח את הטייס שלא נטש את נוסעיו, ושנפטר בחודש מרץ האחרון, באמצעות קריאת רחוב על שמו. הטקס התקיים במעמד חטופי אנטבה שניצלו, ובני משפחתו של באקוס.
אחת הניצולות שנכחו בטקס היא נילי בן דור, תושבת נתניה, שהייתה בת 20 כשעלתה על טיסת אייר פראנס מישראל לצרפת. בידי בן דור, שביקשה לבקר את אחותה שהתגוררה בפאריז, היה כבר כרטיס של אל על, אך כשהגיעה לנמל התעופה אחד הדיילים עידכן אותה, שבטיסת אל על חל עיכוב, והציע לה לטוס באייר פראנס. היא הסכימה. "כשכבר החלפתי את הכרטיס התברר לי שלאייר פראנס יש עצירת ביניים באתונה. שם עלו ארבעת המחבלים, שני הגרמנים — גבר ואישה, ושני פלסטינים", משחזרת בן דור. "שמענו צעקות. מהר מאוד הבנו שמשהו קורה, ואז אמרו לנו לרדת מהכיסאות שלנו ולשבת על רצפת המטוס".
"הייתה פאניקה, אבל פאניקה שקטה, הלם", היא מתארת את האווירה במטוס. "אני זוכרת שלא הפסקתי לצבוט את עצמי, ממש פיזית, לבדוק שאני לא חולמת. טסנו שעות במתח, בחוסר ידיעה. אחר כך הודיעו לנו שאנחנו נוחתים בעיר בנגאזי שבלוב, שקדאפי יקבל אותנו. אחרי הנחיתה בלוב, ראינו שמגיעים מכלים של דלק והבנו שהמטוס לא נשאר שם. קיבלנו אספקה של אוכל והמראנו הלאה, בלי לדעת לאן.
"המטוס המריא שוב ולאחר שעות טיסה הודיעו לנו שאנחנו יורדים אצל אידי אמין, באוגנדה, באנטבה. אותי אישית זה הפחיד מאוד, כי שנה לפני כן ראיתי סרט שהציג את הטירוף של אמין, איך הוא זורק את האויבים שלו לימת ויקטוריה ונותן לתנינים לאכול אותם. אמרתי לעצמי שעדיף כבר קדאפי, אבל כמובן אף אחד לא שאל אותי. כשירדנו שם, חיכו לנו כל החיילים האוגנדים, ועוד חוטפים. אידי אמין הגיע עם המצלמות שלו ואמר שאנחנו אורחים שלו. הכניסו אותנו לטרמינל הישן והמעופש שהיה שם, לקחו מאיתנו את הדרכונים, הביאו לנו מזרונים ושמיכות, והבנו שהגענו לשהייה ארוכה".
בן דור מספרת, שלאורך כל השהייה, באקוס, קברניט המטוס, בלט בתושייתו. "יש ביטוי ביידיש שיכול לתאר את אישיותו, הוא היה 'מענטש', כך כיניתי אותו באחד הרגעים הקשים של ההפרדה בינינו לבין החטופים הזרים. הוא ניגש אלינו ליד קיר ההפרדה, עם חבילת שוקולד בידו, ותוך כדי שהוא מחלק לנו את השוקולד שאל במה עוד הוא יכול לעזור. היו לו עיניים טובות, מכילות, מחבקות. מישל לעולם יישאר בזיכרוני כפיה טובה בבגדי טייס, שחיזק אותי, אותנו, בימים הקשים ביותר, והיה נקודת רוגע ושפיות בכאוס שחווינו".
ראש העירייה, פיירברג-איכר, אמרה על באקוס בטקס: "מישל לא לבש מדי צה"ל, לא היה לו נשק, לא היה לו אפוד מגן, אבל היה לו לב ענק, חיוך מאיר פנים, זקיפות קומה, אומץ, חמלה ומנהיגות. 250 אלף תושבי נתניה, עם כל עם ישראל יחד, מכירים תודה למישל באקוס. נתניה היא העיר המתאימה להנצחתו, גם מכיוון שיש בנתניה מתגוררת הקהילה הצרפתית הגדולה ביותר בישראל. נזכור לנצח את גבורתו".
