נראה שהדבר הלוהט הבא הוא תפוח אדמה. מטוגן כצ'יפס, בתנור, או בכלל בטטה.
הישראלים רגילים להתייחס לתפוח אדמה כתוספת בצד, ולא רואים בו תמיד מנה עיקרית, אבל בצ'יפסריה ברחוב שטממפר 19 בנתניה החליטו לקרא תיגר על ההנחה הזאת, כשפתחו מקום על טהרת תפוחי האדמה. "בבלגיה ובהולנד דוכני צ'יפס הם קונספט ידוע, והמקומיים רגילים לאכול תפוחי אדמה כארוחה, עכשיו הבאנו את זה לנתניה", אומר יוחאי שמנהל את המקום. אבל כמו תמיד הטבחים הישראלים אוהבים לקחת קונספט מוכר ולתת לו אינטרפרטציה חדשה. עדיף כמה שיותר מושחת. ואכן, בצ'יפסריה, מצוותים לתפוחי האדמה המטוגנים שלל גבינות שמנות, רטבים עתירי קלוריות וגם, ירקות. בכל זאת, לרענן קצת את המנה.
מהשמן יוצאות בזו אחר זו מנות, המקום הקטן צפוף, הדלת נפתחת בכל רגע, ועוד אנשים נכנסים להוטים לתפוח אדמה. הטבחים מתלוננים שמשעה 11:00 בבוקר ועד 17:00 עוד לא היתה להם הפסקה, "מכל הארץ מגיעים לפה, אשדוד, נהריה, ירושלים... זה מלחיץ יותר כשמגיעים מרחוק כי אנחנו מרגישים שאנחנו צריכים להצדיק את הנסיעה הזאת. הנתנייתים שמגיעים לפה אומרים לנו שהם נהנים מכך שהאוכל שאהבו בחו"ל נמצא עכשיו בקרבתם", אומר יוחאי.
למה דווקא תפוח אדמה?
"קרטושקס, מי לא אוהב? בנתניה יש צרפתים ורוסים, וזה מדבר אליהם. אבל לא רק אליהם, כולם אוהבים צ'יפס," אומר ישראל גדישה, הטבח שמוציא תחת ידיו מנות גדושות וצבעוניות ומתבדח עם הלקוחות.
אנשים שואלים כמה קלוריות יש במנה?
"אנשים לא שואלים, עוזבים את הדיאטה בצד ומתפנקים", מבטיח יוחאי.
מה הנתנייתים מעדיפים בטטה או תפוח אדמה?
"תפוח אדמה, ללא ספק. אבל בגזרת הצ'יפס, הבטטה מפתיעה", הם עונים.
בשש דרכים שונות מגיע תפוח האדמה בצ'יפסריה, ואנחנו ניסינו את השלוש האהובות והנמכרות ביותר לטענת העובדים. מה חשבנו?
הכי אהבנו את תפוח האדמה העצום, מבית הגידול של הדוד משה, שהוכנס לתנור ויצא לוהט ופריך. עליו הונחו הרבה דברים טובים, כאלה שהם שידוך מוכר (גבינות רוטב שמנת, זיתים, עגבניות) וגם אופציות מקוריות למדי (ביצה ואבוקדו).
גדישה, הטבח שאחראי על שילוב הטעמים המוזר במקצת מסביר, "מה הקשר בין בטטה ואבוקדו? את שניהם הישראלים אוהבים, הכל עניין של אומץ? למה שלא יתחבר בעצם?", ואכן, חיבבנו את המנה הצבעונית, והעמוסה כל טוב. המנה גדולה מאוד ולדעתי מתאימה למשפחה קטנה או לשני אנשים רעבים מאוד.
טעמנו גם את המנה השניה הנמכרת ביותר, צ'יפס עם תוספות עליו, על מנת צ'יפס הנדיבה בגודלה הונחו ירקות ורטבים לרוב. הצ'יפס שיצא מהטיגון היה רך, בסגנון צ'יפס שוארמיות לחובבי הג'אנר. אני אישית מעדיפה צ'יפס פריך, ולכן פחות התחברתי למנה, אבל הערכתי את הניסיון להיות קצת בריאים בתוך ים השמן, כשלמנה המטוגנת ועטירת הקלוריות הוצמדו ירקות טריים.
עוד ניסינו את צ'יפס הטורנדו המסולסל, שהיה קראנצ'י, וצורתו הקפיצית התחבבה עלינו, אך ניכר כי בבסיסו לא בושל לגמרי. מנה שילדים יאהבו.
לסיכום, הצ'יפסריה היא אולי גימיק, אבל אין ספק שהיא גימיק שעובד, ועל זה יעיד התור הארוך שנמשך מהדלפק ועד לרחוב. בסופו של דבר, מי לא אוהב תפוח אדמה מוקרם או צ'יפס בטטה?
המחירים של המנות נעים בין 20-36 שקלים, והמסעדה כשרה וצמחונית. כל המנות מוגשות בכלים מתכלים כחלק מהרצון להגן על הסביבה.
