74 ילדים העולים לכיתות א-ג' יהיו התלמידים החלוצים של בית הספר הדמוקרטי הראשון בנתניה, שייפתח בשנת הלימודים הקרובה. בית הספר יפעל בבניין של בית הספר היסודי הוותיק "אלומות" בשכונת נאות גנים. הוא עתיד להיות בית ספר צומח, שבו ילמדו תלמידים מכיתה א' עד י"ב על פי עקרונות של בחירה חופשית והעדר היררכיה בין הצוות, ההורים והתלמידים.
רגע לפני שנגמר החופש הגדול פגשנו חלק מהתלמידים הנרגשים, את הוריהם ואת שתי הנשים שיובילו את בית הספר: המנהלת אורית מוקה־בליטנטל והרכזת הפדגוגית רעות פויר־קניגסבוך, שגם ילדיהן לומדים בבתי ספר דמוקרטיים.
אין היררכיה
15 תלמידים מהדור הראשון של בית הספר הדמוקרטי יושבים במעגל בחצר של בית הספר "אלומות". חלקם תושבי שכונת נאות גנים, הגרים במרחק של מעבר חצייה מבית הספר ושהוריהם ואף הסבים שלהם למדו בו; חלקם מתגוררים בשכונות אחרות בנתניה, כמו קריית השרון וצפון העיר; חלקם מגיעים מיישובים מחוץ לעיר, כמו כפר יונה ובית יהושע; ויש אפילו אחד מגבעת עדה המרוחקת. כשהם נשאלים אם הם יודעים מהו בית ספר דמוקרטי, אביב מסיקה, שעולה לכיתה א' ומתעניין במיוחד באומנות עונה: "בוחרים מה ללמוד", וגיל חדד, שעולה לכיתה ב', מוסיפה בשמחה: "עושים מה שרוצים!"
רחלי, אמם של גיל ושל רועי שעולה לכיתה א', שעומד אף הוא להתחיל את לימודיו בבית הספר הדמוקרטי, מחייכת למשמע התשובה של בתה. בניגוד להורים אחרים, שבחרו לרשום את ילדיהם לבית הספר כי הוא קרוב לבית, רחלי, תושבת כפר יונה, מאמינה בכל לבה ברעיון החינוך הדמוקרטי. "אני חושבת שהחינוך הרגיל הוא מיושן ולא מתאים לעולם החדש והמתפתח", היא מסבירה. "מבחינתי זה היה או בית ספר דמוקרטי, או חינוך ביתי. כבר היינו בהמתנות לבתי ספר דמוקרטיים אחרים והיה לי ברור שאם בסוף לא נצליח להירשם, הילדים נשארים ללמוד בבית. מהבחינה הזאת, פתיחת בית הספר הדמוקרטי בנתניה היא הצלה בשבילי. אני רוצה שהילדים שלי יגשימו את עצמם. אין לי לחץ שיידעו לקרוא או לפתור תרגילי חשבון עכשיו או עוד שנה, העיקר שירגישו שהם מתפתחים בדברים שהם אוהבים ושהם טובים בהם. אני עצמי לא עשיתי תואר ואני עובדת בעבודה שאני אוהבת גם בלי זה. אני מאמינה שאם אדם עושה מה שהוא אוהב, הוא מאושר ומסופק".
גם מנהלת בית הספר הנכנסת, מוקה־בליטנטל, והרכזת הפדגוגית פויר־קניגסבוך בחרו בחינוך הדמוקרטי בעבור ילדיהן. מוקה־בליטנטל מספרת כי כבר כשהיה בנה בגן החובה, נראה לה מוזר שההורים אינם שותפים בהחלטות המתקבלות במסגרת שבה לומדים ילדיהם. אל החינוך הדמוקרטי היא התחברה דרך ערך ה"קהילה" שאותו מקדשים בתי הספר הדמוקרטיים, בכך שהם רואים בהורים חלק פעיל ובלתי נפרד מקהילת בית הספר, יחד עם צוות העובדים ועם התלמידים עצמם.
"חשוב להבין שבתוך המשולש הזה של תלמידים-הורים-צוות, אין היררכיה", מסבירה פויר־קניגסבוך. "כולנו עובדים ביחד, כקהילה אחת שבה כולם שווים, וביחד יוצרים משהו שלם. אפשר לדמות את זה לקבוצת כדורגל: יש בלם, שוער, קשר, אי אפשר להגיד מי יותר חשוב אבל אפשר להגיד שכשהם עובדים ביחד הם יוצרים קבוצה".
מוטיבציה פנימית
את ההחלטות מקבלת הקהילה ב"פרלמנט", שמתכנס פעם בשבוע וכולל את ההורים, התלמידים וצוות בית הספר. ההחלטות שעוברות בפרלמנט, באמצעות הצבעה ודיון דמוקרטיים, מוצאות לפועל בוועדות התנדבותיות בנושאים שונים (ועדת קישוט, ועדת משמעת) שאף הן מורכבות מכל חברי הקהילה, על פי הכישורים ותחומי העניין שלהם.
"למשל, בבית הספר הדמוקרטי אין הערכות מספריות", מסבירה המנהלת מוקה־בליטנטל, "כל תלמיד מקבל תעודה שבה יש הערכה אישית שמותאמת פרטנית אליו, כך שלא נוצר מצב של השוואה לאחרים. יחד עם זאת, אני מכירה בית ספר דמוקרטי שבו התלמידים ביקשו ציונים מספריים. הבקשה הזו הועלתה כמובן לפרלמנט, ואחרי שהיא אושרה ברוב קולות בהצבעה של חברי קהילת בית הספר, התלמידים אכן קיבלו ציונים. זאת דוגמה לפעילות של הפרלמנט".
עניין הבחירה מתבטא כמובן גם במערכת השעות של התלמידים, שאותה הם בונים בעצמם, על פי תחומי העניין שלהם והעדפותיהם האישיות. את השיעורים, הנקראים בבית הספר הדמוקרטי "קורסים", התלמידים בוחרים מתוך מערכת המציעה מגוון של שיעורי ליבה ושיעורי העשרה. כמו כן, התלמידים יכולים לשבץ לעצמם שעת חלון, בשעות שבהן לא מתקיים שיעור במערכת שמעניין אותם. "יש אנשים מבחוץ שיחשבו שזאת קייטנה", אומרת פויר־קניגסבוך, "הרי אפילו אני, בגיל ארבעים, לא רואה את עצמי קמה משעת חלון והולכת ללמוד, כשיש לי את הבחירה אם לעשות את זה. אבל הבת שלי, בכיתה ב', שמתחנכת בחינוך דמוקרטי, כן עושה את זה. יש לה מוטיבציה פנימית ללמוד כי היא יודעת שלא מכריחים אותה, שהיא בוחרת בזה.
"שואלים הרבה אם זה מתאים לכל הילדים, אז התשובה היא כן. מה שכן, זה לא מתאים לכל ההורים", היא מוסיפה. "ההורים גדלו לתוך מערכת חוקים היררכית וזה די נוח לדעת שיש כללים ברורים לכולם ויש מבוגר אחראי שמחליט בשבילך. הקושי הכי גדול של ההורים, גם שלי כאמא, הוא שהילדים שואלים אותנו 'למה' ואנחנו לא יכולים לענות 'ככה'. גדלים כאן ילדים ששואלים, שרוצים לדעת, שחושבים חשיבה ביקורתית, שלא מקבלים 'ככה'. ילדים כאלה, אגב, גדלים באופן מוכח להיות מבוגרים הרבה יותר מעורבים, אקטיביסטים בחברה ועצמאיים".
עוד מציינות השתיים כי צוות בית הספר יורכב ברובו מהצוות הוותיק של בית ספר "אלומות", שאינו מתורגל בחינוך הדמוקרטי. "מדהים לראות איך הם מוכנים להיפתח לזה, ללמוד שפה חדשה לגמרי ועקרונות חדשים לגמרי", אומרת מוקה־בליטנטל. "חשוב לציין שגם למורים בחינוך הדמוקרטי יש בחירה אישית. למשל, הם יכולים לבחור אילו מקצועות ללמד, על פי מה שהם מתחברים אליו. זה חדש לצוות, אבל כל חברי הצוות מגיעים עם אוזן קשבת, פתיחות אדירה ומלוא המוטיבציה שבית הספר יצליח".
טובה דולב, ראש מינהל החינוך בעיריית נתניה, מסרה: "אני מתרגשת מאוד לקראת היום הראשון ללימודים בבית הספר הדמוקרטי הראשון בנתניה. עבורי זהו חלום אישי ואני שמחה שניתנה לי ההזדמנות על ידי ראש העירייה שלנו להגשים אותו. בכוונתי ללוות את צמיחת בית הספר באופן אישי, היות שאני אישית מאמינה מאוד בתפיסה ההומניסטית־דמוקרטית המאפשרת לכל תלמיד לתרגל בחירה, להכיר את עצמו, לברר ולזהות את מטרותיו האישיות והחברתיות ולכוון את חייו בהתאם למטרות הללו. יישר כוח למשפחות, לילדים ולצוותים, שבחרו יחד איתנו להיות חלוצים בנתניה 2020".
