חופים פתוחים או מרבדי בטון? זאת השאלה שעומדת במרכזה של תוכנית חדשה להקמת חמש מרינות חדשות לאורך רצועת החוף של ישראל. אחת המרינות אמורה לקום בנתניה. על פי התוכנית, אמורה לקום מרינה מתחת ל"הר הזבל", צפונית לחוף פולג ולשמורת האירוסים, ובה 700 מקומות עגינה. עם בנייתה ייגזלו כ-700 מטר מהחוף הטבעי.
באחרונה התגבשה קבוצה של תושבים מודאגים מנתניה, שנחושים לעצור את הרס המצוק והחוף. אליהם מצטרפים גם אנשי החברה להגנת הטבע, ויחד הם מגבשים צוותי מאבק מקומיים, שיפעילו לחץ על מקבלי ההחלטות.
אוצרות טבע
המרינה היא חלק מתוכנית "תמ"א 13/6 — חופי נתניה". מדובר בתוכנית מהותית ונרחבת, הכוללת אפשרות לבניית מרינה בנתניה, וגם מבנים אחרים (מלונות, מסעדות וכדומה) על חולות הים, במרחק מטרים ספורים מקו המים. פעילים סביבתיים המתגוררים בנתניה מזהירים, כי התוכנית ומיקומה נקבעו רק כדי לשרת אינטרסים כלכליים.
הפעילים, ביניהם יעקב איש ימיני, רני אלוש, שלומית אלפנבאום וטל פרנקל, השתתפו באחרונה בדיון בוולנת"ע (ועדה לנושאים תכנוניים עקרוניים) כנציגי תושבים המתנגדים לתוכנית. "באזור חופי נתניה מדובר באוצרות טבע ייחודיים, שכפי הידוע לנו יש בכוונת רשות הטבע והגנים לשמרם כשמורות טבע ימיות", אומרת פרנקל. "אם תוכניות הבנייה ייצאו לפועל, ויקדימו את פעילות הרשות, כל הטבע הייחודי הזה יושמד. לא רק החלק שתוכנן, אלא בעיקר השטחים שסמוכים לשטח שתוכנן, שיהפכו לחצר האחורית של טייקוני הנדל"ן".
חשוב לציין, כי לא רק ששטחי החוף יצומצמו, אלא, שכפי שנוכחנו לראות מבניית המרינות בהרצליה ובאשקלון, מדובר בפגיעה נרחבת גם בחופים הסמוכים, עקב שינוי מהלך הזרמים וסחף החול.
"כשמביאים בחשבון את הצפיפות בחופים היום, עם הגידול באוכלוסייה, המצב החזוי הוא צפיפות בלתי נסבלת בחופי הים, ופגיעה בזכויות הבסיסיות של כל אחד מאתנו. ועוד לא דיברנו על זיהום הים והחוף, בסביבת המרינות, בעקבות דליפות של דלק ושמן מהיאכטות, דבר שיפגע בסביבה ובמתרחצים", מוסיפה פרנקל.
אין מקום למגבת
"כבר היום יש חופים שכמעט בלתי אפשרי להניח בהם מגבת", אומר רכז משמר התכנון בחברה להגנת הטבע, ערן בן נון. "מדי שנה משמיש משרד הפנים חופים חדשים, מתוך מלאי החופים הלא מוכרזים, שנמצאים בסכנת ריצוף בבטון על פי התוכנית הזאת. המאבק נועד לשמירה על חופי הרחצה העתידיים, שייתכן שבעוד חמש עד עשר שנים ייכנסו לרשימת החופים המוכרזים. אם לא נשמור על החופים פתוחים לציבור, בקרוב מאוד לא נוכל ליהנות מגישה חופשית למים המרעננים".
על פי התכנון הנוכחי, המטרה העיקרית של התוכנית הארצית היא הגדלת מספר מקומות העגינה לכלי שיט פרטיים בישראל, יאכטות בעיקר, מכ-2,900 כיום לקיבולת של כ-7,600.
בחברה להגנת הטבע סבורים, כי ניתן לספק מענה לצרכים הימיים ולגידול במספר היאכטות, באמצעות הגדלה והרחבה של המעגנים הקיימים, ולא בהקמה של חדשים.
"עמדתנו העקרונית היא שאין צורך להקים עוד מרינות גדולות דוגמת הרצליה, אשדוד ואשקלון. ניתן להכשיר מעגנים קיימים, או במקרים מסוימים להגדיל מעגנים. בנוסף, ניתן להקים או להכשיר מתקנים ימיים קטנים, שאינם תופסים רצועות חוף גדולות, לטובת שימושים ציבוריים, כמו ספורט וחינוך ימי", מסביר בן נון. "אין כל הכרח לספק את כלל הביקושים למקומות עגינה ליאכטות פרטיות. ישראל היא מדינה ענייה בשטחי חוף, ועגינת יאכטות אינה ולא יכולה להיות אחד השימושים שניצבים גבוה בסדר העדיפויות".
גם דניאל מורגנשטיין, יועץ סביבתי ומתכנן אורבני, מתנגד לתוכנית. "התנגדתי לנושא המרינות עוד כשבנו את המרינות בהרצליה, באשדוד ובאשקלון", הוא אומר. "החוף שלנו בישראל, חד וחלק, הוא פח הזבל של המזרח התיכון, כל מזח שבונים בחוף הוא נזק נוראי. היוזמים טוענים שזה לשם חינוך ימי. רוצים חינוך ימי? כשהייתי צעיר, העברתי את ימיי בחופי נתניה והייתה שם 'אגודת זבולון', עם שייטים שהעבירו חינוך ימי — ולא הייתה מרינה.
"גם בגן שמואל יש מרכז ימי מפואר, וכך גם במכמורת ובעכו, בלי צורך במרינה. יש עוד דוגמאות מרחבי הארץ. הסיפור שצריך מרינה בשביל חינוך ימי הוא קשקוש. אין באמת מחסור במקומות עגינה. אין תיירות גדולה של יאכטות, וגם בעלי היאכטות הישראליים מעדיפים לעגון באיטליה, ביוון או בטורקיה, במרינות שמאפשרות להם הפלגות של חצי יום עד הגעה ליעד. יש לבדוק את המניעים האמיתיים של התוכנית, ואסור לאפשר לה לקרות".
בן נון מזהיר, כי אם ייבנו מעגנים על חשבון חופים טבעיים, הנזק לסביבה ולטבע יהיה קשה. "הקמת מרינות חדשות תביא לפגיעה חמורה באתרי הטלה של צבי ים, ותפגע גם בחופים הסמוכים למרינות — הפתוחים לקהל הרחב — אם בדרך של צמצום שטח החופים כתוצאה מגריעת חול, ואם כתוצאה מהקמת שוברי גלים, שמטרתם להגן על החוף שלא יצטמצם שטחו. שוברי הגלים יגרמו לכיסוי עבה של חול בחופים סלעיים, דבר שיפגע קשות בטבע", הוא מדגיש.
חניית יאכטות
מנהל תחום התכנון בחברה להגנת הטבע, דרור בוימל, מסביר כי: "לבוא ולקחת קטע חוף ולהקצות אותו לחניה של יאכטות זאת החלטה הכי לא הגיונית, מבחינת הקצאת משאבים. במשוואה, אנחנו מדברים על מאות אלפי אנשים כל שנה לעומת חניה לכמה עשרות יאכטות. זאת החלטה הזויה. מבחינת אורך חוף פר תושב, אנחנו המדינה ה-14 הכי צפופה בעולם. נתניה היא עיר שהולכת ומצטופפת, והביקוש לחופי רחצה בה גובר יותר ויותר. ראוי לשמור את החוף כשטח פתוח, שניתן גם לטייל לאורכו".
איתמר גור, גולש ותיק משפיים, מספר, כי קרקעית הים היא הגורם המשפיע ביותר על איכות הגלים, ופגיעה בה עלולה להוביל לשינויים מרחיקי לכת, ואף לחסל חופי גלישה שעובדים במשך שנים. "למדינת ישראל אין מדיניות בנושא הים. הנושא הזה פרוץ, יש מעט מאוד הגבלות והרבה פחות פיקוח", הוא אומר. "אנו עדים לתופעות מדאיגות של דיג בלתי חוקי, קידוחים לחיפושי נפט וגז, הזרמת שפכים לים והרשימה עוד ארוכה. הים הוא חיים, קיבלנו אותו במתנה ומחובנו לשמור ולהגן עליו".
גם ריקה אידלמן, תושבת נתניה, לשעבר אלופת הארץ בקייאקים וחובבת ספורט ימי, מתנגדת לתוכנית: "אי אפשר להתייחס למרינה כאל מבנה קטן ונחמד שמגיעים אליו יאכטות ותיירים. בצמוד למרינה מתכננים שלושה בתי מלון ובסמוך, בחוף פולג, עוד שישה בתי מלון ומרכז מסחרי גדול. חוף טבעי ובתולי, עם מצוקי כורכר מהממים, יהפוך לגוש בטון אחד גדול".
בנתניה, ובערים נוספות, שבהן מתוכננות המרינות החדשות, יש כבר תוכניות מאושרות להקמה של שכונות חדשות, שיאכלסו עשרות אלפי תושבים. מורגנשטיין טוען, כי המרינה קורצת למתכנני הערים מסיבות כלכליות. בחברה להגנת הטבע טוענים, כי התושבים שיגורו בשכונות החדשות יעדיפו חוף רחצה ליד הבית ולא מעגנה מבטון. "מרינה חדשה לרוב נתפסת בעיני רבים, ביניהם ראשי ערים, כמוקד משיכה עירוני עם מסעדות, בתי קפה ומסחר", אומר בן נון. "אולם המציאות הפוכה, כי בסופו של דבר הם יקבלו טיילת, שמצדה האחד בתי קפה ומסעדות, ומהצד השני מבנה ימי שחוסם את הנוף לים ואת הגישה אליו. לכל צורך שעולה ניתן למצוא פתרונות מקומיים, אולם הפתרונות הנוכחיים משרתים ציבור מצומצם בלבד, על חשבון כולנו".
פעילי איכות הסביבה טוענים, כי לא בכדי הוחלט על מיקום המרינה מול הר הזבל (המפונה בתקציב ממשלתי עצום), דבר שישביח את ערך הנדל"ן באזור. "מדובר בבוננזה נדל"נית בסכומי עתק", אומר אחד הפעילים.
עצומת הפעילים
טל פרנקל ריכזה את התנגדויותיהם של מאות אנשים שחתמו עליהן בנוכחות עורכי דין. החשש כרגע הוא שיחריגו את נתניה, ויבנו בה מרינה, בעוד בערים אחרות יקבלו את נימוקי החברה להגנת הטבע. "בוועדה הדגשנו את הבעייתיות החמורה הנגזרת מהתוכנית המוצעת לחופי נתניה, שלמעשה מבטלת את המגבלה הארצית לבנייה במרחק 100 מטר מהחוף, ובכך מאפשרת בנתניה בנייה קרובה יותר לחוף. מהלך זה משמעותו אפליה ופגיעה בזכויות תושבי נתניה לעומת יתר תושבי ערי החוף", אומרת פרנקל.
ההתנגדות לתוכנית החדשה איגדה תחת מטרייה אחת את הארגונים הסביבתיים למיניהם, כאשר מלבד החברה להגנת הטבע, שותפים למאבק גם מגמה ירוקה, אנשי הים התיכון, צלול, אדם טבע ודין, העמותה לכלכלה בת-קיימא, חיים וסביבה — ארגון הגג של ארגוני הסביבה בישראל, EcoOcean ומחמל"י, שאנשיהם לא מתכוונים להרפות. בחודשי הקיץ, שכמובן יהיו עמוסים במבקרים בחופי הארץ, יתקיימו פעילויות למיניהן להגברת המודעות ולהצטרפות למאבק. תוכלו לעקוב אחר כולן בעמוד הפייסבוק של משמר התכנון. אם המגמה לא תיעצר, יקומו בערים נהריה, חיפה, חדרה, תל אביב וכמובן נתניה מעגנות חדשות, עם אלפי מקומות ליאכטות ופחות לבני אדם.
חברת המועצה טלי מולנר, הממונה על החופים, מסרה: "המיקום הסופי לא נקבע עדיין".
מהעירייה נמסר: "במסגרת הדיונים שקדמו לאישורה של תוכנית המתאר הארצית לחופי נתניה, נשמעו טענותיה של החברה להגנת הטבע ופעילים סביבתיים. התוכניות כוללות הוראות להגנה והגבלת הבניה באזורים בעלי ערכיות נופית וסביבתית גבוהה ויחד עם זאת, מאפשרות את פיתוחם של חופי הרחצה. בתוכניות המתאר הארציות נקבעה האפשרות להקמת מעגנה בחופי נתניה. עם זאת, סוגיית מיקום המעגנה ומאפייניה תיבחן ותוכרע במסגרת דיוני המועצה הארצית לתכנון ובניה. באשר למתחם אתר האשפה: למתחם תוכנית תקפה, אשר מכוחה מבוצעות בימים אלו עבודות לפינוי האשפה והפסולת. תוכנית זו קובעת הוראות לפיתוח חוף הרחצה, מתחם מלונאות, אזורים נרחבים לרווחת הציבור וכן שכונת מגורים חדשה".
