רוחמה זהביאן, תושבת נתניה בת 86, הגישה לאחרונה תביעה לפסק דין הצהרתי לבית המשפט המחוזי, נגד שר הפנים ומנהל מינהל האוכלוסין במשרד הפנים, זאת במטרה לשנות את סעיף ארץ הלידה שלה במרשם האוכלוסין, מאיראן לעיראק.
1 צפייה בגלריה
רוחמה זהביאן. "זה מרגיש ששוללים חלק מהזהות שלי"
רוחמה זהביאן. "זה מרגיש ששוללים חלק מהזהות שלי"
רוחמה זהביאן. "זה מרגיש ששוללים חלק מהזהות שלי"
( טל שחר)
לטענתה, היא מנהלת מזה מספר שנים מאבק מול משרד הפנים במטרה לשנות את ארץ המולדת שלה לארץ הנכונה - עיראק, אך ללא הועיל.

הבקשה נדחתה

"התובעת היא אזרחית ישראלית שנולדה בעיראק, בת למשפחה יהודית מוכרת וידועה בעיר חנקין", כתבו עורכות דינה של רוחמה, עו"ד מיכל פומרנץ ועו"ד אלה תור מהסיוע המשפטי. "אביה, מר גבריאל עזריה ז"ל, היה בעל חנות ושימש כחזן בבית הכנסת בחנקין.
"אמה רבקה ז"ל הייתה עקרת בית. מלבד התובעת, לזוג היו עוד חמישה ילדים - סימן, אהרון, אליהו, רפי ויוסי, כולם ילידי עיראק מלבד יוסי הקטן שנולד לאחר שבני המשפחה הגיעו לאיראן".
קראו עוד>>
בהמשך נכתב: "בשנות ה-40 החל היחס כלפי יהודים בעיראק להחמיר ולהסלים. חנותו של אב המשפחה נסגרה, ושניים מדודיה של התובעת הוצאו להורג. בתחילת שנות ה-40, לאחר אירועי הפרהוד ושריפת בית הכנסת של אביה, כשהייתה התובעת בת 8, אספו בני המשפחה את כל הרכוש שהצליחו לקחת עמם ועברו לאיראן, לקהילה יהודית שקיבלה אותם ונתנה להם הגנה".
לדברי עורכות הדין של רוחמה, משפחתה של רוחמה התגוררה באיראן עד 1951, אז עלו לישראל, ומכיוון שרוחמה לא ידעה אז קרוא וכתוב בעברית, הבינה רק שנים לאחר מכן כי בתעודת העולה שלה נרשם כי נולדה באיראן.
לדבריהן של עו"ד פומרנץ ועו"ד אלה תור, רוחמה פנתה כבר בשנת 2018 למשרד האוצר לקבלת מענק שנתי וסיוע ברכישת תרופות מטעם הרשות לזכויות ניצולי שואה, לאור מגוריה בעיראק בזמן אירועי הפרהוד במלחמת העולם השנייה.
במכתב שצירפה פירטה כיצד חנותו של אביה נסגרה, וכיצד שניים מאחיו הוצאו להורג ובית הכנסת של אביה נשרף כליל. אך אז בקשתה נדחתה, משום שמשרד האוצר טען כי היא נולדה באיראן, ולא בעיראק, בהתאם לכתוב במרשם האוכלוסין.
"זה מרגיש נורא. זה מרגיש ששוללים חלק מהזהות שלי. זה חלק מההיסטוריה שלי, מהמורשת שלי, ומעלימים את זה"
לאחר מכן, הגישה רוחמה בקשה לשינוי רישום מקום הלידה שלה במשרד הפנים בנתניה. לדברי עו"ד פומרנץ ועו"ד תור, רוחמה צירפה אז מכתבים תומכים מחוקרים במכון החקר במרכז מורשת יהדות בבל, אך גם כאן - בקשתה נדחתה בטענה כי היא נולדה באיראן, ולא בעיראק.

החברות קיבלו

עורכות דינה של רוחמה טוענות כי היא "הציגה ראיות כמיטב יכולתה, לאור גילה המופלג וחלוף השנים הרבות מאז לידתה. עלייתם של יהודי עיראק לישראל דרך איראן היא תופעה ידועה ומוכרת, על המשיב (משרד הפנים, ד"ס) לבחון ביתר רצינות את בקשתה, אך בענייננו נדמה שלא נעשתה בחינה רצינית כלל".
"לתובעת לא הייתה סיבה במהלך השנים לחזור ולהצהיר כי נולדה בעיראק, ולא צמחה לא או ליתר בני משפחתה תועלת מהתעקשותם בנושא זה", מוסיפות עו"ד פומרנץ ועו"ד תור, "התובעת התוודעה לרישומה כילידת איראן רק שנים לאחר עלייתה, אך כאמור לא יכולה להוכיח זאת על ידי הצגת מסמכים רשמיים כיוון שאלה אינם ברשותה".
"כל החברות והידידות שלי שביקשו שינוי, קיבלו", אמרה השבוע זהביאן. "למה לא לתת לי? אני רק רוצה שיעשו אותי עיראקית, מה אני מבקשת? כלום חוץ מזה. אני נולדתי בעיראק. הייתי שם שמונה שנים. לאבא שלי ואחים שלו הייתה חנות של בדים ומעילים. כל יום היו באים העיראקים ועושים לאבא שלי בלגן, אמרו לנו ללכת מעיראק, לעזוב.
"הרגו שניים מהדודים שלי - בני 18 ו-16, רצחו אותם וזרקו אותם בחצר. ירו בהם חיילים עיראקים, וזרקו את הגופות בחצר של אבא ואמא שלי. איימו לשרוף את החנות של אבא שלי, הוא התחנן אליהם, אמר שאמא שלי עומדת ללדת, שיתנו לו זמן עד הלידה ואז נעזוב.
"לא נתנו לנו. יום אחד הגיעה משאית גדולה על יד הבית שלנו. אמרו לנו לשים הכול במשאית, ולעזוב. מה שיכולנו לקחת - לקחנו. מה שלא - השארנו שם".
איך את מרגישה בעקבות הסירוב לשנות את ארץ הלידה שלך בתעודה?
"אני עיראקית, אבל הם קבעו שאני איראנית, אני לא יודעת למה. זה מרגיש נורא. זה מרגיש ששוללים חלק מהזהות שלי. זה חלק מההיסטוריה שלי, מהמורשת שלי, ומעלימים את זה".
מרשות האוכלוסין נמסר בתגובה: "ככלל, תיקון פרט רישום מקום הלידה ייעשה על פי החוק, כשהפונה מתבקש להמציא תעודה ציבורית לצורך השלמת ההליך. במקרה הפרטני של גב' רוחמה זהביאן הרישום נעשה על סמך הצהרת הפונה, ומאחר שהנושא נמצא בהליך משפטי, כלל הפרטים יתבררו במסגרת זו".
לעדכונים: חדשות נתניה