"אני רוצה לתת לאנשי השכונות בנתניה תקווה ולגרום להם להבין שלחיים יש מה להציע להם". כך אומרת דסש טהיי-מלס שהשיקה בראשית השבוע את "אקדמיה בשכונה", מיזם חברתי שבמסגרתו, מיטב המרצים והמומחים בתחומם מגיעים לשכונות בנתניה על מנת להעביר הרצאות במגוון נושאים כמו כלכלה, פוליטיקה, משפטים, פסיכולוגיה ואחרים. ברשימת המרצים בין היתר ד"ר הני זובידה, פרופ' יפעת ביטון, מיכל דליות, דורית עוזיאל, פרופ' גיא הוכמן, יובל אברמוביץ' ואחרים.
"חצינו את המדבר"
טהיי-מלס (40) אם לחמישה, פעילה חברתית ותיקה ובעלת עסק לפיתוח תוכן ואסטרטגיה לארגונים ועסקים, גדלה בדרום נתניה והשתתפה במחאות ומאבקים רבים של יוצאי אתיופיה ואוכלוסיות מוחלשות בכלל. לדבריה אחרי מחקר של שלוש שנים החליטה לפתח את המיזם: "הבנתי שהפתרון הוא לקחת את הכוח מהקהילה החזקה הזו ולהוציא אותו החוצה. נפגענו פעם אחר פעם עם נציגי הרשויות, הפוליטיקה והמשטרה ואני רוצה להסביר לקהילה שהכוח בידיים שלה. לכאורה אנחנו מוחלשים אבל יש לנו משאבים פנימיים מדהימים, לדוגמה, כל המסע שעברנו, הרי אנשים חצו את המדבר ברגליים חשופות, זה לא נתפס".
קראו גם:
התובנות אליהן הגיעה טהיי-מלס במסגרת המחקר שלה, הן שהקהילה בארץ מצויה במצב סוציו-אקונומי נמוך ושנוצר אתגר בנושא השכלה ותעסוקה. כפועל יוצא מהתובנות הקימה בעבר את 'הולכת בתָלֶם', תוכנית הכשרה לעולם התעסוקה ולעולם האמיתי כשקהל היעד היה צעירות. "העירייה הזמינה את התוכנית וככה זה תוקצב. מדהים לראות איפה הצעירות נמצאות חצי שנה אחרי".
את הפרויקט הנוכחי 'אקדמיה בשכונה' השיקה השבוע מתוך רצון לעודד השכלה גבוהה, חינוך בלתי פורמלי ושיח ענייני בתוך הקהילה: "כיום אני סטודנטית באוניברסיטת תל אביב למדעי המדינה ותקשורת פוליטית, ואני נחשפת לתוכן שלכאורה גבוה ופילוסופי, אבל גיליתי שהוא פרקטי וקשור ליום יום שלי באופן מוחשי. וזה משהו שלא עובר הלאה לאוכלוסיות מוחלשות. החלטתי לעשות משהו שלא רק יעודד השכלה גבוהה וחינוך בלתי פורמלי, אלא שיביא לשיח ענייני בתוך הקהילה. גיליתי שאנחנו פועלים המון מהרגש ולא מצליחים ליצור הכרעות. ראינו את זה בהפגנות של יוצאי אתיופיה. היינו מוציאים את הזעם בהפגנות וחוזרים הביתה מתוסכלים. אני רוצה ריצה למרחקים ארוכים, לכן גם 'אקדמיה בשכונה' מורכב ככה שמקבלים תאוריה מהמרצים, מעבדים ואח כך מנסים לעשות עם זה משהו פרקטי".
שולחן עגול בנתניה
לדבריה, במסגרת 'אקדמיה בשכונה' כל מפגש יעלה 40 שקלים בלבד למשתתף ויתקיימו מפגשים עם שלושה אלמנטים בכל מפגש: הרצאה אקדמית, עיבוד התיאוריה ושולחנות עגולים, כלומר, הוצאה לפועל גיבוש לעשייה ופעולה.
איך בחרת את המומחים לתוכנית?
"מה שהיה לי חשוב זה לחשוף אותם לתוכן שלא קיים ביום יום שלהם, כמו פסיכולוגיה, משפטים ומגוון רחב של נושאים. אבל עם כל אחד מהמרצים שוחחתי על איפה התחום שלהם פוגש את הקהילה. למשל ד"ר הני זובידה דיבר על כך שהמרחב ביום יום הוא פוליטי. פוליטיקה זה לא רק הכנסת ובחירות, אנו מתאימים את הנושאים שיהיו מדויקים לקהילה. מיכל דליות למשל תדבר על איך לגדל ילד שחור במרחב לבן, אנו מאד מדייקים שיהיה מאד רלוונטי לקהילה"
אמה של דסש יצאה למסע מאתיופיה לארץ בהיותה הרה ודסש ברחמה. משמעות השם שניתן לה הוא: ליטוף: ”נולדתי במחנה פליטים בסודן, חליתי שם וסבתא שלי הייתה מלטפת אותי לראות שאני נושמת. היא אמרה, יהיה יום שאת תלטפי אותי ותחזירי לי טובה לכן קראו לי ככה. הבדיחה במשפחה עד היום היא שאני סודנית. אני בת בכורה יש לי שלוש אחיות ואבא שלי היה אסיר ציון ונשאר שם. רק אחרי שעלינו הוא הצטרף. אמא שלי עלתה ארצה עם אחיה ועם אמה. כילדה במשפחה חד הורית, נאלצתי להיות ההורה של ההורה והיתה לי אחריות גם על האחיות שלי. קיבלתי החלטות מאד גורליות".
את החוזק הזה של הקהילה שלא יצא החוצה עד כה, היא מאמינה כי ניתן למנף להצלחות ושגשוג ולקידום הקהילה: ”אני מאמינה שדווקא בגלל שהאוכלוסיה מוחלשת, הפתרון אצלה. אנחנו המראה של מדינת ישראל. ברגע שנתייחס לנחשלים ביותר בחברה בהגינות, אני בטוחה שזה יפתור הרבה סוגיות בחברה עצמה. למשל, יש מושג של הכנסת אורחים בתרבות שלנו, לא משנה מי ומה אתה ומהיכן הגעת. דבר נוסף זה המשמעות של כוונה. גם אם נכשלת אם הכוונות היו טובות מחבקים אותך. אם החברה הישראלית תלמד את יהדות אתיופיה והמורשת המפוארת של 2,500 שנה בגלות, היא תבין שאנחנו המראה. אצלנו הפתרונות, אנחנו לא הבעיה".
איפה את רואה את הקהילה בעתיד?
"אני רוצה לומר להם 'תחיו את החיים במלואם ותדעו שיש לנו הרבה כוח בידיים'. כיום אני גרה בקריית השרון, שכונה חזקה בנתניה, יש לי עסק ואני לומדת ומקושרת לחכ"ים ולתקשורת ומהמקום הזה אני מרגישה שיש לי אחריות למשוך את הקהילה שלי קדימה".
