גם הנביאים הגדולים ביותר לא היו יכולים לנחש שהקיוסק של בית הספר טשרניחובסקי בנתניה יהיה מקום לידתה של אחת מהלהקות הישראליות הכי מצליחות במאה ה-21. לפני כמעט שלושים שנה איתי שיף ואמיר אטיאס מנתניה היו רק דיג'ייז חובבים כאשר נפגשו בקיוסק לאחר שהבריזו מאחד השיעורים בבית הספר. מאז, השניים הקימו את להקת "בית הבובות", שהפכה עם להיטים כמו "סיגפו", "איפה היית" ו-"שיר בעיפרון" לאחת הלהקות הכי מוכרות ומצליחות בישראל. עכשיו אחרי שבע שנים הם מוציאים אלבום חדש.
3 צפייה בגלריה
איתי שיף ואמיר אטיאס. "אנחנו לא עפים על עצמנו, אנחנו בסך הכול עושים טוב לאנשים עם המוזיקה שלנו"
(צילום: ריאן)
מאחדים מסלול
"נפגשנו עוד לפני שהכרנו רשמית", אומר אמיר אטיאס, 44, "לי הייתה להקת קאברים של גראנג', ואיתי עבד כסאונדמן, אנחנו הופענו באיזה מקום שנקרא 'הפיטוס'. זו הייתה הפעם הראשונה ששמעתי את השם הזה, איתי שיף. גם בים בסירונית הייתה פעם אחת שהופענו ב-'בלאנקו' ואיתי עשה לנו סאונד. בלי להכיר אותי אפילו".
"אני זוכר את זה", מוסיף שיף, 44, "זה היה כשקורט קוביין מת ותליתי פוסטר שלו על הקיר. שיואו, איזה זקנים אנחנו".
"ביום שנפגשנו בקיוסק, קפצתי אליו אחרי ואז זה פשוט הפך לחברות יומיומית", מוסיף אטיאס, "הפכנו לדי. ג'ייז ביחד, עשינו מסיבות ביחד ורק אחרי זה התחלנו לנגן. יש לנו המון מוזיקאים בחבר'ה, כמו רועי סלע, שעזרו לנו להתפתח כמוזיקאים. בצבא להקת הקאברים שלי התפרקה, ואז עשינו הופעה אני, איתי ועוד חבר ב-'בלאנקו'. מאותו הרגע - המסלול שלנו התאחד".
מה גרם להצלחה?
אמיר: "נכנסנו לאולפן בקיבוץ העוגן ב-1999, לפני שהשתחררנו מהצבא, והקלטנו שם כמה סקיצות לפני יציאה לחו"ל, לדרום אמריקה. ה-'אלבום' הזה היה במימון של איזה חבר שהאמין בנו יותר ממה שאנחנו האמנו. זה היה רק גיטרה ושירה. זה היה באוגוסט, ואנחנו יצאנו לטיול שלנו באוקטובר. סיכמנו עם החבר הזה שלא נפיץ את זה מחוץ לחבר'ה כי יש מצב שנעשה עם זה משהו כשנחזור, אז העברנו עותקים רק לחבר'ה. כשכולם סיימו את הצבא ויצאו לטיול הגדול, הם העבירו את העותקים שאנחנו נתנו להם לאנשים שהם פגשו. כשיצאנו לטיול, הגענו לדרום אמריקה ופתאום אנחנו שומעים את השירים שלנו! מסתבר שהם צרבו את זה לחבר'ה אחרים".
איתי: "אני זוכר כשנכנסתי לבית מלון של ישראלים, לא הכרתי אף אחד. כולם ישבו שם באיזה חדר. ברקע פתאום אני שומע את השיר שלי. לא אמרתי כלום על זה שהמוזיקה הזאת היא שלי ושל אמיר, ואז השיר האחרון נגמר. אחד מהחבר'ה הוציא את הדיסק והתחיל אותו מההתחלה. אני מהתרגשות אומר לו 'מה אתה שם את המוזיקה עוד פעם?'. הוא הסתכל עליי במבט של עבריין ואמר לי: 'אח שלי זה מה ששומעים פה, אם לא טוב לך אתה יכול ללכת', בלי לדעת שזה בכלל אני ברקע. בקוסטה ריקה, בקולומביה, במקסיקו, שמענו אנשים ששרים את השירים שלנו. ולא הבנו איך הם מכירים אותנו".
3 צפייה בגלריה
בתחילת הדרך. "כשהקלטנו את הסקיצות, הראש היה שאנחנו מקליטים מזכרות לנכדים"
(צילום: כפיר חרבי)
ומה קרה כשחזרתם לארץ?
אמיר: "כשחזרנו לארץ, היה באזז סביבנו. התקשר אלינו הבעלים של הזאפה ואמר 'אני לא יודע מי אתם, אבל כל הזמן אנשים מגיעים אליי ואומרים לי תביא את אמיר ואיתי'. לא יודע מה אתם ומי אתם, אבל יש לכם הופעה אצלי עוד חודש'".
איתי: "לא היו לנו נגנים, לא הייתה לנו להקה בכלל. תוך שבועיים אספנו הרכב. התחלנו להופיע פעם בשלושה חודשים, ואז בחודשיים, ואז בחודש. המקומות היו מפורקים. זה היה בהתחלה קהל של אנשים שחזרו מדרום אמריקה, שהכירו אותנו מהטיול, ואז זה גדל. זה עבר לאט לאט למועדונים יותר גדולים, כשעוד לא היה לנו אפילו שיר אחד ברדיו. הגיעו אלינו מפיקים ואמרו לנו 'יאללה, בואו נעשה אלבום'. זאת הייתה פנטזיה מבחינתנו, זה פשוט היה תחביב".
כשהקלטתם לפני הטיסה באולפן "העוגן", לא הייתה מחשבה שזה יצליח?
איתי: "כשהקלטנו את הסקיצות, הראש היה שאנחנו מקליטים מזכרות לנכדים. גם כשהופענו, חשבנו שזה רק לחברים ולכיף שלנו, עד שהבנו שזה קצת יותר מזה. זה כאילו מוזר לקרוא לזה עבודה, כי אנחנו עוסקים במה שהיינו עושים גם ככה בשעות הפנאי. זה עד היום מפתיע אותי"
לקדם הופעות
למרות שהשניים לא חשבו על הצלחה - היא הגיעה. אחרי שהוציאה הלהקה את אלבום הבכורה שלהם "מדפים" עם להיטים כמו "סיגפו" ו-"שיר בעיפרון", הם זכו בפרסים וכבשו את מצעד הפזמונים העברי השנתי. מאז הלהקה הספיקה להוציא עוד שלושה אלבומים מוצלחים, האחרון בשנת 2014 - "רני", שכלל את הסינגל המצליח "איפה היית". כעת, שבע שנים מאז האלבום האחרון של הלהקה, היא צפויה לשחרר את האלבום החמישי שלה בחודשים הקרובים, שהופק על ידי דודי לוי.
אז למה בעצם מאז 2014 לא יצא אלבום?
איתי: "הוצאנו מאז כמה דברים, אבל לא במסגרת אלבום. הוצאנו את שיר הנושא של העונה השנייה של 'עספור' ("שירו של ניוטון", ד"ס). השתתפנו בפרויקט 'עוד מעט נהפוך לשיר'. היה לנו אלבום אוסף שהקלטנו בו גרסה של 'איפה היית' עם יסמין לוי. עשינו עוד דברים. אבל אני חושב שהקונספט של אלבום מתחיל להיעלם מהעולם, הגענו לתקופה ששיר כבר עומד לבד, בכוחות עצמו. האלבום שלנו כבר היה אמור לצאת קודם, אבל להבדיל מהרבה מאוד אמנים, לשירים חדשים יש משמעות אחת אצלנו - לקדם הופעות. אז לא הוצאנו את השירים, כי לא היו הופעות בגלל הקורונה. אנחנו לא מהאומנים שיוצאים עם 50 אלף דולר קידום לשיר, אנחנו עושים את זה במעגלים של הקהל שלנו. אבל כשראינו שהקורונה לא עוברת, התחלנו לשחרר סינגלים".
אמיר: "אנחנו גדלנו על תקליטים, ואז קסטות, ואז דיסקים, ופתאום כל הפורמט הפיזי נעלם. הכול נמצא ברשת, בענן, הכול לא מוחשי. אני חושב שהדור שלנו הוא דור שחווה עולם אנלוגי אל תוך המהפכה הדיגיטלית. התפקיד שהמוזיקה תופסת בחיים של אנשים השתנה. אם פעם אנשים דרשו שיעשו אלבום נוסף, עכשיו אין דרישה כזאת, לחוות את השנתיים האחרונות של האמן באלבום. קברנו כמה פורמטים פיזיים בדור שלנו. המוזיקה עברה טלטלה מאוד רצינית. יש התכנסות למיינסטרים, הדברים נעשים לצורך השמעת להיטים ברדיו ופחות כדי לחשוף גוונים של אמן ויוצר. אז אלה שבע השנים שעברו עלינו, הן פשוט שנים שהבנו בהן שכבר לא צריך למהר לעשות אלבום. אין שום דרישה לזה. זה אקט יחצ"ני. אנשים עברו מסיפור של אמן - ללהיט ברדיו".
איך עוברת עליכם תקופת הקורונה?
איתי: "אנחנו שנינו לא אנשים שמתבכיינים על מר גורלנו, אבל הקורונה באמת ריסקה את התעשייה. אנחנו מתפרנסים למעלה מעשרים שנה רק מ-'בית הבובות'. יש עדיין את התמלוגים, אבל הם ירדו בעשרות אחוזים כי אין השמעות פומביות. ברים, מסעדות, אירועים - הכול היה סגור".
אמיר: "אנחנו אנשים של בית, אז להישאר בבית זה לא משהו שמפריע לנו. עשינו כל מיני הופעות חצר, ובטלוויזיה בשיתוף פעולה עם 'קשת', ובכל פעם שהסגר נגמר עשינו הופעות כמובן".
הקורונה טרפה לכם את התוכניות?
איתי: "ברור. בלי קשר לאלבום שהיה צריך לצאת יותר מוקדם, גם חגגנו 15 שנה לצאת האלבום הראשון בשנה שעברה, הייתה מתוכננת לנו שנה מטורפת. עם תקציבים, דברים מדהימים, ואז הגיעה הקורונה. אז הכול התבטל".
איך היה לעשות את המעבר מהופעות ענק לחצרות וסלונים?
אמיר: "אני באופן אישי מאוד אהבתי להיכנס לאנשים אל תוך החיים ולהציץ להם לתוך הבתים, ויש משהו מאוד אינטימי ומשחרר להופיע מול עשרה או חמישה עשר אנשים. זה החזיר אותנו לימי הסלון והחברים ולנגן את השירים בגרסאות מאוד אישיות ואינטימיות. בכל הופעת חצר או סלון, והיו עשרות, היה חיבור מדהים עם האורחים והבעלים".
איתי: "המון פעמים שאלו אותנו, מה אנחנו יותר אוהבים - להופיע מול שטיח מטורף של אנשים כמו פסטיבלים וימי עצמאות, או במקום יותר אינטימי כשאתה יכול לראות פרצופים. אני לא יודע מה מרגש אותי יותר".
שמועות מקולומביה
אתם ביחד מעל שני עשורים בזמן שהמון להקות כבר התפרקו. מה הסוד?
איתי: "כשהייתי קטן ושמעתי על להקה שמתפרקת, לא הבנתי למה. איך הם מתפרקים? הם כל כך מוצלחים, כולם אוהבים אותם! ואז אחרי שהקמנו את הלהקה, הבנתי שכל המנגנון הזה יכול להתפרק נורא בקלות. אבל בגלל שאצלנו זה התחיל בחברות, אנחנו אולי לא תמיד יודעים איך להגיע לפתרון אם יש בעיות, אבל אנחנו יודעים להגיד 'נקסט'. אצלנו הבסיס נשאר תמיד אותו הדבר. יש חילוקי דעות, כולנו בני אדם, אבל מה שחשוב זה לא לשים את הדגש על חילוקי הדעות".
אמיר: "אף פעם לא היה משבר אצלנו, ברמה כזאת שמישהו עשה משהו שהוא לא חברי. בסופו של דבר, זיקקנו את הלהקה לחברות בינינו. גם כשיש משהו שמרחף מעלינו שקשור לחילוקי דעות, אז זאת העבודה שלנו, ועכשיו אנחנו נפגשים כחברים. אנחנו לא תופסים את עצמנו יותר מדי ברצינות, אנחנו לא עפים על עצמנו, אנחנו בסך הכול עושים טוב לאנשים עם המוזיקה שלנו".
איתי: "ועושים טוב לעצמנו".
מאז שהקמתם את הלהקה, חלה עלייה חדה בתוכניות ריאליטי מוזיקה. דעתכם?
איתי: "אני לא נגד כל תוכניות הריאליטי, אבל כדי שתרצה שמישהו יעבור שלב ויתקדם הלאה, אתה צריך להתחבר לסיפור קורע הלב שלו, בלי קשר בכלל לכישרון המוזיקלי שלו. לפני סיבוב הופעות חדש שאנחנו יוצאים אליו, אנחנו יושבים עם היח"צנים שלנו כדי להבין איך לגשת לזה מבחינת פרסום, אבל הם מבינים שאנחנו אנשים רגילים ואין לנו סיפור קורע לב, ואנחנו רק רוצים להתעסק במוזיקה. כשאנחנו גדלנו על מוזיקה, מה היינו יודעים על האמן? כלום"
אמיר: "להיפך, ככל שהוא היה יותר מסתורי, זה היה הרבה יותר מגניב. היו כל הזמן שמועות על אמנים בגלל המסתוריות. אפילו עלינו היו שמועות"
איזה שמועות?
אמיר: "שעשינו את האלבום מהכלא בקולומביה"
איך המוזיקה הישראלית השתנתה מאז שהתחלתם?
אמיר: "כל המוזיקה ששמעתי בחיי הייתה להקות. היום, להקות זה דבר שכמעט ולא קורה במיינסטרים. הלהקות הישראליות שפועלות היום זה בעיקר להקות שקמו איתנו או לפנינו. היום המוזיקה פחות משנה, והסיפור של האמן יותר משנה ותופס יותר נפח. הבעיה היא לדעתי בתרבות הצריכה ובהאזנה. פעם לשמוע אלבום הייתה חוויה. היום זה משהו שרץ ברקע. סף הגירוי הוא הרבה יותר גבוה. למזלנו, הקהל שלנו לא מחפש את הסיפור. הוא רק נהנה מהמוזיקה שלנו ומהעובדה שהיא קיימת. אין פה סיפור פורנוגרפי, אין שיתופי פעולה של 20 אמנים שמתחלפים על הבמה, אין מחשב על הבמה, זה רק אנחנו".
איתי: "אני חושב שאמן שלא יכול להופיע לבד עם פסנתר או גיטרה, זו בעיה. מתחילת הקורונה ההופעה שרצה הכי הרבה זה שנינו עם גיטרה ושירה. ניסינו לעשות מופע עם מחשב, ונגעלנו. זה פשוט לא אנחנו".
מלבד האלבום החדש, מה אתם מאחלים להמשך הקריירה שלכם?
אמיר: "שיישאר ככה. שהקהל ימשיך להגיע להופעות. אנחנו לא בראש של להיות סטטיק ובן אל, לא שיש לנו משהו נגדם מן הסתם, אבל כגישה, אנחנו בגישת ניינטיז. הקהל הוא תוצר הלוואי של המוזיקה. אנחנו רק מחפשים איך לבטא את עצמנו במוזיקה, ההצלחה פשוט הגיעה דרך הדלת האחורית".
איתי: "האמת שלנו תמיד הייתה יותר חזקה מכל דבר אחר. ברגע שלא יהיה כיף וכבר זה לא יהיה מהנה, זה פשוט לא יקרה יותר".
יש איזה מסר לקוראים שאתם רוצים להוסיף בתקופה המורכבת הזאת?
איתי: "כן. אני רוצה להגיד שאני מכבד את חופש הבחירה של כל אדם במדינה דמוקרטית, אבל אם אתה בחרת לא להתחסן, ועכשיו אתה יושב איתי, ואתה הדבקת אותי ואני הדבקתי את ההורים שלי, זה מה שמבדיל בין חופש הבחירה לנשק ביד. דבר שני - בגלל המגפה הזאת, 200 אלף איש של תעשיית הבידור במדינת ישראל מובטלים כבר כמעט שנה וחצי. אני חושב שיש כאן צביעות מאוד גדולה, בין המקום שנותנים לאומנים בזמן שהכול בסדר למה שנותנים להם בתקופות כאלה. אז בקיצור, אם אתם אוהבים את ההורים שלכם ואוהבים תרבות - תתחסנו".
הזמן של בית הבובות
1999: אמיר אטיאס ואיתי שיף מקליטים דמו של שבעה שירים, וטסים לטיול בדרום אמריקה
2000: השניים מקימים להקה ומתחילים להופיע בישראל, לאחר ששיריהם צוברים פופולריות בקרב מטיילים ישראלים
2005: הלהקה מוציאה את אלבומה הראשון "מדפים", עם להיטים כמו "סיגפו" ו-"שיר בעיפרון"
2007: הלהקה מוציאה אלבום שני, "שוב החיוך", עם סינגלים כמו "אל תדאג"
2011: אלבומה השלישי של הלהקה "בכל הדרכים" יוצא, עם סינגלים כמו "אתם תשבו ואני אספר"
2014: "רני", אלבומה הרביעי של הלהקה רואה אור, עם הסינגל הבולט "איפה היית" שזכה לגרסאות כיסוי רבות. האלבום אף מכיל את "שירו של ניוטון", שיר הנושא של העונה השנייה של עספור
2016: הלהקה משחררת את "המיטב" - אלבום אוסף עם 25 שירים מכל האלבומים, עם עיבוד מחודש לשיר "איפה היית" בשיתוף עם יסמין לוי
2018: הלהקה מוציאה את הסינגל "מישהו שומע", שירו של רפנאל מוסקל ז"ל שנפל במלחמת לבנון השנייה שהולחן על ידם
2021: אלבומה החמישי במספר של הלהקה מתוכנן לצאת
כל העדכונים - חדשות נתניה
