רופא תחת אש: אם רוצים להבין את "הפלא האנושי" ששמו ד"ר מתן מקייטן, ראש המחלקה האורולוגית של בית החולים לניאדו בנתניה, די שנספר לכם כי בזמן ששוחחנו השבוע הוא בדיוק הגיע בבוקר לבית החולים מביתו בירושלים, לא לפני שהתפלל תפילת שחרית ונפרד מאשתו האהובה הדס ושבעת ילדיו, ובעודו מטפל בחולים הוא אורז לקראת יציאתו דרומה, לרפיח, כרופא לוחם ביחידה מובחרת, כאשר הוא עתיד לחזור לבית החולים בעוד יומיים וחוזר חלילה.
את הג'אנגלינג הזה מכיר ד"ר מתן היטב, הוא עושה אותו כבר שנה וחודשיים בשלושה סבבי מילואים אינטנסיביים של חייל, לוחם ביחידה מובחרת, רופא בחזית ואיש משפחה ברוכת ילדים, כשבזמנו הפנוי הוא לא זונח גם את לימודיו התורניים: "כי אדם לא יוצא באמת מהישיבה, אלא מתי שהישיבה יוצאת ממנו", כדבריו. אה, שכחנו לציין, הוא בן 43 בלבד, ונחשב לאחד האנשים המוכשרים ביותר שיצא לכם להכיר.
קראו גם:
"אפשר לעשות הכל"
אז איך הצליח הנער שנולד, גדל והתחנך בקריית מלאכי למשפחה בת חמישה נפשות להיות תלמיד חכם, לכבוש פסגות קריירה מרשימות בתחום הרפואה, לגדל משפחה לתפארת ולהיות אחד הלוחמים ביחידות הכי מובחרות בצה"ל, ועדיין להצטיין בכל אלו? "האמת, כשהחיים שאתה בונה לעצמך מלאים בערכים, ערך התורה, ערך החסד והרפואה, ערך המשפחה וערכי הציונות, אפשר לעשות הכל".
התכונה הזו שבן אדם מצליח למלא בתוך 24 שעות, מה שבן אדם אחר לא היה מספיק בשלושה ימים לא זרה לד"ר מתן. הוא מקטנותו הוא בחר במסלול הזה: "גדלתי בקריית מלאכי שהיא עיר פריפריאלית לכל דבר, ההורים תמכו בי ובכל אחיי, הם למעשה התוו לנו את הדרך ללימודים, גם כשהכל מסביב לא עודד את זה, כל ארבעת האחים שלי למדו באוניברסיטה וכל אחד מנהלך קריירה מצליחה בתחומו, אני הייתי במסלול ישיבתי יותר. למדתי בישיבה תיכונית נתיב מאיר בירושלים (ישיבה יוקרתית של הציונות הדתית) ולאחר מכן הייתי במכינה הקדם צבאית בעלי. התגייסתי לצה"ל לשריון, ולאחר השחרור היה ברור לי שאני ממשיך בישיבה וכך היה. הייתי אברך לכל דבר.
"בגיל 23 לערך הכרתי את הדס אשתי, גננת במקצועה, התחתנו, והמשכתי ללמוד. באיזה שלב החלטתי, שאני הולך לתחום האקדמי, התורה והישיבה היו מאוד דומיננטים בחיי, למעשה הם עד היום כך, ואני לא זונח אותם לרגע, אבל הבנתי שאני רוצה משהו בנוסף. ידעתי שזה לא יהיה קריירה של ביזנס וצבירת ממון, אלא משהו ערכי, אם הילד שלי ישאל אותי בגיל 50, אבא למה לא היית כל הזמן בבית, ולמה לא ראינו אותך? אני לא ארצה לומר לו כי עסקתי בצבירת כסף. זה לא אני. אלא שמליאתי את חיי בערכים שהוא יתחבר אליהם, ערכים של הצלת נפשות. לכן פניתי לתחום הרפואה.
"זה לא היה פשוט, זה קשה מאוד נפשית, גם אשתי שהתחתנה עם אברך לא עבר לה חלק, אבל תמכה ותומכת בי לכל אורך הדרך. למדתי רפואה, התמחיתי באורולוגיה וכעת אני ראש מחלקה בבית חולים שאני מאוד אוהב ומעריך".
למעשה ד"ר מתן מצטנע ברזומה שלו: הוא בוגר לימודי רפואה באוניברסיטה העברית בהצטיינות יתירה, ביצע התמחות באורולוגיה במרכז הרפואי הדסה ותת התמחות באורולוגיה שחזורית והפרעות בהטלת שתן באחד המרכזי הרפואיים המובילים בעולם – Memorial Sloan Kettering Cancer במנהטן. בנוסף הוא מחזיק בתואר שני בבריאות הציבור ומנהל מערכות בריאות, מרצה באוני' בן גוריון וחבר באיגוד האורולוגי האמריקאי, האירופאי והישראלי. מפרסם מאמרים בכתבי עת בינלאומיים בתחום האורולוגיה ועבודות מחקר רבות בכנסים ישראליים ובינלאומיים. "זה עלה הון תועפות כל הלימודים האלו", הוא צוחק, "וכל המשפחה המורחבת נרתמה למאמצים, עבדתי בעבודות מזמנות כדי לממן את הלימודים, זו הייתה תקופה מאתגרת אבל עברנו אותה, מה גם שאנחנו חיים חיים די צנועים", הוא מסביר.
"בלי פוליטיקה ובלי מגזרים"
הרזומה הנכבד של ד"ר מתן פתח אליו דלתות מייד למרות גילו הצעיר. חודש לפני המלחמה, ספטמבר 2023, הוא מונה למנהל מחלקת האורולוגיה בלניאדו, המלחמה תפסה אותו כמו את כולנו באמצע הכול: "בשמחת תורה כבר אחה"צ הייתי ביחידה, כרופא לוחם ביחידה מובחרת בחזית. הזמנים היו קשים לכולנו. עברנו הרבה משברים, רגעים קשים, אבל גם רגעים של התעלות גדולה, לראות את האחדות הזו של העם בישראל מאוד עודדה אותי ואת כולנו. היו זמנים בחודשים הראשונים של המלחמה שלא יכולנו להכנס לבסיס בגלל שהכל היה מלא בעמך ישראל שהביאו מצרכים וממתקים ובאו לתמוך. זה רומם את כולנו, ומרומם אותנו עד היום. עשזבו מה שמצטייר בעיתונים, שם בתוך הלחיחמה בעזה כולנו עם קסדות, אף אחד לא שונה מהשני, כולם אוהבים ותומכים אחד בשני, בלי פוליטיקה ובלי מגזרים".
היו גם רגעים קשים?
"וואו, לצערי הרב היו, בנר ראשון של חנוכה איבדנו שניים מהיחידה את גל איזנקוט ואייל ברקוביץ' זכרם לברכה, למרות שהמוות לא זר לי, גם כרופא וגם כלוחם, הופתעתי כמה המוות של שני הלוחמים האלו השפיע עליי בצורה קשה. היה עוד רגע אחד קשה, שהוא לא סטנדרטי נגיד, זה היה כשבאחת ההפוגות בלחימה הגעתי הביתה למספר ימי חופש, וראיתי איך המלחמה הארוכה בישראל משפיעה על המשפחה, על הבית. הבנתי פתאום איך כל העול של גידול הילדים והחזקת הבית נופל על אשתי. זה היה רגע קשה עבורי. ההקרבה הזו, מסירות הנפש הזו. זה לא פשוט".
אתה גם במילואים וגם נדרש לטפל ולנהל מחלקה בבית החולים, איך זה עובד?
"זה לא פשוט, לנהל צוות ולשנע תהליכים, זה לא דבר קל, וזה דורש זמינות. הרבה פעמים, גם היום, אני נקרע בין המטופלים שלי, חולים קבועים שלי שמבקשים אותי לטפל בהם, לבין המשימות שלי במילואים. זו בחירה שקורעת אותי, גם ערכית, אבל אני מבין שזו בחירה בין טוב לטוב יותר. להגיד שזה קל, זה ממש קשה".
ד"ר מתן קצר בזמן, הוא נדרש לצוות, ואמור לנסוע דרומה, לרפיח. רגע לפני שהוא מסיים את השיחה, הוא מפטיר: "חשוב שתדגיש כמה המלחמה הזו הביאה את עם ישראל לאחדות שהוא כה נדרש לה, כמה כולנו עם אחד, כמה כולנו אוהבים אחד את השני, וכמה אנחנו נצא ממנה חזקים ומגובשים. בתקשורת אולי זה לא נראה, אבל אני רואה את התמיכה רואה את האהבה, גם בבית החולים גם במילואים".
