סופר הילדים, המחזאי ועיתונאי "ידיעות אחרונות" נבו זיו, הלך לעולמו בסוף השבוע האחרון, לאחר שהתמודד עם מחלה קשה במשך שנתיים. זיו, שנולד וגדל בנתניה, שם המשיכה להתגורר חלק ממשפחתו גם לאחר שעזב את העיר. הוא נפטר כשהוא בן 43, והותיר אחריו אישה ושני ילדים. הלווייתו התקיימה בבית העלמין בנתניה ביום שישי האחרון.
בתחילת הקריירה שלו, זיו עבד כפרסומאי, ולפני כ-11 שנים הצטרף למערכת "ידיעות אחרונות", וכתב למוספים "7 לילות", "7 ימים" ובמוסף לשבת. מלבד עבודתו העיתונאית, נבו אף היה כותב מחונן של מחזאות וספרי ילדים, ואחד המחזות שלו, "קב"ן", עלה על במת תיאטרון הבימה באוגוסט האחרון.
"זכיתי לעבוד עם נבו במהלך 11 שנים", סיפר חברו העיתונאי רז שכניק, "שבהן גם עשינו לא מעט ראיונות ביחד. התפעלתי מהאופן שבו הוא תמיד היה מוכן לכתבות, מאוד ידען, מאוד חד. תמיד מצא את הדרך לראש או ללב של המרואיין. הייתה לו רגישות אנושית מאוד גדולה ותבונה לדעת מתי ללחוץ במקומות הנכונים ומתי להרפות. אני חושב שהרבה מרואיינים מאוד אהבו אותו, כי הוא בא אליהם כדי ללמוד. לא רק לסנסציה או לכותרת.
מעבר לזה הוא היה כותב בחסד. הוא כתב מחזות, ספרי ילדים. הוא איש מאוד לא מתאים לתקשורת כי לא הייתה בו טיפה של רוע. גם כשהיו מחלוקות, הוא היה מאוד ענייני. הוא לא היה איש של אגו. מה שהיה מיוחד בו, שהוא ידע גם לערוך וגם לכתוב. אז תוך כדי כתבה הוא כבר הבין לאן היא הולכת, שזה די נדיר. הוא היה איש מאוד אהוב בעיתון".
"כחבר, אני יכול להגיד שהוא חבר ממש טוב. נהניתי לנסוע אתו לחו"ל, ולבלות אתו בארץ, הוא תמיד היה ה'קול גאי', בדרכו השקטה. היה מאוד אהוב. ממש נשבר לנו הלב. ראינו אותו בשנתיים האחרונות נאבק ונותן את כל מה שהוא יכול. תמיד היה לו חלום למצוא את הזוגיות והמשפחה הנכונה לו. והנה הוא מצא את דפנה, ובנה אתה בית מדהים. נשבר הלב שכל זה נגמר ביום אחד", מספר חברו.
"כשנבו קיבל בפעם הראשונה מכתב של איום בתביעה משפטית בגלל כתבה, הוא שיתף אותי ונפנפתי אותו בקשיחות", סיפרה חברתו העיתונאית יעל נעמני, שעבדה לצידו כעורכת ב-"7 לילות", "הלו, זה קורה בערך כל יום. אבל הוא לא ויתר ואמר בחמידות הכנה שלו: 'זה הראשון שלי, מותר לי להתרגש'. הוא לא גדל בעיתונות, אלא נכנס אליה אחרי שכבר ראה עולם מקצועי אחר. זה עמד לזכותו, כי הוא בא בלי שריון של ציניות ובלי אגו, ועם הרבה התלהבות ורצון לרכוש כלים וללמוד. היה לו חוש טוב לסיפורים ויכולת נהדרת לתקשר עם בני אדם.
"הוא היה פרטנר פנטסטי לעבודת מערכת, כתב שקל להניע, שמכיר בדיאלוג הכל כך מפרה בין עורך לכותב - שיתוף הפעולה שהופך קצה חוט לכתבה מדוברת או לסתם אייטם שכיף לקרוא. הוא לא נתן לעצמו להישחק כמו כל כך הרבה אנשים מסביבו. ברגע שהרגיש מיצוי ידע איך לאתגר את עצמו – גם צלל לנושאים יותר מורכבים כעיתונאי וגם התפתח כיוצר ועשה דברים מקסימים בתאטרון ובספרות ילדים. הוא היה טוב לב וטוב מזג ומרוצה בחלקו. מעורר קנאה בהבנה שלו מה חשוב באמת בחיים, בחוסר המרירות המוחלט שלו. נבו היה מותק של בן אדם". יהי זכרו ברוך.
לעדכונים - חדשות נתניה
