"הכלבים האלה הם הכל בשבילנו, הם שומרים עלינו ונותנים לנו ביטחון בשדה הקרב, ישנים אתנו כפיות בעזה", צ'יטה הייתה הכלבה של נ', לוחם בסדיר. א', מילואימניק, הצטרף אליו ועזר לו לתפעל אותה בלחימה, נפצע בקרב ומשתקם בבית לוינשטיין.
קוראים לה ביחידה "אלופת המטענים" כי צ׳יטה סרקה עשרות מבנים ביום, בקצב מדהים ונתנה לאלפי לוחמים תחושת ביטחון להיכנס למבנים. היה לה אופי רגוע וחברותי, קל לעבוד איתה, היא נסיכה אמיתית וסופר מקצוענית, היא עבדה לפעמים 13 שעות ברצף. צ'יטה הייתה מורעלת בטירוף, לקחה חלק במבצעים בצפון וגם בפעולות מיוחדות שאליהן נבחרה במיוחד, פעולות שהשתיקה יפה להן.
הרחוב המקולל ההוא בחאן־יונס היה רווי מחבלים, ולוחמי סיירת הצנחנים, שאליהם הצטרפו הלוחמים א׳ ו־נ׳ עם הכלבה צ׳יטה, כבר הגיעו למבנה האחרון שטרם טוהר.
הם שלחו את צ׳יטה לסרוק את המבנה, אחרי 15 שניות היא הפעילה זירת מטענים גדולה ונהרגה במקום מהדף רב ומרסיסים. כמות המטענים שם הייתה כה גדולה, שקירות הקומה הראשונה קרסו לעברם. א' ו־נ׳ נפצענו, אבל בזכות צ׳יטה חייהם ניצלו וגם חייהם של עוד 20 לוחמים.
רק יומיים לפני הם חגגו לה יום הולדת בשטח. היו לה 16 סימונים מוצלחים של זירות מטענים לאורך המלחמה, כל מטען אחד שכזה בזירה הורג או פוצע עשרות חיילים שסמוכים בהישגיה אליו. במלחמה צ׳יטה מנעה מאות משפחות שכולות. זה היה קשה אבל בלתי נמנע, כי לא תמיד הכלב מצליח לסמן את מיקום המטען ולפעמים הוא דורך על כבל הפעלה נסתר.
א' עבד איתה רבות ואימן אותה בלי הפסקה לפני המלחמה, נקשר אליה והתחבר אליה רגשית. בלילה שקדם לאירוע, הוא קם בארבע לפנות בוקר וראה שצ׳יטה עוטפת את נ׳, שמה עליו ראש, מחכה בסבלנות שהוא יתעורר, ושומרת שלא יפריעו לו לישון.
אחרי שנפצעו, מיד הבינו שצ׳יטה נהרגה. למחרת נכנסו הלוחמים להוציא את גופתה, ועכשיו הם מחכים שנ׳ יהיה מוכן נפשית ופיזית, ואז יקברו אותה בעיתוי הנכון.
קראו גם:
א' מאושפז במחלקה לשיקום אורתופדי ועסוק בתהליך השיקום. הוא מטופל בפיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, הידרו, יוגה וחדר כושר. הוא סיפר לנו שהאווירה שיש פה מאוד תורמת לתהליך השיקום, ההבנה שכל החיילים נמצאים באותה סיטואציה והם פה אחד למען השני- "אתה לומד מהחיילים שהגיעו לפניך ומצד שני, אתה פה בשביל אלו שרק מתחילים את השיקום".
