רגע לפני פתיחת שנת הלימודים נפגשנו עם שלושה מנהלים בבתי ספר בנתניה, כדי לבדוק איך הם מתארגנים לפתיחת שנה שלא הייתה כמוה מעולם.
2 צפייה בגלריה
מימין: בר מעוז, דביר ואלמו. "רוב המנהלים לוקים באופטימיות חסרת תקנה, כי אחרת אי אפשר"
(צילום: אסף פרידמן)
קראו עוד:
מנכ"לית בית הספר "טשרניחובסקי", סמדר דביר, מנהל חטיבת הביניים "אמי"ת בר אילן" הרב רפאל אלמו ומנכ"לית "אורט גוטמן" טל בר מעוז מבטיחים שיעשו הכל כדי להשרות על התלמידים תחושת ביטחון ורוגע במציאות לא מוכרת, שעשויה להשתנות בכל רגע. המנהלים מדברים על יצירתיות בהפקת מערכות הלימודים, על מוכנות לכל תרחיש ועל ההתעקשות שהתלמידים ייצאו נשכרים, למרות המציאות המבלבלת שבפתח.
איך מתכוננים לפתיחת שנת לימודים ייחודית כזו?
דביר: "יש לנו כמה ורסיות של מערכות כדי להתאים את עצמנו למצב. הכנו מערכת רגילה ואחר כך התאמנו אותה לכמה תרחישים, ללמידה מרחוק לגמרי או ללמידה בקפסולות. אז בית ספר שיש לו עשרים כיתות, למעשה בנה ארבעים מערכות. זה מורכב מאוד ולא פשוט, אבל אפשרי".
הרב אלמו: "זו השנה הראשונה שלי כמנהל והיתרון הגדול שלי הוא שאני לא מכיר משהו אחר, אז אני די גמיש. אבל זה בהחלט מצב מורכב מבחינת חוסר הוודאות. זה קשה כשאתה לא יודע לאן הדברים הולכים".
שינוי מחשבתי
איך מתגברים על אי הוודאות?
בר מעוז: "היינו צריכים ללמוד לחיות באי ודאות, ועכשיו המשימה היא לתכנן שנה של אי ודאות. זו הזדמנות ללמד את הילדים ואת המורים לחיות כך. המורים לא מצליחים להבין איך הם לא יראו את התלמידים כל יום. הם צריכים להתארגן מחדש. ילדים צריכים להתחלק בזמן מחשב ולהיות אונליין. זה הרבה מעבר לקפסולות וכיתות. יש פה שינוי הרגלים וצריך להגיד לילדים שככה זה עכשיו ושזה יימשך תקופה לא ברורה. נוכל ללמד מורים וילדים להתגמש מחשבתית. המורה לא נמצא בכיתה ומאכיל בכפית את הילד. חלק ילמדו בכיתה וחלק באופן וירטואלי, זה שינוי סדרי עולם, המצאה מחדש של בית הספר".
הרב אלמו: "אני רואה בקורונה הזדמנות גדולה. יש במערכת החינוך אגף שלם שמתעסק בפדגוגיה בעתיד. יש דברים שהמערכת צריכה להשתנות בגללם בעידן המודרני, הם כבר נמצאים במערכות אחרות, והקורונה מכריחה את מערכת החינוך להגיע לעולם החדש הזה - 'גוגל דרייב', 'זום'. הרבה דברים שבעבר היה קשה להנחיל, אבל היום, אם אתה רוצה להיות רלוונטי, אתה חייב לשנות פרדיגמות וחשיבה. דווקא למורים קשה לשנות את החשיבה. מה זה בית ספר? מה זו הוראה? אולי זה לא רק שיעור פרונטלי אלא לימוד קצר ותרגול בבית".
דביר: "רוב המנהלים לוקים באופטימיות חסרת תקנה, כי אחרת אי אפשר. הקורונה לא הגיעה בהפתעה, היה לנו מספיק זמן לעכל. אני חייבת להגיד שרוב חדר המורים ממש מגויס בחדווה ללמוד הוראה חדשה. יש שפה מעניינת של חברותא של צוותים, שמלמדים הוראת עמיתים, טכנולוגיות חדשות ודרכי הוראה שונות. יש גם יותר חברותא עם התלמידים וההורים, כי כולם מבינים שזה צו השעה. החשש הוא לאבד תלמידים; אנחנו מקווים שלא תהיה נשירה".
2 צפייה בגלריה
"ה'זום' פורץ דיסטנס. לראות את התינוק של המורה ואת החדר של הילד, זה אישי ומיוחד"
(המחשה: ShutterStock)
עד כמה משפיע המצב החדש על ההורים?
בר מעוז: "התפקיד של המורה התרחב מאוד. הוא קיבל אחריות על בית ועל הקשיים של המשפחה. אנחנו יכולים כל יום למצוא עצמנו בעצירת שגרה, אם תלמיד או מורה חלו, חלילה. הנושא הזה מאפשר לנו לקחת את עצמנו לתוכניות קצרות טווח. אנחנו לומדים לשבת ולחשוב קצת אחרת. יש דברים שיכולים להתהפך מהיום למחר".
הרב אלמו: "הציר המרכזי שלנו זה התלמידים והמורים. במצב של חוסר ודאות, התפקיד שלנו הוא לייצר איים של ודאות – זו הפלטפורמה. ברגע שהדברים מוחלטים, זה מייצר תחושת ביטחון גם למורים וגם מול התלמידים. ננסה לייצר מצב שהאחד בספטמבר לא יגיע בחוסר ודאות. זה מייצר רגרסיה אצל התלמידים, בעיקר אצל תלמידים שיש להם מעבר לחטיבת ביניים או תיכון".
דביר: "בהתארגנות מול ההורים אני מרגישה הרבה ערבות הדדית בנוגע לגיוס מחשבים, למשל. יש רצון עז ודאגה עמוקה, כולל תמיכה במשפחות שהיו בבידוד - אם זה להעביר אוכל או לסייע עם עובדות סוציאליות".
זמן יקר
מדברים על אפשרות לסגר בספטמבר. אתם מוכנים לתרחיש כזה?
הרב אלמו: "החשש שלי הוא סביב השכבות שבמעברים, כמו תלמידים של חינוך מיוחד".
בר מעוז: "אנחנו לא יכולים לפתוח את השנה במפגש גיבוש ופעילות. אין לנו אפילו חדר לכיתה. זה שינוי סדרי עולם. וזה אולי מוביל אותנו לחשוב על תפקידו של בית הספר. נשאלת השאלה, בשביל מה כל החדרים? איך נעשה שימוש בשעות היקרות שבהן אנחנו נפגשים?"
דביר: "התפיסה של יחידת הוראה, אם זה ב'זום' או בעבודה בכיתה, הפכה להיות יקרת ערך מתמיד".
איזה תלמיד יהיה לנו פה עכשיו?
הרב אלמו: "אני רואה תלמיד אחראי. עד היום הם היו חייבים להיכנס לשיעור ולכתוב במחברת. היום זו בחירה שלו להיכנס ל'זום' ולעשות עבודה. לכל תלמיד יש מקום להתפתח לפי כישוריו ויכולותיו, ואנחנו נצטרך לשים לב כדי לא לפספס אף אחד".
בר מעוז: "עכשיו הילד צריך להתמצא במרחב באופן עצמאי. הילד צריך לפתח יכולת ניהול עצמי. אנחנו חייבים ללמד את הילדים לאהוב ללמוד".
דביר: "דרכי ההוראה הפכו להיות יותר מגוונות ועכשיו אנחנו מצליחים לגעת בילדים שקודם היה לנו קשה יותר להגיע אליהם. אסור שהקורונה תתבזבז לנו, אנחנו חייבים למנף את זה".
הרב אלמו: "משבר מביא לידה. תלמידים יכולים לומר איזה יופי, אני אקום מתי שאני רוצה. לכן המורים הופכים להיות מנטורים, מנחים, מקשיבים לילד ובוחנים איפה הוא נמצא, מייעצים לו באופן אישי בצורה מכילה וקשובה. לא מורה ממשמע, אלא מקשיב. במקום הזה, עידן הקורונה מזמן הזדמנות גדולה אבל מייצר קושי, כי אין מגע אישי".
בשנת הלימודים הקודמת היו בעיות רבות בלימודים ב'זום', התגברתם עליהן? אילו אלטרנטיבות יש ללימודים בכיתה, מלבד ה'זום'?
הרב אלמו: "עברנו למערכת 'טיימס' של 'גוגל', שיש בה פלטפורמות של למידה עצמאית. אם סיימת מטלה אתה יכול לעבור למטלה הבאה. אי אפשר להאזין 45 דקות ל'זום'. רבע שעה, נותנים משימה ויוצאים ללמוד עצמאית".
בר מעוז: "כמה שפחות 'זום'. גם אנחנו עובדים עם המערכות של 'גוגל'. אפשר להכין משימות לקבוצת לימוד, מורים בונים ביחד את האתרים עם התכנים. הילדים בונים בעצמם משימות ומעבירים תכנים. יש כמה ילדים שחולקים מחשב, אי אפשר להסתמך על זה שכולם זמינים כל הזמן מול המסך".
המורים מוכנים לזה?
דביר: "הם מבינים שזה צו השעה. אכפת להם מהתלמידים. הם נערכים ומוכנים. זו ממש תופעה למחקר, הקפיצה שהם עשו; היכולת לקחת את תוכניות הלמידה ולהתאים למציאות הזאת היא ראויה לציון. כל הזמן צריך לעבוד ולעדכן את זה".
איך תטפלו בתלמידים שיהיו בבידוד במהלך שנת הלימודים?
הרב אלמו: "עשינו מעקב יומי לראות מי מנותק קשר ומי לא".
בר מעוז: "יש דגש על שעות פרטניות של מורים וילדים. יש אחריות של מורה עם קבוצת הלימוד שלו, לא משאירים תלמידים מאחור. יש לנו תלמידים שמדריכים בעצמם בתנועות נוער. ראיתי שיתוף פעולה גם בנושא הזה. בית הספר צריך לחבר את הפורמלי עם הבלתי פורמלי, זו חגיגה הרבה יותר גדולה".
דביר: "הייתה אחווה בין התלמידים, שרצו לראות שהכל בסדר עם כולם".
בר מעוז: "גם בטקס סיום י"ב הפקנו סרט מיוחד, לא התקבצנו. היה בזה משהו עצוב אבל גם מקורי ומעניין, ומותאם לתקופה".
עובדים על אמון
אתם באמת חושבים שאפשר, למרות הקורונה, להעביר לתלמידים את מלוא החומר?
בר מעוז: "כל החששות שהיו לתלמידים - שהלכה השנה - התבדו. למעשה, מפורים עצרנו לתקופת קורונה, אבל אני רוצה לומר שבשנייים באוגוסט גמרנו את כל בחינות הבגרות, המורים הגישו ציוני בגרות. זה מתווה חדש ופורץ דרך. אותי זה מאוד משמח. המורים בעצם נותנים ציון בגרות, זו מהפכה שאני גאה בה מאוד".
דביר: "יש פה אמון של המערכת וגם התאמה למציאות. אוטונומיה שלא הייתה בעבר".
מה עושים עם שיעורי הספורט?
דביר: "יש מתווה מסודר. הילד צריך לקבל מעטפת הוליסטית ושיעורי ספורט הם חלק מזה. היו יצירתיים בתחרויות בין התלמידים".
בר מעוז: "התלמידים תיעדו את עצמם בהליכה ובריצה".
הרב אלמו: "יש מרחב גדול לחינוך גופני, וזה חלק אינטגרלי משעות החינוך של התלמידים. מורים עשו גם פעילות גופנית ב'זום'".
דביר: "ה'זום' פורץ דיסטנס. לראות את התינוק של המורה ואת החדר של הילד, זה אישי ומיוחד. המורה והילד יושבים בחדר עם התלמיד. זו מהפכה שתכניס את התלמידים לעולם חדש".
כל העדכונים - חדשות נתניה
