הבשורה על פטירתו של השחקן והבמאי יהודה בארקן ז"ל מנגיף הקורונה התקבלה במוצאי השבת האחרונה בעצב גדול בקרב תושבי נתניה. בארקן, אחד השחקנים המוכרים והאהובים בישראל, נולד והתחנך בעיר והעביר בה את ילדותו. תושבים רבים בעיר עדיין זוכרים את הנער השובב, שרק ניסה להצחיק את כל מי שהיה סביבו.
"צריך עוד מקצוע"
בארקן נולד כיהודה יחזקאל ברקוביץ' להורים יוצאי רומניה. הוא גדל יחד עם אחותו רעיה בדירה צנועה ברחוב אוסישקין, סמוך לכיכר העצמאות. התחנך בבית הספר "ביאליק" ולאחר מכן ב"אורט", התגייס להנדסה הקרבית, ואז עבר ללהקת פיקוד צפון.
דובי גל, יליד נתניה וחברו של בארקן, היה צעיר ממנו בכמה שנים אך עוד הספיק לנגן איתו בתזמורת העירונית. הוא זוכר את מעשי השובבות שלו מאותה תקופה: "אני ויהודה גדלנו ב'ביאליק' ביחד, וניגנו ביחד בתזמורת נתניה של יונה אילן", מספר גל. "אני ניגנתי בחצוצרה ויהודה היה מתופף. אני זוכר שיהודה היה מצחיק אותנו מאוד, הוא היה עושה בלגן, היה שובביניו. אני זוכר שהיה טקס על המגרש של מכבי נתניה לקראת איזה משחק, ואנחנו היינו אמורים לנגן שם. בחזרות שנערכו במגרש הוא היה עושה כל מיני מתיחות ושטויות ומצחיק את כולנו. אני בתור חצוצרן לא יכולתי לנשוף בחצוצרה מרוב צחוק. המנצח יונה אילן בשלב מסוים התרגז עליו נורא. הוא רץ עד ליהודה כדי להעיר לו בפנים חמורות סבר. יהודה אמר לו 'תשמע יונה, בוא נעשה הסכם. אני לא אפריע לך, ואתה לא תפריע לי'. וכולנו פשוט התגלגלנו מצחוק.
קראו עוד:
"אחר כך הייתי בלהקת פיקוד צפון", אומר גל, "ובגלל שגם הוא היה שם היינו נפגשים בפרמיירות של הלהקה. כשאני התקבלתי הוא בא לראות אותי בהופעה ונתן לי המון מחמאות, אבל אמר לי 'דובי, שתדע לך, המקצוע שלנו, השואו ביזנס הוא נחמד, אבל לא יציב. תמיד צריך עוד מקצוע'. את זה אני זוכר טוב. מה שאני עוד זוכר זה שיהודה גם סידר לי את התפקיד הקולנועי הראשון שלי, בסרט 'מלכת הכביש' עם גילה אלמגור".
תמיד היה מצחיק
על אף שבארקן עזב את נתניה בשנות העשרים לחייו, תושבים רבים עדיין זוכרים את דמותו המיתולוגית, וכיצד היו גאים ב"אחד משלהם". "יהודה היה אדם מאוד לבבי", מספרת תושבת העיר חנה פאר. "הוא היה בגיל של אחי והם היו חברים טובים. יהודה היה מקבל תפקיד בכל ההצגות. הוא היה ממש שחקן ראשי.
"כל המורים שלו אהבו אותו מאוד. לימים הפכתי בעצמי למורה בבית הספר 'ביאליק', אותו בית ספר שבו יהודה למד. אני זוכרת שאחרי שהתחלתי לעבוד שם, הייתה מורה לאנגלית שתמיד הייתה מספרת איך יהודה היה משתובב ועושה תעלולים, אבל היא אהבה אותו מאוד ותמיד העלימה עין.
"הוא תמיד היה מצחיק, מהתל, הכל אצלו היה בחיוך. הוא הביא גם המון גאווה לעיר. כל דבר שהוא עשה היה 'שישו ושמחו' בנתניה. תמיד היו משוויצים שיהודה הוא משלנו".
"אבא היה מאוד גאה להיות נתנייתי", מספר רועי ברקן, בנו של יהודה ז"ל, "אבא לא התעניין יותר מדי בכדורגל, אבל למרות זאת, מכבי נתניה הייתה תמיד בלבו. אני, בתור אוהד של בית"ר ירושלים, הייתי תמיד מחליף איתו עקיצות קטנות כשהיה מגיע משחק בין שתי הקבוצות".
יש לך זכרונות מסבא וסבתא שלך, שהמשיכו לגור בנתניה אחרי שאבא עזב את העיר?
"סבא וסבתא שלי ז"ל נפטרו כשהייתי ילד יחסית קטן, אבל אני עדיין זוכר את הפעמים שהיינו נוסעים לדירה שלהם בנתניה לבקר אותם, ואת כרכרות הסוסים שהיו מסתובבות בכל העיר והיינו יכולים לרכוב עליהן. אני גם זוכר כשהסרטים שלו יצאו, אבא היה נוסע להקרנות בנתניה ונכנס לבית הקולנוע, כדי לראות את התגובות של הקהל באמצע ההקרנה. מתי הם צוחקים, מתי הם מוחאים כפיים. אבא היה נתנייתי גאה, ושמחתי מאוד לשמוע שראש עיריית נתניה הביעה נכונות להנציח את שמו בעיר. זה חלק מאוד חשוב שלקחתי על עצמי, עניין ההנצחה שלו, ואני באמת חושב שזה נכון שהוא יונצח בעיר מולדתו".
ראש העירייה מרים פיירברג־איכר, ספדה לברקן: "עצוב היה לי לשמוע על דבר מותו של יהודה בארקן ז"ל, יליד נתניה, ששמר כל השנים על פינה חמה בלב לעיר שבה גדל. המפגש האחרון שלי איתו נערך בעת חנוכתו של מתחם בתי הקולנוע 'סינמה סיטי' שפתחה משפחת אדרי היקרה בנתניה. בחיוך רחב קיבל את כל מי שפנה אליו והבחנת במה שהבחינו רבים: הוא נמצא בדיוק במקום שבו הוא מרגיש הכי שייך. גם לאחר חזרתו בתשובה המשיך השחקן, היוצר והבימאי המוערך לקחת חלק בחיי התרבות ואף להשתתף בסרט חדש. אני מתכוונת בע"ה להנציח את יהודה בארקן ז"ל בדרך מיוחדת, שתשקף מחד את תרומתו למורשת התרבות הישראלית ומאידך את האיש שהיה. יהי זכרו ברוך!"
כל העדכונים - חדשות נתניה
