לקראת סופה של השיחה, ברגע בלתי צפוי, דמע חזי דיין, דמעות של תודה, אמונה וכאב התערבבו להם: העזרה ללוחמי צה"ל ללא תמורה, לילדים האוטיסטים, ההקרבה הכלכלית המוחלטת, יחד עם האמונה החזקה שלו, גרמו לרגשותיו לגאות עד שפרצו את הסכר שאותו אצר במשך שנתיים.
קראו גם:
דיין הוא סקיפר, ימאי, אב לשני לוחמים בעזה המשרתים ביחידות מובחרות, והוא אחד האנשים הכי מרתקים וטובי הלב שייצא לכם להכיר. הוא השיט ומשיט מאות לוחמים ובני משפחותיהם ללא תשלום, גם פצועים, משפחות שכולות וילדים עם צרכים מיוחדים, ואת הכול הוא עושה באהבה: "עושה לי טוב לעשות טוב, הקב"ה העמיד אותי במבחנים גדולים, ועמדתי ואני אעמוד בכולם".
ההתחזקות והמהפך
עד לפני שלוש שנים היה דיין (56) "מלך היאכטות של המרינה בהרצליה", כפי שקראו לו. ההצלחה והפרסום שקנה גם הביאו לו מטבע הדברים פרנסה בשפע. אבל אז הוא התקרב ליהדות, התחזק והחליט שאת היאכטות שלו בשבת הוא לא מפעיל: "עד לפני שלוש שנים יכולתי לומר לכם שהכסף הגדול מגיע מהעסקים של סופי שבוע, אפילו הייתי מחכה מראשון עד חמישי כדי לעבוד בשישי-שבת, אך אז השתנה הכול".
מה קרה בדיוק?
"היהדות לא הייתה זרה לי. אורח חייי היה חילוני, עבדתי בשבתות, כן, שם היה הכסף הגדול, ואז שמתי לב שאין לי מנוחה, ממש אבל. ראיתי שאין משפחה, אין ילדים, אין כלום, כל הזמן עבודה 24/7, החלטתי שאני לא עובד בשבת. האמת? בהתחלה מתוך מנוחה גרידא, הפכתי ליאכטה היחידה בהרצליה שלא עובדת בשבתות, ואז ודווקא מתוך המנוחה הזו התחלתי להכיר את אלוהים, התחברתי לזה, הנחתי תפילין, בית כנסת, שיעורים מדי פעם, הרגשתי שאני מדבר עם הקב"ה, ושהוא איתי בכל צעד".
ואיך זה התקבל?
"במשפחה שלי זה היה סבבה, גם אישתי והילדים תמכו, הבעיה התחילה להיות כלכלית. עברתי שנה ממש מאוד קשה, הרואה חשבון כבר היה אובד עצות. זה היה ניסיון לא פשוט, אבל עמדתי בו, והתחזקתי עוד יותר. שמתי עמדות הנחת תפילין ביאכטה, כשרות מהדרין, מה שתרצה. ואז אחרי שנה של מרורים, נפתח לי שפע בל יתואר, הציבור הדתי התחיל להכיר ולהוקיר אותי, והפרנסה הגיעה בצורה שלא תיאמן. וזה עשה טוב".
החיבור לים
דיין נולד ביפו, ומעיד על עצמו שכבר מגיל 11 הוא היה מכור לים: "הייתי חניך בתנועת צופי הים", הוא מספר בערגה, "התקדמתי שם בכל הרמות עד למדריך ורכז". בגיל 18 הוא התגייס לנח"ל כלוחם, והגעגוע לים רק המתין עד לשחרורו: "הבנתי שהים, יותר נכון החינוך הימי, הוא הייעוד בחיי". במהלך השנים הבאות הוא עסק בחינוך ימי, בדגש על חינוך בלתי פורמאלי בים, הוא היה חבר בעמותת אתגרים, כמדריך ספורט שיקומי לנכים, ואחר כך שימש כמדריך במועדון השיט של בני הרצליה. במקביל, הוא כל הזמן התנדב בשיקום באמצעות שיט עם ילדים עם צרכים מיוחדים, אוטיזם, מבוגרים פוסט טראומטיים ועוד. לפני כ־14 שנה התגרש מאשתו הראשונה איתה הוא ביחסים מצויינים וממנה יש לו שני ילדים (מאז הוא נישא בשנית).
שני ילדיו הם לוחמים, האחד לוחם בסדיר, והשני לוחם במילואים, שניהם ביחידות מובחרות "ושניהם ברגעים אלו משרתים". זו גם הרגישות המיוחדות שלו ללוחמי צה"ל שהביא לפרויקט המופלא אותו יזם עם פרוץ מלחמת 'חרבות ברזל'.
"שבועיים בתוך המלחמה", הוא משחזר, "מתקשר אליי בחור בשם איציק, לוחם שהיה לקוח שלי, שרוצה לנקות את הראש, 'ראיתי דברים לא טובים', הוא אמר לי, תיקח אותי לים הפתוח. הסברתי לו שטילים לא מיורטים בים, צריך לזכור שהיינו ממש בהתחלת הלחימה, אבל הוא אמר לי 'אם זה לא מפריע לך, זה גם לא מפריע לי'. הבנתי שיש לו חלון, אפטר, של כמה שעות. הוא בא עם אישתו, ציציות ונשק. ראיתי את הפנים שלו כשהפלגנו, ראיתי את הפנים של אשתו הלוחמת לא פחות ממנו, ראיתי את השלווה, ראיתי את השחרור שהוא היה זקוק לו. בסוף ההפלגה הוא בא לשלם לי, אמרתי לו אתה משוגע? אני צריך לשלם לך על מה שאתה עושה עבור עם ישראל. ואז הגעתי לאישתי וסיפרתי לה. הבנו כמה זה עושה טוב ללוחמים, והחלטנו יחד שאנחנו הולכים להרחיב את זה ללוחמים ולבני משפחותיהם בכל רחבי הארץ. פרסמתי ברשתות החברתיות שאני מעניק ללוחמים שיט ללא תמורה, לא חשבתי שתהיה לזה היענות גדולה. שיהיה לזה צורך כל כך גדול".
דיין קרס מכמות הפניות: "עניתי לכולם, גם באמצע הלילה, אבל הבנתי שאני לבד לא יכול לספק לכולם את השירות. גייסתי את כל בעלי היאכטות במרינה הרצליה, שהסכימו מייד, התקשרנו למרינות בנתניה, חיפה, תל אביב. תוך שבוע היינו כבר עם 57 יאכטות במיזם שטרם נראה כמותו בארץ, שהשיט לוחמים עם נשותיהם. היה חשוב לי שהאישה תגיע, היא גם לוחמת לא פחות שנשארת בבית עם כל העול. כך זה המשיך תקופה לא קצרה. עם התארכות המלחמה, רק אני אני המשכתי. אשתי אמרה לי 'גם אם נישאר עם לחם וזיתים לאוכל והחשבון בבנק יהיה ריק, נמשיך עם זה'. אז המשכנו ונכנסתי לברוך כלכלי מאוד רציני".
נתינה וחיזוק
בכל זאת צריך להביא פרנסה.
"נכון, אתה צודק, עכשיו חזרנו קצת להתאושש, חזרנו לקבל תשלומים מהשטות רגילות, אבל עדיין הנתינה היא חלק גדול מהכול, אני ממוטט כלכלית אבל מלא באושר. שלא תבין, קשה לי המצב והייתי רוצה שדווקא קצת יחזקו אותי, ויבואו לשיט. אבל אני סמוך ובטוח בבורא עולם, עמדתי בניסיונות קשים, זה גם מבחן לא פשוט הימים האלו, ואני גם אעמוד בו. אני אשמח אם הלקוחות יסייעו לי, אבל הכל בעזרת ה' והוא המכוון את הכול. שמע עבורי, היאכטה היא לא רק עסק, היא הרבה מעבר, היא מקום של חסד ואהבה".
