במהלך חג הסוכות ניסו פלסטינים לבזוז אתר עתיקות באזור בית שמש ונתפסו "על חם". שלושה מהחשודים נמצאו בתוך מערכת חללים תת-קרקעית, ששימשה כמערכת אחסון מימי בית המקדש השני ועד ימי מרד בר-כוכבא, כשהם גורמים לנזק בלתי הפיך לשרידים העתיקים במקום. פלסטיני נוסף, שנתפס מעל לפתח המערה, שימש כ"תצפיתן" לחולייה. קבלו הצצה נדירה ליחידה המיוחדת שתפסה את ארבעת שודדי העתיקות שהגיעו מהכפר צוריף שבאזור חברון.
סמכות של משטרה
"ההיסטוריה נגנבת לנו מתחת לרגליים מדי יום", אומר אמיר גנור (56, ירושלים), המשמש כמנהל היחידה למניעת שוד עתיקות ברשות העתיקות. "בישראל יש כ-35,000 אתרי עתיקות - כמות מטורפת ביחס לכל מדינה, ואנו נתקלים בניסיונות שוד בכל יום ובכמעט כל זירה בשטח", הוא מגלה בראיון ל"ידיעות תקשורת".
היחידה שבראשה עומד גנור שומרת על אתרי העתיקות בין היתר על ידי סיכול חפירות לא חוקיות, לכידת עבריינים, פיקוח על מסחר עתיקות, הכנה להעמדת עבריינים לדין, תיעוד, דיווח ופרסום של אתרים שנפגעו משוד. היא הוקמה בשנת 1986 ומועסקים בה 23 עובדים - רובם אקדמאים, קציני צה"ל במילואים, משטרה ושב"כ בדימוס. גנור, שעומד בראש היחידה משנת 1998, מסביר: "אנו מטפלים בכ-300 מקרי שוד הנחשפים מדי שנה, ובעבירות שונות על חוק העתיקות בשותפות עם גורמי אכיפה נוספים. עקרונית, אנו יחידה מבצעית עם סמכויות בדיוק כמו של משטרה".
איפה נתקלים בשודדי העתיקות?
"רוב הקוראים בוודאי יחשבו שרוב אתרי הארכיאולוגיה בארץ הם רק קיסריה או מצדה, אבל יש אתרים לשימור בשטח הפתוח ובכל עיר וכפר - שאליהם כל אחד יכול לגשת. רק לדוגמה, מוזיאון ארץ ישראל בלב תל אביב הוא אתר עתיקות, הגת העתיקה ברעננה, קיר העורבים בלב חיפה, חוות מלאבס בשכונת אם המושבות בפתח תקוה, ירושלים כולה מוכרזת אתר כעתיקות, ועוד אינספור אתרים ושמורות בגליל, הנגב, אשקלון ואשדוד – לאן שלא תביט, אין ישוב בארץ שאין בו או סביבו אתר ארכיאולוגי. אנו מכנים בארץ אתר עתיקות, כל מקום שבו נמצאו ממצאים שנותרו על ידי האדם לפני שנת 1700, והותיר אחריו עדויות היסטוריות. מעבר לבתים או בנייני מגורים, אנשים השאירו אחריהם חפצים, מוצרים, מטבעות וחרסים".
מיהם האנשים שגונבים עתיקות?
"יש אנשים שזה המקצוע שלהם – ללכת לגנוב עתיקות ולמכור במרבה במחיר. לאורך ההיסטוריה תמיד היו שודדי עתיקות, אבל כמקצוע זה התחיל בסוף המאה ה-19. למעשה, ארכאולוגיה מודרנית התחילה בשנת 1798 במסע של נפוליאון למצרים, שם הוא לקח איתו מאתיים מומחים שאספו מומנטים, וכיום רובם נמצאים במוזיאון הבריטי בלונדון ובלובר בצרפת.
"אם בעבר הרחוק היו שודדים קברים בשביל למחזר חומרי גלם, כמו מתכות למיניהן - לפרנסה יומיומית, שוד העתיקות בהיסטוריה המודרנית הוליד את מושג האספנות. אנשים שודדים ארצות מקור, כמו מצרים, טורקיה, יוון, איטליה, איראן והרבה מאוד בישראל, ולכך יש ביקוש על ידי אספנים פרטיים במדינות כמו ארצות הברית, מזרח אירופה והמזרח הרחוק".
הכסף הגדול
אנחנו מבקשים מגנור לעשות אבחנה סוציו-דמוגרפית לשודדים בישראל, והוא משיב: "החולייה שתפסנו לאחרונה בעמק האלה מורכבת מארבעה פלסטינים, אותם מפעילים סוחרים (סביר להניח ישראליים), שדואגים לתהליך הלבנה של העתיקות. מבחינה סוציו-דמוגרפית: כל תושבי הארץ וכל תושבי השטחים יכולים להיות שודדי עתיקות. כבר נתקלנו לאורך השנים בכל הסוגים והמינים, זה חוצה לאום, דת, יהודים וערביי הגליל, דרוזים, המשולש – ואין ממש הגדרה רק לפלח אוכלוסייה ספציפי".
הכסף מהשוד שווה את העונש?
"לפי הערכות האינטרפול וגורמים בינלאומיים, משנת 2015 שוד עתיקות ואמנות נמצא במקום השלישי בתחום מדדי הפשיעה. כלומר, רק אם בודקים את שוק העתיקות החוקי בישראל - זה כמה מיליוני דולרים בשנה, ועוד לא נכנסנו לתחום האפור או השחור. לצורך הדוגמה, מטבע שילד בן שמונה מוצא בטיול בית הספר - יכול להגיע למאות אלפי דולרים, תלוי בנדירות. מבחינת התרעה, העונש הקבוע בישראל על פי החוק הוא עד 5 שנות מאסר. עם זאת, העונש שמטילים בתי המשפט בארץ הוא לרוב רק שנה עד שנה ושמונה חודשים. זה עונש מרתיע, הבעיה שזה לא שווה את הרס העתיקות שהשודדים מותירים אחריהם באתר".
מטבע באמת יכול להיות כזה יקר?
"הכל תלוי לפי עונות וביקוש. אם שוק מסחר העתיקות פונה בעת הזו למטבעות של יהודים ממרד בר כוכבא, או יש תקופה שמבוקשים כלי זכוכית, אז רוב השודדים יפנו את תשומת הלב לקברים מהתקופה הרומית. היום האופנה היא מטבעות עתיקים - בעיקר יהודיים, ואז הם מחפשים במערכות מסתור של אתרים יהודיים. אתן דוגמה לביצת הזהב: בשנת 2002, גילתה חוליית שודדי עתיקות פלסטינית מדרום הר חברון מטמון מטבעות מימי המרד הגדול, באזור עמק האלה. בין המטבעות במטמון היה מטבע מיוחד במינו ונדיר ביותר - רבע שקל עשוי כסף משנת 69 לספירה - שנה לפני חורבן בית המקדש.
"ידענו שלקחו אותו, ובשנים שחלפו, פרסמנו אותו באינטרפול ובעיתונות וגילינו שהוא נסחר 'מתחת לרדאר', בשווקי עתיקות לא חוקיים בישראל, בירדן ובבריטניה, תוך שרשות העתיקות מנסה לשים את ידה עליו. בלונדון, זויפו לו מסמכי מקור לצורך יצוא שלו מבריטניה לארצות הברית, ובשנת 2017 הוא הוצע לפתע למכירה בבית מכירות פומביות בארצות הברית – תמורת 220,000 דולר. דאגנו שה-FBI ישלח נציג שיסכל את המכירה, ולקח עוד חמש שנים עד שהמטבע חזר בסופו של דבר לארץ.
"במהלך החקירה, הצלחנו לחשוף את רשת המחזיקים במטבע, שכללה סוחרי עתיקות בלתי-חוקיים ומבריחים, שחברו יחד כדי לגרוף רווח משמעותי מביזת נכסי המורשת של מדינת ישראל. זהו מטבע נדיר ביותר - הרביעי מסוגו הידוע בעולם - שנשדד מאדמתנו לפני 22 שנה".
קראו גם:
הנזק שהשודדים מותירים אחריהם בלתי הפיך?
"ראינו מה שעשה דאעש בכל האתרים של סוריה ועיראק. אחרי שחלפו משם, בדקנו צילומי אוויר ולא נותר דבר - מפה מגיע המושג שוד ושבר. כשהיה האביב הערבי, אנשים שדדו מוזיאונים במצרים ובלוב – ניצלו את הוואקום. כשתפסנו שבוע שעבר את הפלסטינים מצוריף, שאלתי אותם למה בעצם באתם? אחד מהם ענה לי: 'הסתננו לישראל כי יש לי 9 ילדים, ואני חייב לעבוד'".
המלחמה הנוכחית מעודדת שודדים?
"השודדים יעשו הכל בשביל חפץ – זה המוטיבציה של השודד, והם יודעים היטב איזה איזור פחות שמור כעת ואיפה יש ואקום. הם יודעים שיש מלחמה – רוב האנשים במילואים, והם ינסו את מזלם. גילינו שיש עכשיו הרבה מקרי שוד לאורך הקו הירוק. כרגע אנו לא נמצאים בגולן ובגליל בגלל המלחמה – והשודדים לוקחים סיכון שתיפול עליהם רקטה, אבל גם בהחלט יש סיכוי שהם נמצאים שם ושודדים אתר ארכיאולוגי בזמן שאנו משוחחים".
