המלחמה שפרצה ב-7/10 השפיעה על כולנו, אך בחזית ניצבו כמו תמיד צוותי הרפואה בכל הארץ שהתמודדו עם מצבים קשים במיוחד בצורה מעוררת השתאות, "כאחיות ואחים התמודדנו עם מצבים שלא יכולנו לצפות או להאמין שנתמודד איתם במהלך הקרירה שלנו" אומרת ספי סובל רויטבלט מנהלת האֲחָיוּת מחוז שרון שומרון שמספרת בראיון מיוחד לכבוד שבוע האחים והאחיות על עבודתם יוצאת הדופן של הצוותים הרפואיים.
ספרי על ההתגייסות של הצוותים הרפואיים במחוז
"הצוותים שלנו פעלו בעוז וגבורה במספר חזיתות במהלך מלחמת חרבות ברזל. רבים התגייסו למילואים וזאת לצד אילו שהתנדבו לתת כתף בבית החולים סורוקה במחוז דרום ובאילת. חלק מהצוותים הגיעו לתת שירות לאזרחים שפונו מביתם למלונות במחוז ומספר אחיות שלנו נבחרו ללוות ילדים ונשים פדויי שבי שחזרו מעזה ועדיין מלוות אותם במקצועיות ורגישות רבה. כל אלה הם רק חלק מהפעולות הרבות בתקופה זו ועל כך ברצוני להגיד תודה ולהוקיר את הצוותים המיוחדים והנפלאים שלנו. "להיות אחות או אח זו דרך חיים, ולפעמים גם ממש חלק מהמשפחה, כל אחת ואחד בחר את המקצוע הזה מתוך חיבור ורצון לטפל ולהעניק".
כמה אחים וכמה אחיות יש במחוז?
"יש לנו במחוז שרון שומרון של כללית נבחרת מובחרת של 614 אחיות ו- 42 אחים, גילה של האחות הצעירה ביותר הוא: 23 והגיל של האחות הכי מבוגרת עומד על 72. כולם יחד מרכיבים את הרקמה האנושית היפה והייחודיות של צוותי אֲחָיוּת במחוז".
ורויטבלט מסכמת: "אני גאה להיות מנהלת האֲחָיוּת במחוז ולהוביל יחד עם כלל הצוותים טיפול איכותי, מקצועי, חומל ואכפתי. אני גאה בחדשנות שאנחנו מובילים, בעשייה המגוונת ובתוצאות המרשימות בתחומים רבים כל כך".
אני כאן בגלל אחותי
האחות רותם גולן (36) נשואה, אמא לחמישה, מתגוררת בנתניה, אחותה אסתר אבודרם (42) מתגוררת גם היא בנתניה, היא נשואה ואמא לשישה ילדים. שתיהן למדו בתיכון במסלול שמשלב לימודי בגרות ואֲחָיוּת ושתיהן עובדות בכללית מעל לעשור, אסתר עובדת כאחות במרכז לבריאות האישה של כללית בנתניה, ורותם מנהלת אֲחָיוּת במרפאה של כללית בנתניה.
אסתר הבכורה למדה אֲחָיוּת בעקבותיה גם רותם הגיעה למקצוע "אסתר גדולה ממני והעובדה שהיא בחרה בדרך זו השפיעה על בחירתי מכיוון שגדלתי לתוך המציאות הזו" אומרת רותם וממשיכה "גדלנו בבית על ערכים של חשיבה על הזולת ועזרה".
אסתר: "זכות גדולה נתונה לסבתי אסתר, שעל שמה אני קרויה, ודרכה ראיתי את החסד. סבתא אסתר תמיד נתנה בלי לרצות לקבל. כמו כן הוריי היקרים שתמיד לימדו אותנו את חשיבות העזרה לזולת בחיוך, סבלנות ומילים טובות. אני חושבת שהאופן בו חונכנו הביאה אותנו להיות במקום שרוצה לעזור. למה דווקא אחות? יש כאן שילוב קסום של ידע ונתינה".
האם אתן מדברות על עבודה? מתייעצות בינכן?
רותם: "אסתר עובדת בתחום בריאות האישה ואני עובדת בתחום הרפואה ראשונית. אנחנו מתייעצות אחת עם השנייה ומעשירות בידע בהתאם לעולם התוכן של כל אחת. זה מעשיר את הידע ונותן עוד פרספקטיבות טיפוליות. כבר קרה בעבר שחלקנו מטופלות כל אחת בתחומה. אנחנו עובדות במרפאות שונות אך קרובות פיזית אחת לשנייה - לפעמים אנחנו מחליפות עוגיות של אמא".
אסתר: "אם יש לקוחה משותפת שמבקשת ממני עזרה בכל מה שקשור לרפואת משפחה, אני מתייעצת עם אחותי, ויחד אנחנו חושבות איך לעזור בצורה הטובה ביותר. בסך הכול, יש לנו מטרה משותפת והיא שהמטופל יצא מרוצה".
איך נראים המפגשים המשפחתיים?
אסתר: "אנחנו משתדלות מאוד לא לדבר על ענייני עבודה במפגשים, אבל כשבעבודה מהווה חלק נכבד מהיום שלנו אי אפשר להתנתק מזה ובסופו של דבר הנושא הזה מתישהו כן נכנס לשיחה. מה גם שבריאות וחולי, בטח בשנים האחרונות, הוא נושא שנמצא בסדר היום של כולנו ואי אפשר להתנתק ממנו".
מה החלק הכי טוב בעובדה שאחותך נמצאת באותו המקצוע?
רותם: "יש לי אדם שקרוב אליי ואני יכולה לחלוק עימו את עולם התוכן שלי. מאוד נוח לשתף בדברים הכי אישיים: התלבטויות, מחשבות ודברים שאתה לא יכול לחלוק עם אף אחד ואסתר תבין אותי כי היא מכירה אותי טוב יותר מכולן. כמו שציינתי מקודם, העבודה בתחומים השונים מסייעת המון בהכרת התחומים אחת של השנייה, מה שבסוף הוא רווח ישיר של המטופל".
אסתר: "אחותי היא החברה הכי טובה שלי ומכירה אותי הכי טוב. גדלנו באותו בית, וערכים ובחרנו באותו מקצוע. היא הכי יכולה להבין אותי ואת הדילמות שלי ומייעצת לי בצורה הכי טובה ונקייה שיש.
רותם ואני עובדות במרפאות שונות שנמצאות באותה הקומה וגם דומות במראה החיצוני. הרבה פעמים המטופלות מתבלבלות בינינו וכשאני מסבירה שאני לא רותם, הן צוחקות. כשהן מביאות משהו טעים אליי במקום לרותם אני לא מסבירה שהן טעו".
מה החלק היותר מאתגר?
"העניין של להשאיר את העבודה בצד ולא להכניס אותה לחיי המשפחה – זה לדעתנו אתגר של ממש".
מה אתן הכי אוהבות בעבודה?
רותם: "מאז שהייתי סטודנטית ידעתי שאני רוצה להיות בקהילה ואני כל יום שאני קמה בבוקר אני שמחה על המקום שאני נמצאת בו. אני מתחברת לזה שאני יודעת מי המטופל ולהיות שם ברצף החיים שלו לכל אורכו. הקשר הבין-אישי המתמשך הרבה יותר מרגש אותי".
אסתר: "אני אוהבת לעבוד עם אנשים, לייעץ, לכוון, לטפל, נהנית מהדינמיקה, לעבוד עם צוות גדול מקצועי ומגוון, אבל מעל הכול אני אוהבת את הזכות ותחושת השליחות להיות בעלת משמעות לכ"כ הרבה מטופלים. מבחינתי הסיפוק הכי גדול ביום עבודה הוא פשוט לשמוע 'תודה'".
מוגש מטעם: כללית מחוז שרון שומרון
