מכירים את המשפט "נו באמת, מה כבר יכול להשתבש?". זה קורה לטובים ולמנוסים בינינו, שכבר יצאו לאלף ואחד ימי טיול ברחבי הארץ. וזה קרה גם לי ממש לאחרונה, עם יום שכאילו תוכנן בגיהנום.
אז מה עושים עם הטיול שתוכנן? בעיקר מנסים להקליל, לזרום עם מה שיש ולהבין שמרפי החליט לשים עליכם עין ביום הזה.
התוכנית
טיול לצפון
חברתי מיכל ואני תכננו טיול בן יום לצפון, שכולל טבילה בכמה מעיינות קרירים ונעימים. אבל מה שהיה אמור להיות טיול רגוע הפך למסע מטורף עם הפתעות בלתי צפויות.
בשעה 9:30 בבוקר עצרנו בארומה שבמחלף זרזיר לקפה, שייק וסנדוויץ', בלי לחשוד שזו תהיה הנקודה שממנה תתחיל שרשרת אירועים הזויה. חזרנו לרכב, סיבוב מפתח - והמזגן פשוט סירב לעבוד, דווקא ביום עם 36 מעלות.
הסתכלנו אחת על השנייה, פרצנו בצחוק וזרקנו: "יאללה, מזגן זה לחלשים". החלטנו להמשיך בטיול, כי מה כבר יכול להשתבש?
עין נון
אין כלום
היעד הראשון אליו החלטנו לנסוע היה עין נון, מעיין בכניסה לישוב מגדל על שפת הכנרת. בצילומים המפתים, המקום נראה כמו בריכת חלומות.
במציאות? יבש, נטוש, אפילו יתוש לא נשאר. נו טוב, המשכנו הלאה...
עין איוב
נמלים לוחמות ומשקפיים אבודים
הגענו לעין איוב, מעיין ומפל לא רחוק, בין כפר נחום לטבחה. ירדנו בהתלהבות, ואיך שהתיישבתי על סלע - בום! נחיל של נמלי אש התנפל עליי. עקיצות צורבות בכל מקום אפשרי, במיוחד במקומות הכי פחות נוחים.
רצתי למים, מיכל כבר הייתה בפנים, אבל בדיוק אז המשקפיים שלה החליקו למפל. בחור חמוד שהיה במקום צלל ומצא לה אותן, ואנחנו נשמנו לרווחה.
אלא שחמש דקות אחר כך אני נכנסת, שוכחת שגם עליי יש משקפיים - וגם הזוג שלי נעלם במים. הפעם, מיכל נכנסה לתפקיד וונדר־וומן והצליחה לדוג את המשקפיים חזרה, כנגד כל הסיכויים.
עין ידידיה
רגע של שקט ־ ובום
מעין איוב הגענו לכאן, מקום קסום עם בריכת מים צלולה, נדנדות וערסלים וגם הרבה שקט. רק אני ומיכל היינו שם. נכנסנו למים, קפצנו, צחקנו ואחרי כשעה של הנאה חזרנו לרכב להמשך המסע. ואז זה קרה. אנחנו נוסעות בשטח בחזרה מעין ידידיה, ואז שמענו רעש מתכתי חזק. הרכב רעד, איבד שליטה ולמזלנו הצלחנו לעצור.
יוצאות ולא מאמינות: הגלגל הקדמי פשוט התנתק מהציר. האום נעלם כלא היה, והגלגל דחף את עצמו פנימה אל תוך הפגוש. הרכב שלי נראה כמו פסל מודרני, באמצע שום מקום. מה הסיכוי שזה יקרה יום וחצי אחרי שהוצאתי את הרכב מהמוסך אחרי טיפול מקיף וטסט? רק חוק מרפי.
בשלב הזה ברור שהיינו אבודות. אומנם כל הזמן שמרנו חיוך על הפנים, אבל נתקענו באמצע שום מקום ואפילו גרר לא יכול היה להגיע לפה. מי הראשון שעליו חשבנו? אחיה ארד, חבר יקר והאיש שמנהל את קבוצת "מעיינות בישראל". התקשרנו אליו והוא, בקול הכי רגוע בעולם, אמר: "בנות, עם שלושה גלגלים לא נוסעים". כל המוסכים באזור כבר היו סגורים, אבל אחיה לא ויתר. אחרי טלפונים ובירורים הוא שלח לעזרתנו את ניר, מוסכניק מאבני איתן. ניר הגיע אלינו לשטח, שלף ארגז כלים, התיישב על האדמה הלוהטת והתחיל ניתוח חירום לרכב. שעה של עבודה מאומצת, זיעה מכל הכיוונים, ובסוף הודיע: "זהו, אפשר לנסוע". מלאך.
מסעדת מושבוצ
מנוע מעושן
מותשות אבל אופטימיות המשכנו למסעדת "מושבוצ" שברמות. חנינו, פתחתי את דלת הרכב - ולפתע הרחתי פלסטיק שרוף. במקביל, עשן החל לעלות מהמנוע.
"רוצי להביא מטף מהמסעדה!" צעקתי למיכל. למזלנו, העשן התפוגג בעצמו, ואנחנו נכנסנו לאכול, חצי צוחקות, חצי כבר לא יודעות למה עוד לחכות.
השעה היתה 7 בערב, וכבר הבנו שהרכב הזה לא נוסע היום לשום מקום. הזמנתי גרר וחבר ישן של מיכל מהתיכון, שהופיע פתאום משום מקום, הסיע אותנו עד טבריה. משם רצנו לתפוס את האוטובוס האחרון, וכמובן שפספסנו אותו. בסוף, אחרי חצות, הבת שלי אספה אותנו מהרצליה. ככה נגמר יום שהתחיל בקפה תמים והסתיים במסע הישרדותי.
הלקח
אז מה למדתי מכל זה? שיש הרבה אנשים טובים באמצע הדרך, וכשהכל משתבש כנראה קל יותר לראות אותם.
קראו גם:
