במוצאי שבת שעברה, העלתה טלי מולנר פוסט ברשת הפייסבוק, ובו הודיעה על החלטתה להקים רשימה שתתמודד למועצת העיר בבחירות הקרובות. תוך יום, סימנו יותר מ-1,000 איש "לייק" לפוסט, ועוד כמה מאות איחלו הצלחה.
בין המגיבים למולנר, כנראה הפעילה החברתית הבולטת והמוכרת ביותר בנתניה, היו גם לא מעט תושבים שלהם סייעה במהלך השנים. "כאשר אנשים כותבים לי 'את עזרת לנו. נעשה בשבילך מה שתרצי, אנחנו שלך', זה הכי מרגש לקרוא. התרומה והעזרה הן החלק החשוב והעיקרי בחיים שלי, שמלווה אותי עד היום וימשיך ללוות אותי תמיד", אומרת מולנר, "אם אהיה חברת מועצה, אני רוצה רק למנף את זה".
כמו רובין הוד
מולנר (46, נשואה ואם לשלושה), מורה ב"תוכנית קרב למעורבות בחינוך", מתגוררת בשכונת עיר ימים. את פעילותה החברתית וההתנדבותית החלה לפני 15 שנה, כאשר שבה עם משפחתה משליחות מדינית בת ארבע שנים ברומא. "כשהגענו לארץ, עברנו להתגורר ברמת פולג והתחלתי לעבוד בבתי ספר באזורים (כיום נאות שקד) ובדורה (רמת ידין). פתאום ראיתי ילדים בחורף עם סנדלים ובלי מעילים, ילדים שלא מביאים אוכל לבית הספר.
"אז הבנתי שחייתי בתנאי לוקסוס, בזמן שיש אנשים שחיים בעוני מחפיר", היא מספרת, "התחלתי לעזור לתלמידים להשיג מעילים ונעליים, ואנשים בבתי הספר ובסביבתם שמעו שיש מישהי שעוזרת. הבקשות החלו לזרום, שאבתי סיפוק אדיר מכל מקרה, וחיכיתי למקרה הבא שאוכל לסייע. אירועי בר-מצווה עד רמת העלייה לתורה והתפילין, בת מצווה, קייטרינג, אוכל למשפחות מעוטות יכולת, ממתקים לטיולים, מיטות.
"אנשים שאין להם לאן לפנות, פנו אליי והפכתי להיות המלאך המושיע. בתקופה ההיא לא היה פייסבוק, אבל גרתי בשכונה מבוססת, והשלמתי את החוסרים מפה לאוזן. עם כניסת הפייסבוק, הכל הלך והתעצם, עד שאמרו לי שאני עמותה של בן אדם אחד. אני מרגישה כמו רובין הוד, לוקחת מהעשירים ונותנת לעניים. לשמחתי, בעלי עסקים ואנשי מקצוע למדו שכשטלי מבקשת, זה הולך למישהו שצריך באמת. אני מבקרת את המשפחות בעצמי, כדי לוודא שהן אכן זקוקות לעזרה".
מלבד פעולות הרווחה שהיא מבצעת, מולנר פעילה מאוד גם במישור המוניציפלי וגם בארצי. היא השתתפה במאבק לצמצום מספר הילדים בכיתות ("מחאת הסרדינים"), במחאה נגד הקרינה בבתי הספר, במחאה נגד מחירי הקייטנות, נגד צמצום תומכות הלמידה, ועוד. מולנר היא אחת מראשי ועד שכונות רמת פולג-עיר ימים, מבחינה בכל מפגע, קטן כגדול ("זה חיידק, שאתה לא יכול לנסוע ברחוב ולהתעלם ממעבר חצייה דהוי או מאשפה זרוקה בחוץ"), ומקבלת מתושבים עוד פניות לטיפול מול העירייה. מולנר גם חברה בהנהגת ההורים בתיכון אלדד, ומתנדבת במשטרה ובמשמר השכונה, שהיא עצמה ייסדה.
"כל הזמן עוצרים אותי ברחוב, ושואלים אותי איך יש לי זמן לכל הדברים האלה. אני עובדת בחצי משרה והילדים נמצאים הרבה פעמים לבד בבית. איפה שאפשר לתת ולתרום, אני שם, בלי תמורה ושכר. זו השליחות שלי בחיים", מסבירה מולנר.
נשמע שחייך עמוסי פעילות גם כך. מדוע בעצם החלטת לרוץ למועצת העיר?
"יהיה לי קל יותר לפעול מתוך המועצה, וכבר לא אצטרך לחפש חבר מועצה פנוי כדי לבקש ממנו בקשות. מתוך המועצה אפשר לעזור ביתר קלות, ברמה הביצועית הפרקטית. לאורך השנים, אני נתקלת בהחלטות שערורייתיות, ולא מבינה למה החליטו ככה ולא אחרת. לדוגמה, העיר נבנית ונבנית, בלי לעצור ולפתור את בעיות התחבורה. יש חוסר שביעות רצון מכך שלא רואים די פקחים ושוטרים עירוניים, כאשר אופנועים וטרקטורונים דוהרים בכבישים. אני יודעת אילו בעיות מפריעות לכל שכונה ושכונה, ורוצה לשבת בשולחן של מקבלי ההחלטות כדי להשפיע מבפנים".
הולכת עם האמת
התאכזבת שראש העירייה, מרים פיירברג-איכר, שעמה היית מזוהה לאורך השנים, לא הציעה לה להצטרף לרשימתה?
"במשך תקופה שמעתי ממקורבים למרים שהם ישמחו לראות אותי אתם בנבחרת, עד שיום בהיר אחד אמרו לי שלא אהיה חלק מהם. אין בי כעס או אכזבה כלפי מרים, כי היא עצמה מעולם לא פנתה אליי או הבטיחה לי דבר. כנראה היא העדיפה לידה אנשים 'פרו-מרים' טוטאלית, וטלי מולנר לא היתה 'פרו-מרים' כל הזמן, אלא ידעה להעביר ביקורת וגם לתקוף. מקורבים לה אמרו לי שהיא פחדה שלא אסור למרותה.
"עניתי להם, 'אתם יודעים מה? היא צודקת'. אני לא 'יס-וומן', כשיש לי מה להגיד, אני אומרת והולכת עם האמת שלי. אגב, לפני שהעליתי את הפוסט, צלצלתי למרים כדי שלא תראה באקט הזה 'הכרזת מלחמה' או משהו אישי נגדה. היא איחלה לי הצלחה והתפלאה שאני רצה, כי לדבריה אמרו לה שאני לא רוצה להיות חברת מועצה. עניתי שאני לא יודעת מי אמר לה את זה, אבל זה משהו שתמיד רציתי".
בסיעתה של פיירברג-איכר, "נתניה אחת", כועסים על ההתמודדות שלך בגלל הדלת הפתוחה שהיתה לך אצלם.
"אני לא חושבת שנכון לצפות מתושב שקיבל עזרה מהשלטון לאורך כל הדרך, פחות או יותר, לנופף בדגל ולהישאר מאחור כשהשיירה עוברת, 'כי עזרנו לך לאורך השנים'. כל עץ שנשתל פה, מדרכה שתוקנה, מתקן משחקים חדש או טיפול בתחבורה הציבורית, לא נעשו למען טלי מולנר, אלא לטובת השכונה כולה. זה התפקיד של העירייה.
"אני מודה שהרבה דברים היה קל להזיז בעזרת יוסי דורון, שהקל הליכים בירוקרטיים, והפלא ופלא - יש עמודי ביטחון ליד מעברי חצייה, הותקנו סלים במגרש הכדורסל בבית הספר, טיפלו בגינה, ועוד. לבקש ממני להכיר תודה אישית בכך שלא אתמודד למועצה, זה פשוט לא פייר. יש במועצה מקום לכולם. חוץ מזה, אני זו שרצה עם פנקס ממקום למקום, מוודאת שדברים מתבצעים אחרי שהובטחו, נמצאת בקשר עם התושבים ומשמשת מעין כלב שמירה של השכונה. ולמרות זאת, לא הכל דבש ולא הכל ורוד פה".
יש עוד רשימות שמתמודדות. מדוע החלטת להקים רשימה חדשה ולא להצטרף לאחת מהן?
"אני לא חושבת שאני צריכה לעבוד קשה בעבור פוליטיקאי אחר. אתן לך דוגמה. מישהי מאחת הרשימות צלצלה אליי והציעה לי להיות מספר שלוש אחרי ראש הרשימה ואחריה. שאלתי מדוע שאהיה אחריו, והיא ענתה שהוא זה מביא את הכסף. אז אני אתגבר על הכסף. הציבור מוקיר ומעריך אותי, ואני מסוגלת להיכנס למועצה ולהכניס חברים אחרים בזכות עצמי. המודל שלי היא ח"כ אורלי לוי-אבקסיס, אשה אמיצה עם ביצים, שיוצאת לדרך חדשה כי היא מאמינה בעצמה וביכולותיה. אתה יודע, התקשרו אליי לא מעט אנשים והביעו חשש שאם לא איבחר, אפסיד כסף, השם שלי 'יישרף' ולא יתייחסו אליי בעירייה. אני מסתכלת על זה כמסע חווייתי וייחודי שאעבור, ובסיומו אשאר אותה טלי. גם אם לא אכנס, זה לא סוף העולם. אני מאמינה שבעבודה קשה והמון חוגי בית, אצליח לזכות במנדט עד שלושה מנדטים".
מ"נתניה אחת" נמסר: "הסיעה מברכת על כל אדם שלוקח חלק בחגיגה הדמוקרטית וקוראת לכל אדם שרוצה להתמודד, לעשות כן".
