המחאה מגיעה לרשויות המקומיות: עשרות מנציגי המחאה נרשמו לאחרונה כמתמודדים לרשויות ולמועצות ברחבי הארץ. הדבר כבר קורה בצפון הארץ, באזור חיפה, בזיכרון יעקב, ראש העין, יבנה, אשדוד וגם באר שבע ועומר. אבל התחזית היא כי בקרוב יירשמו ברשימות הבחירות נציגים גם בערים הגדולות – תל אביב וירושלים ובעשרות רבות של ערים ומועצות.
נתנאל גולדברג (52), זיכרון יעקב. פעיל ב'אחים לנשק'. מהנדס אלקטרוניקה ושותף בחברה שבונה מטוס חשמלי חדש, מתמודד למועצה ברשימה העצמאית בזיכרון יעקב, ששמה 'חוזה חדש זיכרון'.
"לא ראיתי את עצמי בפוליטיקה אבל חיפשנו דרך לשנות דברים מהתשתית והחלטנו לקחת חלק בזרוע המוניציפלית של ארגוני המחאה, שמובילות אל מקום מקבלי ההחלטות. המטרה היא לא קריירה שנייה אלא ייצור תנועה חדשה שתגיע לחוקה. התחושה היא שמנסים לייאש אותנו. אחי היה טייס במשך 28 שנים, בין החותמים הראשונים של מכתב הטייסים שעזב לאמריקה כשהתחילו לקרוא לו סרבן. אני רוצה להביא תקווה ולייצר חוזה חדש, כדי שאחי יחזור לפה".
"גם ביוב נוגע לדמוקרטיה"
עמירה חכמון (48), מהיישוב עומר היא ממובילות המחאה בדרום. בחייה הפרטיים חכמון היא בעלת עסק לייעוץ פיננסי ומרצה באקדמיה. אלא שלאחרונה היא החליטה להתמודד למועצה ברשימה העצמאית 'חוזה חדש עומר'. "אנחנו רוצים קול וייצוג, פיקוח על המועצות והעיריות ויישום ערכי הדמוקרטיה והמינהל התקין שם. שחברי העירייה יעבדו בשביל התושבים ולא בשביל ראש העירייה", היא מסבירה.
"לכאורה ענייני תשתיות וביוב לא נוגעים לדמוקרטיה, אבל למעשה הכל הוא דמוקרטיה. הרי להחליט על תוכנית המתאר בעומר בשיתוף הציבור זו דמוקרטיה. וגם שיח מכבד בכיתות הוא דמוקרטיה, וגם מתן מקום ותקציבים לכל הקהילות החיות בישוב".
נורית טופז מאשדוד היא מנהלת תחום החינוך בעמותת צער בעלי חיים. לאחרונה החליטה טופז להקים, בעזרת 'יש עתיד', רשימה עצמאית בשם 'תושווים – למען קהילת הצרכים המיוחדים. טופז נחשבת לאחת ממובילות 'מאבק בלפור' האשדודי. "כאמא לאוטיסטית בת 20, סיימתי להמתין. הגענו למסקנה שאם לא נעשה בעצמנו, נמשיך להתחנן לתקציבים ולמרכזי יום. לחסום כבישים זה נחמד, אבל תכלס מה שמוביל לשינוי זה תקציבים, קביעת מדיניות וחזון".
עידו אטיאס בן ה-28, הוא פעיל מרכזי במחאה באזור באר שבע, הוא יועץ כלכלי, לקראת הבחירות המקומיות הוא החליט להתמודד למועצה ברשימה העצמאית 'חוזה חדש, המחנה הליברלי של באר-שבע'.
"לרשויות המקומיות יש תפקיד חשוב גם בקו ההגנה מול ממשלה שמנסה לרכז אליה את כל הכוח, ולהחליש גם את החיבור בין השלטון המרכזי למקומי. התעוררות המחנה הליבראלי הפתיעה במיוחד בבאר-שבע, כי הורגלנו להיות בשקט ולחשוב שאנחנו מיעוט. הרגשנו שהקול שלנו נגנב ולא קיבל ייצוג גם ברמה המקומית, ועכשיו נביא את הקול הזה גם למועצת העיר".
קטי פיאסצקי מבת ים עובדת בחברת סייבר ולאחר שהשתתפה באינספור מחאות, גם כנציגת מרצ במועצה, החליטה להתמודד לראשות העירייה ברשימה העצמאית 'בת ים חופשית ודמוקרטית'. "הבחירות המוניציפליות הקרובות הן המבחן הציבורי המשמעותי ביותר עבור הציבור הליברלי בארץ, שלא מצביע באחוזים גבוהים. חושבים שהבחירות המקומיות הן משהו מסואב שלא משפיע על החיים אבל הן משפיעות על חיינו לפעמים יותר מאשר הממשלה. וכרגע הרשות המקומית היא בלם לתוכניות של הממשלה".
רונית ארנפרוינד מיבנה, אף היא קול בולט במחאה, מתמודדת למועצה ברשימת יש עתיד. היא מנכ"לית עמותת תהל"ה עמותת הורי קהילת הלהט"ב, הפועלת בקרב הורי ומשפחות הקהילה. "היום ברור שהמרוץ לרשויות המקומיות הוא המשכה הישיר של המחאה, הרשויות הן התשתית לחיי היומיום של כולנו והעוגן הפוליטי הארצי. אנו זקוקים ברשויות לכמה שיותר אנשים בעלי תפיסה ליברלית. גם אם לא חשבתי להיכנס למערכת הפוליטית הציבורית, היום אני רואה בכך שליחות".
"טעות לחבר את המחאה לפוליטיקה"
ויש גם מי שמתנגד למהלך: אהרון ברנזסון, מראשי מחאת הטייסים, מסביר מדוע לדעתו הפעילים צריכים להישאר מחוץ לבחירות. "יש סיבות לרוב להתנגדותי לרעיון, וכל אחת מהן מספיקה לא כל שכן כולן ביחד. ראשית, כוחה של המחאה הוא בהיותה א-פוליטית משתפת וממוקדת בהפיכה המשטרית. עירוב פוליטיקה, מועמד, וזיהוי חד ערכי, פוגע במחאה ככלל.
"שנית, יש מידה רבה של התנשאות בחשיבה שתמיכה בעמדתך הערכית עולה על חשיבות הסוגיות המוניציפאליות, שהן נשוא הבחירות. שלישית, כל מועמד מבקש לפנות לקהל הבוחרים הגדול והמגוון ביותר ברשות שבה הוא מתמודד. צביעת מועמד בזיהוי של מחצית מהעם תרחיק מיידית את המחצית שאינה תומכת במחאה.
"רביעית, בבחירות מוניציפליות המיקוד הוא בבעיות המוניציפליות, ולא בסוגיות כלל ארציות. חמישית, כל מועמד הוא מספיק אינטליגנטי כדי לקבוע את הזיהוי שלו ואת סדר היום שלו.
"הסיבה האחרונה היא שבזמן הקריטי הזה לקיומנו, צריך להפנות את כל האנרגיות והקשב הניהולי למלחמה בהפיכה ובקואליציית החורבן, ולא לפזר את המיקוד בדברים משניים".
