ד"ר דניאלה נווה החלה את דרכה בעולם הרפואה בתור חובשת בצבא ולאחר מכן כקצינת ארגון רפואה בבה"ד 10, בית ספר לרפואה צבאית. "כל אלו שהדריכו במדור היו רופאים בכירים שהגיעו למילואים, הם היו עסוקים וכל הזמן היו להם טלפונים ושלפו אותם מאירועים משפחתיים, כשראיתי את זה אמרתי שאני בעצם לא רוצה להיות רופאה והלכתי ללמוד מחקר רפואי".
ד"ר נווה החלה בתואר במדעי הרפואה באוניברסיטת תל אביב ובעוד שחבריה נהנו מקורסי המחקר היא מצאה עצמה נהנית מהקורסים הרפואיים, "עברתי ללמוד רפואה בטכניון ודי מהר הבנתי שגניקולוגיה הוא התחום שלי. כשכל חברי ללימודים הסתבכו עם נושאים כמו הורמונים, לי הדברים היו מאוד ברורים ולעומתם אני הסתבכתי עם דברים שקשורים לרפואה פנימית".
בסוף ההתמחות שלה הבינה ד"ר נווה שהדבר שהיא הכי אוהבת הוא הקשר עם המטופלות, "אני הכי נהנית כשאני מלווה אותן לאורך זמן ולא רק פוגשת אותן ללידה או לניתוח. כך הבנתי שתחום רפואת הקהילה הוא בשבילי. התחלתי לעבוד במרכז בריאות האישה של כללית בנתניה ואחרי כמה שנים עברתי לניהול".
ד"ר נווה מספרת שלעומת העבר, היום ניתן לראות יותר מתמחות ממתמחים בתחום הגניקולוגיה, "ובכלל תחום הרפואה הופך להיות נשי. מדובר על שש שנים עם הרבה תורניות לילה שלא ישנים, לידות וניתוחים קיסריים וניתוחי חירום, זה יכול להרתיע", היא מספרת. עם זאת, התמיכה מצד משפחתה הייתה משמעותית וסייעה לצלוח את התקופה. "בכל תורנות אמא שלי באה לאסוף את הילדים עד שבעלי היה חוזר מהעבודה, אם הם היו חולים זה ישר טלפון אליה, ובעלי מאוד מעורב ומכיר את השמות של כל החברים והחוגים, מי עושה מה ומתי, בזכותם הכול היה אפשרי".
לשאלה מה היא הכי אוהבת בעבודה שלה, עונה ד"ר נווה שהשליחות הכי גדולה שלה היא להיות משמעותית עבור אנשים. "להיות שם ברגעים אולי הכי עצובים של הפלות והריונות לא תקינים, ולבשר חלילה למישהי שיש לה גידול סרטני, ולהיות ברגעים שמחים של הריון אחרי הרבה שנים של טיפולי פוריות ולידות, לחוות את הכול ביחד עם האישה. אני מכירה את המטופלות מעבר לפן הרפואי וזה מה שכיף לי", אומרת ד"ר נווה ומדגישה עד כמה היא אוהבת את הקשר עם המטופלות, דבר שמוביל לסייע בשמירה על בריאותן, בהתאמת הטיפולים באופן אישי וכמובן לדאוג שהן יבצעו את בדיקות הסקר השונות.
מה גילית על נשים לאורך השנים?
"שאין דבר שאישה לא יכולה להשיג אותו אם היא רוצה ועובדת מספיק קשה בשבילו, ושאין ספק שזה המין החזק, חד משמעית. אני רואה בעבודה סיפורי חיים קשים ונשים שבנו את עצמן מכלום, נשים שהגיעו ממשפחות קשות, ולמרות הכול הצליחו לצאת ממעגלים לא טובים שהיו להן, הרימו את עצמן והקימו משפחות".
עכשיו, כשלאט לאט העולם חוזר לשגרה, היא נזכרת גם בחלקים הטובים שהיו בעבודתה מאז פרצה הקורונה לחיינו. "שמחתי שאני במקצוע נדרש והמשכתי בשגרה, זה גם קצת הציל אותי שאני ממשיכה לעבוד לא משנה מה. היו גם צדדים טובים – היה יותר זמן לכל מטופלת, ויותר שיחות מעמיקות בלי לחשוש מהתורים בחוץ".
סיפור הפונדקאות של ד"ר נווה הסתיים בסגירת מעגל מרגשת בבית החולים בו היא והרופאה לה שימשה פונדקאית עובדות, עם צוות שהכיר את שתיהן היטב. "עבדנו יחד וידעתי שהם נמצאים בטיפולי פוריות שלא צלחו זמן רב, ידעתי שאני נמצאת בחודשים האחרונים שהדבר אפשרי עבורי מבחינת גיל והצעתי לה לשמש פונדקאית", מספרת ד"ר נווה.
את הבירוקרטיה הן תקתקו מהר מאוד כדי להספיק והמשפחה של ד"ר נווה תמכה בה לאורך כל ההליך בשמחה. "הילדים היו מהממים וסופר גאים", היא מספרת. לפני שלוש שנים הגיעה ד"ר נווה לחדר הלידה בבית החולים בו היא והאם עובדות, "זה היה מרגש מאוד גם מבחינת הצוות, וכיף לי לראות אותם ביחד כמשפחה ולדעת שהיה לי חלק בעניין, זה נותן כוחות והייתי עושה את זה שוב אם הגיל לא היה מגביל אותי".
