חייו של זוג שחי לאורך שנים ברווחה כלכלית מעל הממוצע, השתנו מקצה לקצה כשהאישה פוטרה מעבודתה.
מתחילת הקשר, ולאורך כל שנות נישואיהם, היה הבעל המפרנס העיקרי, ואילו האישה עבדה במשרה חלקית. כשהחברה בה הועסקה החלה בהליך התייעלות, היא מצאה את עצמה ללא עבודה.
בעלה לא התרגש מכך ואמר לה: "גם ככה לא היינו יכולים לחיות מהשקלים הבודדים שהרווחת, ולכן זה לא ממש הפסד גדול".
קראו גם:
אלא שמאותו הרגע הוא דרש ממנה לרשום על מה היא מוציאה כספים, ובהמשך התעקש לראות קבלות. בכל פעם שהציגה בפניו דרישה או חשבונית, הוא החל לנזוף בה בסגנון: "למה קנית כל כך ביוקר? למה את קונה מהסופר ולא מהשוק? למה את מבזבזת לי את הכסף בקלות דעת ובלי לחשוב? אם היית מרוויחה את הכסף שאת מוציאה ועובדת בשבילו, לא היית כזו בזבזנית".
האישה לא ויתרה וביקשה שייתן לה גישה חופשית לחשבון הבנק ולכרטיס אשראי, אבל הוא סירב.
"אני לא מסכימה שרק אתה תשלוט בכסף שצברנו יחד", היא הטיחה בו. הבעל השיב לה: "את מעט הכסף שצברת בזבזת מזמן. רק באמצעות ההקצבה שאני נותן לך לא נהפוך לעניים מקבצי נדבות".
מאותו הרגע החליטה האישה כי על כל דבר שבעלה יבקש ממנה הוא יצטרך לשלם, כולל על יחסי מין. "אתה רוצה לשכב איתי? זה יעלה לך 750 שקל", היא אמרה לבעל ההמום.
הבעל השיב לה: "את מדברת ומתנהגת כמו זונה. מה פתאום את דורשת ממני כסף על סקס? אנחנו נשואים. אני לא מסכים לתנאי שלך ושתדעי - זו עילה לגירושים".
באחד הלילות היה היצר חזק ממנו והוא הסכים לשלם לה את התעריף שקבעה תמורת יחסי המין.
"נעים לך לשלם לי?", היא שאלה אותו. "עכשיו תרגיש מה התחושה שלכל דבר יש מחיר".
בפעם הבאה שהבעל הציע לשלם לה, היא סירבה ואמרה לו כי "אין מחיר לשקט הנפשי ולחופש" ולכן היא החליטה להתגרש.
האישה הגיעה אליי כדי לקבל ייעוץ, והסברתי לה כי מדובר באלימות כלכלית מצד בעלה ולכן זו עילה לגירושים.
הבהרתי לה בנוסף כי אם הוא רוצה להתחשבן איתה על כל שקל שיוצא לו מהכיס, כנראה שאינו ראוי לזוגיות על כל המשתמע מכך.
הצדדים חתמו לאחרונה על הסכם הגירושים, וכל צד יכלכל מעתה את צעדיו בנפרד.
