שלושה גברים נתנייתים ממוצא טריפוליטאי החליטו להגשים חלום ולהרים מופע שיעסוק בעיר שבה גדלו ואותה הם כל כך אוהבים. הם קראו לו ''כמה נתניה?''. הופעת הבכורה שלהם בפסטיבל "אינזואגדה" בחודש שעבר, גרמה לצונאמי של התלהבות ועניין, ובעקבותיו להמשך סיבוב ההופעות.
1 צפייה בגלריה
חכמון, חדד ונעים, היוצרים והשחקנים של 'כמה נתניה?'. "הסיפורים מדברים לכל אחד"
(דימה חבר)
מאחורי המופע, שילוב של בידור ונונסנס מקורי על נתניה, עומדים שלושה: צביקה נעים (54), עיתונאי ידיעות אחרונות, פובליציסט, יוצר דוקומנטרי וכותב סיפורים קצרים שחלקם יפורסמו בספר שעתיד לצאת בשנה הקרובה, איציק חדד (54), סופר, צורף ומטפל באמנות שמאחוריו חמישה ספרי פרוזה ("תחנה אחרונה נתניה", נערי הפח" -"לא תכננתי להגיע לבנגקוק") וחננאל חכמון (42) מוזיקאי, פייטן, זמר, מורה ללשון, נגן עוד, גיטרה ובוזוקי ומנהיג ההרכב ''אונאניס רבטיקו" שמתמחה במוזיקה יוונית.
השלישיה שכבר בחרה נתיב עשייה בחיים, אבל החליטה בעקבות מגפת הקורונה, להשקיע בחלום חדש-ישן, ולהרים מופע שמאגד סיפורים ואירועים שהם גדלו עליהם.
היסטוריה דמיונית
"זה התחיל מזה שאנחנו שלושה אנשים שאוהבים לכתוב וליצור", מסביר חכמון. "עברנו מלנגן במרפסת ולדבר על רעיון, ליצירה של ממש, הופעה שהיא סיפורי שכונה קצרים שהם ההוויה הנתנייתית, עם מוזיקה שכולנו מכירים מהילדות, אנשים שפגשנו או שמזכירים לנו אנשים שפגשנו, וגם חוויות. זה הקטע של המופע, הקסם הזה, שמצליח לעבור דרך מופע של שעה וחצי. ואני חושב שהמוזיקה רק מוסיפה לו".
"לי אישית הקונספט הזה של סיפורים קצרים כחלק ממופע פשוט התאים, כי זה משהו שאני עושה כל הזמן, כותב סיפורים קצרים כאלה, מעין היסטוריה דמיונית של נתניה", מספר חדד. "סיפורים שנשענים על טיפוסים שפגשתי או שנדמה לי שפגשתי. אני אוהב להסתובב בעיר ולקלוט טיפוסים מעניינים, ממש לבנות להם ביוגרפיה, שמתבססת על איזה התרחשות שקרתה. הסיפורים הכתובים עוד עתידים לצאת בספר. אני מודה שגם עלי הדמויות מנתניה משפיעות. לא רק בכתיבת הסיפורים למופע, אלא גם בכתיבת הספרים שלי. העיר היא חלק ממני וממה שאני עושה''.
קיראו גם:
נעים, שמתפרנס ממילים, מספר כי הפרץ של היצירה הופיע בתקופת הקורונה. ''אני אוהב לכתוב על אנשים והתרחשויות. ממש כמו איציק שאוהב להסתובב בשוק וברחובות העיר, ושומע סיפורים מאנשים", הוא אומר. "חשבנו ביחד לעשות מזה משהו ויצא לנו סיפור מסגרת שהיווה את הבסיס, ממש פתחנו סלון כתיבה נתנייתי".
מה גרם לכם לצאת לדרך?
צביקה: "הלכתי עם איציק להופעה של חננאל עם ההרכב שלו בפסטיבל אינזואגדה לפני כשנה וחצי. הוא ניגן בחצר של בית וזה היה מדהים, אני חושב שזו הייתה הנקודה בה שנינו אמרנו, 'וואו, מפה חייבים לקדם את המופע שלנו'. זה ממש עשה לנו חשק כי זה פסטיבל יפה ומגניב שמתרחש בחצרות בתים ובתוך הקהילה, וזה יושב בול על הסיפורים האלה. ממש התלהבנו. התחלנו לברר מה זה הפסטיבל הזה ומי עומד מאחורי זה והגשנו בקשה להיות חלק מהמופע. שנה אחר כך, כשהם פנו אלינו, היה ברור לנו שאנחנו הולכים על זה".
"ממש המצאנו את עצמנו דרך המופע הזה", מבהיר חדד את התחושה ששלושתם שותפים לה. "נכון שזה התחיל בזמן הקורונה, כשעבדנו הרבה פחות והיה לנו יותר זמן פנוי, משהו כמו שנה וחצי, להיפגש ולהעלות רעיונות, להתחבר לסקיצה על שכונה, אבל משם זה פשוט רץ, כי ברגע שהודיעו לנו שאנחנו חלק מפסטיבל 'אינזואגדה' בנתניה, הספיקו לנו שלושה-ארבעה מפגשים בשביל להתגבש ולצאת לדרך. הרגשנו ממש שזה הטיימינג המושלם עבור שלושתנו שהמופע הזה ייראה אור".
חכמון, שאמון על הפן המוזיקלי במופע, מספר על החיבור עם הקהל: "ההווי של העיר הזו הוא בלי ספק חלק מאיתנו. זה פס הקול. הריחות של הבישולים בחדר המדרגות, הילד שצועק מלמטה, המבוגר שמבקש ממך להשלים מניין דווקא כשאתה ממהר והצלילים שעלו מהדירות. נכון, יש לכולנו נטייה להאדיר את מה שהיה פעם, את הזיכרונות שלנו, אבל עובדה, זה עובד והרבה אנשים מתחברים לזה, חלק גדול מהם לא גדל בנתניה בכלל".
אנרגיה טובה
הופעת הבכורה התקיימה בתחילת חודש ספטמבר. "הדבר המדהים בעיני זה שהלכנו להופיע בפעם הראשונה ומיד בתום ההופעה הזמינו אותנו שוב להופיע", מספר חדד. "פתאום נפתח לנו מופע רץ כזה, בלי יחסי ציבור''.
נעים: "קיבלנו תגובות מדהימות. זה היה מוצלח וזה הרגיש הכי נוח ועם אנרגיה טובה כי זה היה בחצר של בית בשכונת נאות הרצל אצל משפחה מגניבה שאירחה אותנו. באותו רגע אמרנו 'יאללה, ממשיכים' ואז הזמינו מאיתנו עוד שני מופעים לחודש אוקטובר ונובמבר, מופע במתנ''ס הרצל וגם מופע ב-ויצו, וגם הופעה בבית פרטי בחודש נובמבר שאמרו שזה ממש מתאים להם. זה ריגש אותנו".
מה סוד הקסם? מה שונה בין המופע שלכם למופעים אחרים בסגנון הזה?
חדד: "הצליל, הניגון והחיבור לילדות שחווינו כילדים בעיר נתניה, בשכונה, לדמויות. לדעתי גם מי שלא גדל פה, יבין את זה, כי יש איזושהי נימה ואנרגיה שהעיר נתניה מאופיינת בה ומשדרת, בעיקר עבור מי שעבר ברחובות שלה בילדות, דרך השוק, הכדורגל והבתים אחד של השני. אנחנו הרגשנו את האנרגיה הזו שאותה אנחנו מנסים להעביר במופע, באמצעות דמויות וטיפוסים שהציתו לנו את הדמיון, אולי מהילדות או שראינו בדרך, רובם מהדמיון".
חכמון: "אני מביא את החיבור המוזיקלי. שילוב של שירים שמחברים בין הסיפורים, כמו למשל 'חלליות' של סחרוף, שירים של זוהר ארגוב, מרגלית צנעני שהיא גם מנתניה ועוד, גם שירים ביוונית. אני מקשיב לסיפורים ומחפש את השיר שיכול להתאים לקטע המדובר. ממש רגע אחרי הסיפור. הרי ידוע שכל טריפוליטאי הוא בעצם איטלקי. הם דיברו בשפה האיטלקית וזה גם מה שכנראה השפיע על המבטא שלהם, זה כמו ניגון שכזה שמאפשר לך לזהות נתנייתים ממרחק של קילומטרים. ככה בדיוק איציק וצביקה נשמעים כשהם מספרים את הסיפורים במופע.
נעים: "זה הקסם של החיבור הזה של שלושתנו, המילים והמוזיקה, חננאל יכול לשמוע סיפור פעם ראשונה ואז הוא נותן לנו את פס הקול של המופע שיתאים לזמן שזה קרה או לחוויה".
ממה הכי התרגשתם?
איציק: "מזה שאנשים באו והתחברו למופע הזה מכל המקומות, לא משנה מאיזה גיל או מוצא, נשים וגברים. אנשים ממש התלהבו והרגישו חלק ממה שסיפרנו. או כמו שצביקה תמיד אומר, אנחנו לא מעצימים את השונות, אלא מציגים בפשטות את המאחורה של החיים ומביאים אותה אל המרכז".
חכמון: "מדהים אותי שאנשים מתחברים לדמויות, במיוחד שיש דמויות שהמצאנו. זה קרה לנו במופע הראשון שמישהו ניגש לספר לנו שהסיפור עם הרב שמברך את הילד לפני המשחק כדורגל, שלא מספר לרב שזה קורה בשבת, קרה גם לו, אבל הוא לא יודע שזה סיפור חצי דמיוני וזה מדהים".
ומה בנות הזוג אומרות?
חדד: "מפרגנות! אשתו של חננאל היא גם זו שדואגת לצלם אותנו תמונות מחמיאות ליח''ץ, גם כשהוא משאיר אותה בבית עם חמשת הילדים שהוא בחזרות. הן גם מגיעות להופעה, עם הילדים או עם חברה. הן מבינות שאנחנו שלושה אנשים שיש ביניהם חיבור שפשוט מתגלגל".
ומה הלאה?
נעים: "אנחנו מקווים שזה ימשיך ונוכל להסתובב עם המופע הזה בכל מיני מקומות, כי מעבר לסיפורים עם הוויה ונגיעה מקומית, זה יכול להתאים לכל המדינה וגם מחוצה לה. מעבר לנינוח הנתנייתי של הסיפורים, הם מדברים לכל אחד. אנחנו חולמים על מופע ארצי ואולי גם ספר".
חדד: "אנחנו רוצים להנגיש את המופע לכולם, ואנחנו שוקלים גם פתיחה של מופעים לייב בפייסבוק או בזום. מי שמעוניין לדעת מתי ההופעה הבאה או להזמין אותנו להופעה".
לסיום, למה בחרתם את השם 'כמה נתניה?'
חדד: "בגלל יום טוב סמיה שהיה המח''ט שלי בצבא הסדיר. צפינו במשחק כדורגל והאלוף משנה שלנו מציץ מהדלת עם הראש ושואל בלי דיסטנס, כמה נתניה?"
צביקה: "חשבנו לקרוא לזה 'רבטיקו נתניה' בגלל חננאל והמוזיקה היוונית שהוא מנגן, אבל בסוף אחרי שניקינו את הסיפורים ובחרנו מה כן ייכנס למופע, הסיפורים התנקזו לכדי דמויות, ובחרנו את השם 'כמה נתניה?' כחלק מהחיבור לדמויות האלו, תזכורת לחוויות שעברנו כילדים ואנחנו כולנו מתגעגעים אליהן בצורה כזו או אחרת".
