הג'ודאים שגיא מוקי, ברוך שמאילוב וטוהר בוטבול והשחיין מיכאל לייטרובסקי סיימו את חלקם במשחקים האולימפיים. החברים שלהם מספרים על הלחץ, הציפיות והאכזבה הגדולה.
"התאכזבנו יחד איתו"
"גם אני מבואס לגמרי, אני עצוב ממש", מספר בן שני, חברו הטוב של הג'ודאי שגיא מוקי מנתניה שהודח בשמינית הגמר של המשחקים האולימפיים. "לראות את הקרב היה קשה. שגיא אחרי שנה לא קלה, הוא לא הגיע במיטבו וראו את זה.
"אני מקווה מאוד בשבילו, בשביל האנרגיות שלו, שהוא יחזור לארץ, ייקח אוויר, ינוח קצת. בשביל הראש, בשביל השקט, יעשה את החושבים שלו. אם הוא יראה לנכון לעשות עוד קמפיין, שיעשה את זה בכל הכוח. הוא כבר הראה איך הוא יכול להשתקם מפציעות, אני מאמין שמנטלית הוא יכול לעשות את זה. אנחנו החברים מחכים לו, לשתות כוס בירה קרה, לשבת, לצחוק ולדבר. כמו שהוא יודע".
החברים צפו בתחרות ביחד?
"ראינו את התחרות ביחד כמה חברים. ציפינו וקיוונו לארגן ישיבה גדולה יותר בשלבים המתקדמים, אבל לצערי לא הגענו לשלבים האלה. התאכזבנו קצת יחד איתו. לא יצא לנו לדבר איתו, אנחנו מחכים שייקח את הזמן שלו, גם אם הוא היה זוכה, הייתי מחכה שייתן סימני חיים לפני שאני מדבר איתו.
"צריך לתת לו זמן לעכל את זה. צריך להיכנס לפרופורציות, כמו שהוא אמר בראיון - זה הספורט".
איך לדעתך הוא מרגיש?
"הוא מאוד רצה את זה. הוא באמת רצה את זה כל כך. בסופו של דבר שם בקרב, הדברים אולי לא הלכו כמו שהוא תכנן. הקרב היה ארוך ומתיש לשניהם, הם נראו כבר עייפים. יכול להיות שזו איזושהי טעות בקרב שגרמה להפסד, זה היה יכול להיות לפה או לשם, זה מה שכואב בג'ודו, שזה הולך לפעמים לרעתך במאית השנייה.
"אני יודע שהוא לא ציפה להיות מודח בשלב כזה, הוא האמין שהוא יגיע יותר רחוק, וגם אנחנו. זה מאכזב, אבל זה חלק מהספורט. אם הוא ירצה ויהיה חדור מטרה, אני בטוח שהוא יצליח להמשיך הלאה לעוד קמפיין ותחרויות, ולהביא עוד הצלחה".
"אני מרגישה בלב את האכזבה של שגיא, אני בטוחה שעם הזמן הוא יתגבר גם עליה", אומרת לאה סבג, שהייתה המחנכת של שגיא בחטיבת הביניים ונשארה איתו מאז בקשר, "אין לי ספק ששגיא ראוי למקום הראשון, אני בטוחה שכרגע הוא עובר טלטלה לא קטנה, וחשוב לי להגיד לו שזה לא סוף הדרך.
"הוא ידע מהמורות, אבל הוא בטוח יכול להרים את עצמו, וידע לחזור למקום הריאלי שלו. זו רק תחנה אחת בדרך. כואב לי, אבל אני יודעת שהוא יתגבר. הוא האדם הכי חזק שאני מכירה. הוא ילמד להרים את הראש, להסתכל קדימה והשמיים הם הגבול. שיהיה מאושר, זה הכי חשוב".
"זה יום לא פשוט", מוסרים הוריו של שגיא, "אבל אנחנו מאחורי שגיא, אנחנו תומכים בו ואוהבים אותו. הוא יתאפס על עצמו, והוא ממשיך לפריז 2024, ואנחנו מאחוריו בכל הכוח".
"הוא ראה את עצמו יוצא משם עם מדליה"
רפי בוטבול, אביו של טוהר בוטבול מאליכין, שהודח בבית הניחומים בתחרויות הג'ודו: "טוהר מאוד מאוכזב מעצמו שהוא לא עמד ב יעד האישי שלו, שזה מבחינתו לחזור עם מדליה. התחושה שלנו מעורבת. מצד אחד זו גאווה גדולה, מצד שני תחושה של תסכול.
"אנחנו כהורים באים מהמקום התומך, העוטף והרגשי, אבל בטח אחרי שאתה כהורה רואה את הילד שלך מתפרק בראיון בטלוויזיה, זה לא משהו שאנחנו רגילים לראות בדרך כלל, זה קצת קשה.
"דיברנו איתו אחרי, והוא בסדר. כספורטאי, אתה חייב שיהיה לך זיכרון של דג. זה מה שטוהר אומר כל הזמן. אם הפסדת בתחרות, אתה לא יכול להביא את התחושה לתחרות הבאה, ואם ניצחת, אתה לא יכול לתת לגאווה לפגוע בביצועים שלך בתחרות הבאה.
"לכן זו תכונה מדהימה, לדעת איך לאסוף את עצמך. לא מזמן הוא זכה בסגן אלוף אירופה, יש לו הישגים מאוד מרשימים. הוא שישי בדירוג העולמי. לריו הוא הגיע כיריב אימונים של שגיא מוקי, הרי הם גדלו יחד באותו מועדון, אצל אורן סמדג'ה.
"הוא זכה בסגן אלוף אירופה ופה הוא הגיע - ופספס. אבל אנחנו מאמינים שיהיה אחרת באולימפיאדה בעוד שלוש שנים, יש בדרך הרבה מאוד תחרויות, והוא חייב את זה לעצמו".
תדהר, אמו של טוהר: "אנחנו מאוד מאוד גאים בו, מבחינתנו הוא אלוף. להגיע לבימת הספורט הגדולה בעולם זה לא עניין של מה בכך. זה כשלעצמו אירוע מכונן. הוא ראה את עצמו יוצא משם עם מדליה, נקודה, סימן קריאה. פחות מזה - לא.
"אני יודעת שכל מה שנגיד לא מנחם אותו כרגע, אבל אנחנו תומכים בו. הוא אצל אורן מגיל ארבע, ואורן הוא ההורה השלישי שלו. אנחנו מאמינים בו, אני בטוחה שהוא יתאושש, יחשב מסלול מחדש, אולי יעלה משקל, אולי לא, ומה שהוא יחליט - אנחנו איתו".
בזכות הקורונה הגענו לאולימפיאדה
דימה ריבינסקי, המאמן של מיכאל לייטרובסקי, שסיים במקום ה-36 במקצה 100 מטר גב: "אמרתי למיכאל שדבר ראשון, צריך לחשוב על מה שיהיה עוד שנה - אליפות העולם. אני חושב על הצעד הבא. מה שעבר - עבר. אני למדתי משהו מהיפנים.
"מה שחשוב - זה מה שיש היום. לא מה שהיה אתמול. צריך להתכונן לאליפות העולם ביפן. יש כרגע מאמן שיושב בטוקיו עם מיכאל, שפעם גם היה שחיין שלי, ויש לנו יחסים ממש טובים. המאמן הוא גם כמו ילד שלי, וזה מרגיש כאילו נתתי לילד שלי עוד ילד משלי, מיכאל, שיטפל בו.
"דיברתי עם מיכאל, אמרתי לו שהכי חשוב, שילך, שייהנה מהאוכל, מהחוויה של האולימפיאדה, כי הכי חשוב בשבילו זה ליהנות.
"בשביל להגיע לאולימפיאדה, היה צריך כמה פרמטרים. גובה, גמישות ותחושת מים. למיכאל אין לא את זה, לא את זה ולא את זה. כשהוא הגיע אליי לפני שלוש שנים, לא חשבנו על אולימפיאדה, חשבנו מה לעשות כדי שהוא ישחה הכי מהר שאפשר.
"הוא התחיל עם תוצאה לא משהו. אחרי שנה טסנו לרומא, עשינו שיא אישי. אחר כך חזרנו לארץ, עשינו קריטריון לאליפות העולם. ואז התחלנו לחשוב על האולימפיאדה. אמרתי לו שצריך להוריד די הרבה שניות בזמנים כדי להגיע לאולימפיאדה. למזלנו בסוף הייתה קורונה. לא הצלחנו לעמוד בקריטריונים ב-2020, ואז הייתה לנו עוד שנה בגלל המגפה.
"בשנה שעברה הוא היה צריך ללמוד באוניברסיטה בארצות הברית, והוא ויתר על זה כדי להישאר איתי ולנסות להיכנס לאולימפיאדה וזה נתן לי פוש ענק. ואז התחלנו להתאמן. היו לנו תנאים די קשים בגלל הקורונה, אבל בזכות סימון דוידסון, יו"ר איגוד השחייה לשעבר וח"כ בהווה) שנתן לנו מפתח לבריכה וסידר לנו אישורים, התאמנו ובסוף כשהגענו לתחרות לפני האולימפיאדה – הצלחנו.
"הבנתי שמיכאל צריך פוש. היה לי שיער ארוך בלונדיני, אמרתי למיכאל שאני כמו שמשון. אמרתי שאם הוא יעמוד בקריטריון לאולימפיאדה, אני אסתפר, וכל הכוח שלי עובר אליו. הוא עשה קריטריון - ואני הלכתי הביתה והסתפרתי, כמו שהבטחתי. התחושה שלו עכשיו קשה.
"הייתי צריך להיות איתו בטוקיו. והחיבוק הזה שלי, הכמה מילים שלי חסרות לו, מילים שהיו יכולות להוסיף. אבל, המטרה שלו - הושגה. ברור שהיה כיף להיכנס לחצי גמר, אבל הוא לא הצליח, וזה טוב, כי פה יש רק לאן להתקדם".
"הוא כמעט ונגע במדליה"
אלזה, אמו של הג'ודאי ברוך שמאילוב מחדרה שהפסיד בקרב על מדלית הארד: "בעיני ועבורי ברוך הוא אלוף ונשאר אלוף. הוא שיחק בכבוד והפסיד בכבוד. אם היה שיפוט הוגן מדליית הארד הייתה מגיעה לברוך. בכל זאת, אני בטוחה שהוא עוד יזכה במדליה.
"מייד אחרי התחרות שוחחתי איתו, הוא בכה ואני הרגעתי אותו. הוא כמעט ונגע במדליה. חבל שזה נגמר כך".
אלזה נכחה בעת התחרות בעבודתה במפעל אלקטרוניקה בקיסריה והתפללה שבנה יזכה במדלייה. "כל הזמן קיבלתי עדכונים אבל צפיתי בתחרות האחרונה בבית הניחומים. ראיתי איך היריב עשה טעויות וברח והשופט התעלם מזה ולא העניש אותו.
"ברוך שיחק בכבוד ולא עשה קרב מלוכלך. הוא הפסיד בכבוד. בכל תחרות ברוך נותן כבוד ליריב. הגיעה לו מדליה
"הייתי בטוחה במאה אחוזים שברוך יעשה את זה. אבל מה לעשות, כך זה בספורט יש מנצח ויש מפסיד. לפעמים קורה שמתחרים חזקים מאוד מפסידים על דבר קטן. ברוך עשה מה שצריך לעשות. עצם זה שהוא הגיע לשם בעיני זה ניצחון. אחרי ההפסד הוא בכה כי היה בטוח שהוא חוזר עם מדלייה. אני בטוחה שהוא עוד יעשה את זה".
לעדכונים: חדשות נתניה
