למה נתניה?
"נולדתי בנתניה וגדלתי בה כל חיים. אני ממש אוהב את העיר שלי. יש כאן אווירה של בית ושל אנשים חמים, וכולם פה מכירים את כולם. זאת לדעתי אחת הערים היותר משפחתיות ולבביות שיש בארץ".
משהו מיוחד שקרה לך?
"אני מדריך בעמותת 'זיו נעורים'. זאת עמותה שעוזרת לנערים מכיתה ז' ועד לפני גיוס, שחלקם הוא נוער בסיכון מנשירה מהלימודים. אני מעביר להם סדנה חינוכית במשך שנת הלימודים, ובמקרה שלי זה קורה בים, עם הרבה פעילויות ימיות כמו קיאקאים, גלשנים, צלילה. מלמדים אותם ימאות, ומעבירים להם את הקשיים שאנחנו חווים בים, לחיים האמיתים. אני בעצמי הייתי נער וחניך שהלך לעמותה, והייתי בסיכון מנשירה מהלימודים, וזה עזר לי לעצב את מי שאני היום, ובסוף הפכתי להיות מדריך".
מה הכי גרוע כאן?
"לא הכול מושלם בעיר, יש כאן הרבה קשיים, ואחד מהם הוא לדעתי החינוך בעיר. זה אמנם לא רק בעיה של נתניה, אבל הנוער היום חושב יותר על עצמו בצורה אנוכית, מה אני צריך לקבל, ומה מגיע לי ותראו אותי, וזה קיים אצל הנוער שאני עובד איתו. אם זה היה תלוי בי, הייתי רוצה לראות כאן יותר פעילויות שבהן הנוער והילדים בנתניה יתחברו לסביבה, ויעריכו יותר את מה שיש להם בטבע שלנו, ובעיר הזאת ובחיים מסביב, ופחות להתעסק בעצמם".
מה נתנייתי בעיניך?
"חוף הים של נתניה, קונטיקי סירונית, זה משהו שמסמל מאוד את העיר, לדעתי. יחד עם השוק של נתניה, בטח בימי שישי לקראת שבת, עם כל הריחות, זה משהו מקומי מאוד, ומסמל את העיר לדעתי".
עם מי היית רוצה לשבת לדרינק?
"אני חובב גדול של גלישה, וקלי סלייטר הוא אחת האגדות בתחום. הוא אלוף העולם בגלישה כבר 12 שנים ברציפות, מישהו שמאז שנכנסתי לעולם של הגלישה הוא יושב לי בראש והוא תותח. ככה שאילו היה לי מתאפשר להיפגש איתו ולצאת איתו לסשן גלישה ואחרי זה לבירה, זה היה חלום".
מה המקום האהוב עליך בנתניה?
"הצוק בבלו ביי. כל פעם שאני רוצה להתאפס על עצמי ולהטעין אנרגיות, אם זה עם חברים או לבד, אני הולך לשם בשביל השקט, בשביל קצת התבודדות, וכדי לארגן את המחשבות שרצות בראש".
