אבל כבד ירד השבוע על הכדורגל הישראלי ובעיקר על מחלקות הנוער, עם היוודע דבר פטירתו של מאמן הכדורגל הנתנייתי, שלומי מיטלקה. לאחר מאבק של שנה וחודשיים במחלת הסרטן, נפטר מיטלקה ביום שישי שעבר, כשהוא בן 41 בלבד, והותיר אחריו אישה ושתי בנות קטנות (בנות שלוש וחמש).
ללוויה, שנערכה בבית העלמין בנתניה במוצאי שבת, התייצבו הרבה מאוד אנשי כדורגל, שהגיעו כדי לתת כבוד אחרון למאמן שעבד כמעט שני עשורים בפיתוח ובגידול שחקנים צעירים.
משמעת וחינוך
מיטלקה נולד בהרצליה ושיחק כדורגל במחלקת הנוער של מכבי הרצליה. אביו משה נדבק בעקבותיו בחיידק הכדורגל, והפך למנהל קבוצת הנוער. לאחר שפרש החל את קריירת האימון שלו במכבי הרצליה, משם עבר למחלקות נוער לא מעטות, ביניהן מכבי והפועל תל אביב, מכבי והפועל פתח תקוה, טוברוק ובית"ר רמת גן, ובשנה שעברה שימש כעוזרו של גילי לבנדה בקבוצת הבוגרים של הפועל איכסל, שהייתה בליגה הלאומית. לאורך כל ההתמודדות עם המחלה שמר מיטלקה על מצב רוח מרומם והיה השראה גדולה לסובבים אותו. במהלך השבוע שעבר חלה החמרה במצבו, ובסוף השבוע הוא נפטר.
מיטלקה ז"ל. "הוא היה אופטימי עד הרגע האחרון"מיטלקה ז"ל. "הוא היה אופטימי עד הרגע האחרון"
מיטלקה ז"ל. "הוא היה אופטימי עד הרגע האחרון"
(מיטלקה ז"ל. "הוא היה אופטימי עד הרגע האחרון")
ניר לוין, ששימש כמנהל המקצועי של מיטלקה במחלקת נוער של מכבי תל אביב: "זה סיפור עצוב מאוד. שלומי אימן במחלקת הנוער של מכבי תל אביב במשך כמה שנים. אני זוכר בעיקר את השנה שבה אימן את שנתון 99 בנערים ב', בקבוצה שבה שיחקו ירדן שועה, איילון אלמוג ועוד כמה שחקנים שסומנו להגיע רחוק. הוא הוביל אותה להצלחה גדולה, קידם את השחקנים והקבוצה זכתה באליפות מרשימה. שנה אחר מכן רציתי לקדם אותו, אבל הוא קיבל הצעה לאמן את הנוער של הפועל תל אביב ועזב אותנו. שלומי היה איש כדורגל ברמות הגבוהות, יסודי מאוד, חרוץ. איש של צוות ושל שיתוף פעולה. תמיד הקפיד על משמעת ועל חינוך, דבר שחשוב מאוד בגילאי הנערים. היו לנו יחסים אישיים מעבר ליחסי מנהל-מאמן. הוא היה איש שכולם אהבו במערכת".
גילי לבנדה, שהיה מחבריו הקרובים של מיטלקה: "אנחנו חברים מעל 15 שנה. היינו בקשר נהדר. פשוט בלתי נתפס שהוא לא איתנו. הכרנו בהפועל תל אביב. אני אימנתי את הנוער והוא את הילדים, והקשר התחיל. כשעברתי להפועל פתח תקוה כמנהל המקצועי לקחתי אותו כמנהל החטיבה הצעירה. היינו בקשר יום-יומי מקצועי וחברי. המשפחות היו בקשר. הפכנו עם הימים לחברים הכי טובים. אין יום שלא דיברנו על כדורגל ועל החיים. היינו בחופשות, בהשתלמויות בחו"ל, הכול עשינו יחד".
לבנדה זוכר היטב את היום שבו התבשר על כך שחברו הטוב חלה: "באחד האימונים באיכסל בשנה שעברה נסענו יחד, והוא אמר לי לפני כן שהוא מרגיש ממש לא טוב. אמרתי לו שיישאר בבית, והוא אמר שאין מצב ושהוא מגיע. זה היה אימון לאחר משחק, והוא היה אמור לעבוד עם המחליפים. ראיתי שממש קשה לו, אמרתי לו שאחליף אותו והוא לא נתן לי.
"בדרך חזרה עצרתי פעמיים בשבילו והוא הקיא. אמרתי לו: 'אתה חייב ללכת לבית חולים, זה נראה לא טוב'. הוא אמר לי שהוא לא מרגיש את הרגל. הוא התאשפז והיה שם כל הלילה, ולא אשכח לעולם שבבוקר קיבלתי ממנו הודעה: 'עשו לי סי-טי וגילו גידול. אני נשאר באשפוז ולא יכול להגיע לאימון'.
"זה היכה בי בצורה שאין לתאר. מאז החלה שנה ארורה של טיפולים. הוא עבר כל כך הרבה דברים, ולמרות הכול תמיד חיזק את הסובבים אותו, ולא להיפך. לא יכולתי לעמוד בביקורים בבית החולים, והוא היה צוחק איתי ומעודד אותי. זה היה מדהים. שלומי היה אישיות יוצאת דופן: שנון, חד, בעל חוש הומור, מצחיק, חבר אמיתי.
"הוא היה אבא מדהים לשתי בנותיו. ביום האחרון שראיתי אותו, שזה היה ממש יום לפני שהוא נכנס לתרדמת לפני שהוא נפטר, הוא היה מרותק למיטה. בקושי פתח את העיניים, אבל ישבנו שעה וצחקנו על החיים ועל הכדורגל. אפילו אז הוא נתן לך להרגיש שהכול בסדר בזמן שהוא גוסס. שלומי הגיע בדיוק לשיא שלו, רגע לפני שהוא פורץ לבוגרים. הוא עשה עבודה מדהימה במחלקות הנוער. הגיע להיות עוזר מאמן בבוגרים ועוד שנייה היה הופך למאמן בוגרים, ולדעתי הוא יכול היה להיות מאמן בוגרים פנטסטי. הייתה לו עין טובה מאוד. זאת אבדה גדולה מאוד".
ישר והגון
מאמן השוערים, עופר נוסובסקי, שהיה בקשר קרוב עם מיטלקה בתקופה האחרונה: "שלומי היה איש מקצוע משכמו ומעלה. עצם העובדה שעבד במועדונים הגדולים של הכדורגל הישראלי — מכבי והפועל תל אביב, ובטוברוק, אומרת עליו הכול כאיש מקצוע. היינו יחד בהשתלמות מאמנים בברצלונה, ונפגשנו לא פעם במגרשי הכדורגל. ממש הערצתי את המקצוענות שלו. הוא היה מאמן יסודי ודקדקן. תמיד עמד על עקרונותיו ולא ויתר על כלום. באחרונה היינו בקשר טוב והתכתבנו המון. הוא היה אופטימי עד הרגע האחרון. הוא כל הזמן נתן את התחושה שהכול בסדר ושהוא יוצא מזה. אני בהלם גדול, ועצוב מאוד".
במכבי הרצליה, המועדון שבו שיחק שלומי מאז שהיה ילד ועד הנוער, ובו גם התחיל את קריירת האימון, מסרו: "המועדון מרכין ראש עם לכתו בטרם עת של שלומי מיטלקה ז"ל. שלומי שיחק במועדון כילד, התחיל את הקריירה שלו כמאמן כאן במחלקה, והמשיך לקריירת אימון יפה ומכובדת בשורה ארוכה של מועדונים. אנחנו זוכרים ילד טוב וחייכן שאהב מאוד כדורגל, ופיתח את זה למקצוע ולדרך חיים. שלומי נלחם במחלה עד הרגע האחרון. אנחנו שולחים תנחומים למשפחה וחיבוק גדול".
אריק איזיקוביץ', הבעלים של בית"ר טוברוק: "סיפור ממש עצוב. שלומי עבד אצלנו במחלקה, אמנם לא תקופה ארוכה, אבל בזמן שהיה כאן הוא הוכיח איזה אדם ישר והגון הוא. איש מקצוע מצוין שמבין כדורגל והולך תמיד בדרך שלו. תמיד אומרים דברים טובים על אנשים אחרי לכתם, אבל היושרה של שלומי הייתה באמת דבר בלתי רגיל".
ליאור רדלר, המנהל המקצועי של מכבי פתח תקוה, שם אימן מיטלקה בעבר: "היה קשה מאוד לשמוע את הבשורה המרה הזאת. כשזה קורה לאיש צעיר שהחיים עוד לפניו, זה ממש עוקר לך את הלב מבפנים. הוא היה כאן שנתיים מוצלחות ביותר. לקח גביע עם נערים ג' שנתון 94. איש מקצוע ברמה גבוהה מאוד, השקיע בכדורגל, הוא ממש חי את המקצוע, הגיע מוקדם והלך מאוחר. שמו היה שם נרדף למקצוענות. בשוק מאמני המחלקות הצעירות הוא היה אחד המקצועיים והרציניים ביותר. במקרה הוא גם אימן את הבן שלי, ואני יודע בדיוק מה השחקנים חשבו עליו".