זה רק סמלי שאקורד הסיום של העונה הסדירה של מכבי נתניה הגיע באימון השחרור של יום ראשון. צינור המים התפוצץ, וחלק מהשחקנים נאלצו להתקלח תוך שאילן הגנן אוחז בצינור המים ו"מקלח" אותם.
וברוח הסצינה הציורית הזאת, שנשמעת כאילו נלקחה מסרט בורקס על קבוצת כדורגל, הגיע הזמן לסכם את העונה הסדירה של מכבי נתניה שהסתיימה במפח נפש.
הפרידה: אייל סגל
רעידת האדמה הכי גדולה, שפקדה העונה את מכבי נתניה, הייתה כאשר הבעלים הודיע ב-2 בפברואר כי החליט לסיים את הרומן שלו עם מכבי נתניה. העיתוי היה מעט בעייתי, והיה מי שניסה לתלות בכך את הכישלון של הקבוצה בניסיון להתברג לפלייאוף העליון.
לא חשוב אם אתם מאוהביו או ממבקריו של סגל, איך שלא תהפכו את זה, עזיבתו תפער בור שהבא אחריו יתקשה מאוד למלא.
הנפילה: סלובו וברדה
שני המאמנים, שחוו שנים נהדרות במכבי נתניה, לא הצליחו העונה לשחזר את אותן ההצלחות. הם כשלו בבחירת הזרים, נפלו עם הרכש הישראלי, התפזרו עם מגוון שיטות משחק שלא הצליחו, ושמעו את האוהדים קוראים להם ללכת הביתה.
לא ככה פינטזו השניים על עונת 2019/20, שנפתחה ברעש גדול ועם רף ציפיות מוגזם ובלתי פרופורציונלי ביחס לסגל הבינוני מאוד שנבנה בקיץ האחרון.
הקריסה: אלמוג כהן
הבן האובד, ששב הביתה ברעש גדול משנים ארוכות בגרמניה ועם רף ציפיות גבוה, לא הצליח להרים את עצמו ואת הקבוצה. כהן השתדל מאוד, אבל ניסה לעשות דברים שהוא לא מתמחה בהם, וכך במקום לעזור פגע בעצמו ובחבריו.
גולת הכותרת שלו מהעונה האחרונה היא השיא הישראלי השלילי שניפק בכישרון רב - ארבעה כרטיסים אדומים בעונה אחת. לא ככה תיכנן כהן את הקאמבק שלו.
הפריצה: כארם ג'אבר
אחת מנקודות האור היחידות של העונה. בעקבות הירידה החדה ביכולתו של ויקי כחלון, הוזנק המגן הצעיר ממעמקי הסגל היישר להרכב הפותח, והוכיח שיש על מי לסמוך. במרבית שלבי העונה הוא עשה עבודה טובה, ואם ככה הוא נראה בעונת הבכורה שלו בבוגרים, ג'אבר יכול להפוך לשחקן הראשון זה שנים ארוכות שגדל במחלקת הנוער והצליח להפוך לגורם מהותי בבוגרים.
הדעיכה: גבי קניקובסקי
הוא פתח את העונה על תקן הנסיך הבלתי מעורער של מכבי נתניה, אבל אט-אט החל לדעוך עם הקבוצה כולה. מי שציפה שקניקובסקי יסחוב את נתניה על כתפיו, בזמן שכל חבריו אינם מספקים את הסחורה, התבדה. הקשר בן ה-22 כבש העונה שני שערים בלבד, אבל מעבר לכך עושה רושם שככל שהעונה הלכה והתקדמה, גרף ההתקדמות של קניקובסקי נמצא בירידה מתמדת.
היציאה: דני עמוס
בעוד 20 או 30 שנה יוזמן כנראה דני עמוס לטקס הוקרה, שם יזכירו לו שהוא היה השחקן הראשון שיצא נגד הומופוביה במגרשי הכדורגל. עמוס, שאחיו מיכה הוא הומו מוצהר, שמע את הקריאות מהיציע והחליט לא לשתוק. הוא עמד מול המצלמה ודיבר על כך בלי למצמץ. בינתיים הוא לבד במערכה, בלי גיבוי ותמיכה גלויה של חבריו מהליגה וממכבי נתניה, אבל אין ספק שהיציאה הפומבית שלו נגד אותן הקריאות שהשתרשו במגרשי הכדורגל, היא סופר-חשובה והיסטורית.
ההקרבה: רועי קהת
למרות פטירתה של אחותו יום לפני המשחק החשוב מול הפועל חיפה, רועי קהת לא שיתף איש, עלה למגרש ועשה הכול כדי שמכבי נתניה תשמור על הסיכוי להגיע לפלייאוף העליון. אחרי המשחק, שהסתיים בתיקו מאופס, הודיע קהת לאנשי הקבוצה על הטרגדיה שחוותה משפחתו יום קודם. בהחלט מחזה נדיר במקומותינו.
הבחירה: גולוברט, הררה, היקה
בחירת הזרים של מכבי נתניה בקיץ האחרון הייתה זוועתית. סלובו וברדה הנחיתו בקבוצה את בורחה הררה, ומהר מאוד הבינו שנפלו עם המגן השמאלי הספרדי. הרומן הצולע עם הספרדים נמשך עם הבלם רומן גולוברט, שהוחתם במטרה להיות השחקן המוביל של החלק האחורי, והפך מהר מאוד למישהו שלא קל להסתדר איתו בחדר ההלבשה, ולכן גם נחתך עוד לפני פתיחת חלון ההעברות בינואר. עם הקשר האלבני זאת כבר רשלנות, לאחר שהגיע לקבוצה בינואר של העונה הקודמת. בנתניה ידעו בדיוק מה הם יכולים לקבל ממנו, ובכל זאת השאירו אותו, רק כדי לא לקבל ממנו כלום ולחתוך אותו בינואר.
האכזבה: אביב אברהם
בגיל 24 (בעוד שבוע וחצי) הוא כבר היה אמור להיות שחקן מהותי בפאזל מכבי נתניה, אבל משהו שם נתקע. אביב אברהם לא הצליח להפוך לבורג חשוב במערך של סלובו וברדה, כשפתח בהרכב בשמונה משחקים ונכנס כמחליף שבע פעמים. עם שער אחד בלבד ב-15 משחקים שבהם שותף, אברהם עלול למצוא את עצמו בבעיה בקיץ הקרוב. ¿
דני טנקל, ערן גולן