קבוצת כדורגל הנשים העירונית "בנות נתניה" עתרה לבית המשפט המחוזי בלוד נגד עיריית נתניה, ראש העירייה ומועדון הכדורגל מכבי נתניה.
בעתירה, שהוגשה על ידי עורכי הדין אורי כהנא וחן שופן, נטען כי קבוצת כדורגל הנשים העירונית המשחקת בליגת העל, זוכה ליחס משפיל מהעירייה ומקבלת במסגרת חלוקת כספי התמיכות הציבוריים סכום זעום בלבד המהווה 1:18 מהתקציב שמועבר לקבוצת הגברים המקבילה. מהעתירה עולה כי בשנת 2019 זכתה מכבי נתניה ל־95 אחוזים מהתמיכה הציבורית של העירייה לענף הכדורגל, בסך של 3,639,347 שקלים, ואילו העותרת זכתה לחמישה אחוזים בסך של 196,653 שקלים.
1 צפייה בגלריה
כדורגלניות "בנות נתניה". מימין: אלה בבילה, שנהב רץ, שלי ישראל, יעל פרץ ומשי כהן סקלי
(צילום: אסף ]רידמן)
"בנות נתניה" טוענת בעתירה כי העירייה יוצרת אפליה מגדרית קיצונית כלפי קבוצת כדורגל הנשים בעיר ובכך משמרת את המצב הקיים בו נשים מודרות מנוף הספורט המקצועי בישראל.
בצדי המגרש
"התקציבים שהעירייה מקצה הם כספי ציבור, שעל פי החוק צריכים להיות מחולקים ללא אפליה", אומרת שלי ישראל, מייסדת מועדון "בנות נתניה". "העירייה טוענת כי היא קובעת את חלוקת התקציב על פי קריטריונים, אבל אני טוענת שהקריטריונים עצמם מפלים ושהם לא נותנים הזדמנות לכדורגל הנשים. אחד הקריטריונים, למשל, הוא קהל. לנו אין קהל מהסיבה הפשוטה שלא נותנים כאן מקום לכדורגל הנשים. ליגת העל לא משודרת בשום ערוץ בארץ. כדי שיהיה לנו קהל, התפיסה צריכה להשתנות, וכדי שהתפיסה תשתנה צריך לפתח את התחום הזה, וכדי לפתח אותו, דרושים תקציבים. הקריטריונים עצמם מגדילים את הפער ואת אי השוויון".
ישראל (34), ילידת העיר נתניה, היא כדורגלנית עבר ששיחקה בקבוצת אס"א תל אביב ובנבחרת ישראל, ופרשה לפני כשנה וחצי. היא הקימה את המועדון בשנת 2013.
מדוע היה לך חשוב לייסד מועדון כדורגל נשים בנתניה?
"הקמתי את המועדון מתוך רצון לייצר לבנות מקום לשחק כדורגל בעיר. כשאני הייתי ילדה לא היה לי איפה לשחק. בשנים הראשונות שיחקתי עם הבנים, אבל בגיל ההתבגרות זה כבר הפך להיות קשה. מועדון הבנות, שהיה הכי קרוב גיאוגרפית הוא אס"א תל אביב. במשך 15 שנה שיחקתי שם. הקמת מועדון בנתניה היה משהו שתמיד חשבתי עליו, אבל לקראת סוף הקריירה שלי החלטתי שאני עושה את זה ופועלת כדי לפתח בנתניה את כדורגל הנשים".
איך עשית את זה?
"קניתי שני שערים ופרסמתי מודעה בפייסבוק בה הזמנתי בנות לחוג כדורגל בספורטק. לאימון הראשון הגיעו שתי בנות. בסוף השנה סיימתי עם 12. מאז התפתחנו מאוד. היום, שבע שנים אחרי, יש לנו קבוצת טרומיות בגילאי שמונה־עשר, ילדות בגילאי 13־11, נערות בגילאי 18־14 וקבוצת בוגרות שמשחקת בליגת העל. אני מאמנת בעיקר את הקבוצות הצעירות ודדה בר כליפה מאמן את הקבוצה הבוגרת".
המגרש בו מתאמנות השחקניות הוא מתקן עירוני אותו הן חולקות עם קבוצות ממועדון בית"ר טוברוק. אחד הקשיים הגדולים של "בנות נתניה", הוא העובדה כי העירייה מקצה להן את המגרש רק בשעות הערב המאוחרות. "הילדות מתאמנות משעה 19:00 עד השעה 20:30, כי אלה השעות שנותנים לנו להתאמן בהן, וגם זה נעשה בצידי המגרש, כי הוא מלא", אומרת ישראל. "בקיץ עוד מואר בשעות האלה, אבל בחורף יש חושך מוחלט. מאוד קשה להביא ילדות שיירשמו למועדון כשאלה שעות האימונים. הבוגרות מתאמנות משעה 20:30 עד השעה 22:30, ולאחר מכן הן צריכות עוד לנסוע הביתה, כי רובן לא גרות בעיר, ולקום למחרת לעבודה. ניסינו כמה פעמים לפנות לעירייה כדי לשנות את השעות, אך ללא הצלחה".
מה התחושות שלך מהמצב הזה?
"תסכול. למרות שהמועדון צומח ומתקדם ולמרות שמספר הבנות עולה, התשובות נשארות אותן תשובות. כשנותנים לבנים בני 12 לשחק במרכז המגרש בזמן שבנות בגיל 17 צריכות להתאמן בצד, זה פשוט מפלה ולא הוגן. התחושה היא שמתייחסים לכדורגל הנשים בעיר בצורה פרה היסטורית".
מצוקת תקציב
יעל פרץ (24) ואלה בבילה (25) הן שחקניות בקבוצת הבוגרות. שתיהן, כמו שאר חברותיהן לקבוצה, צריכות לעבוד לפרנסתן למרות שהן משחקות בליגת העל. "אנחנו עובדות כל היום, ורובנו גם לומדות, ובערב אנו מגיעות להתאמן", אומרת בבילה, שהגיעה לארץ מהולנד בינואר האחרון. "אנחנו לא יכולות להתקיים רק מהכדורגל. הגברים בליגת העל, לעומת זאת, לא צריכים לדאוג לפרנסתם".
יש שיגידו שהיחס והתקציבים להם זוכה כדורגל הנשים הם בהתאם לרמה שלו בארץ. מה דעתכן על הטענה הזאת?
פרץ: "זה לגמרי מקרה של 'הביצה והתרנגולת'. אומרים שהכדורגל הנשי הוא לא מקצועי, אבל איך אפשר לצפות להיות מקצועי אם לא משלמים לשחקניות משכורת פול טיים? אפשר אפילו להסתכל על הקבוצות בתוך הליגה שלנו ולראות את ההבדלים. בכל השנים בהן אנו נמצאות בליגת העל, אנחנו בעיקר שורדות ומסיימות באחד מהמקומות האחרונים, בעיקר כי לקבוצות האחרות יש תקציב גדול יותר".
אתן כועסות?
בבילה: "בטח. אין כאן מחשבה על העתיד. אם תשאלו בן ובת שמשחקים כדורגל את השאלה כמו מי הם רוצים להיות כשיהיו גדולים, הבן יגיד רונאלדו וגם הבת תגיד רונאלדו, כי אין לה מודל אחר לחיקוי. צריך לקדם את הנשים בכדורגל ולהפוך אותן לדמויות שאפשר לשאוף להיות כמותן. זה הזמן ליצור שינוי. חבל שהעירייה נוהגת בצורה מפלה".
אז מה בכל זאת משאיר אתכן בתחום הזה?
פרץ: "העובדה שאנחנו כל כך אוהבות את זה. אני משחקת כדורגל מאז שהייתי בת שבע ואי אפשר באמת לעזוב. אני משערת שכשאסיים את לימודי הפיזיותרפיה שלי ואתחיל לעבוד בזה, הכדורגל יידחק קצת הצידה".
בבילה: "גם אני משחקת מאז שהייתי בת עשר. הכדורגל אומנם דורש הרבה מאמץ ומחויבות, כמו לישון נכון ולאכול נכון, אך הוא גם נותן לנו הרבה מאוד. אני מרגישה שבכדורגל אני תמיד מתפתחת ודורשת מעצמי את הטוב ביותר. מעבר להשפעה של זה על הגוף, הכדורגל משפיע גם מנטלית ומעצב את האישיות. סיבה נוספת שבגללה אני נשארת היא התקווה להיות חלק משינוי מהותי שאני מייחלת לו. גדלתי בעולם שבו אין שוויון בין גברים לנשים בכדורגל, ואני מקווה שבעתיד זה לא יהיה ככה".
בבילה מספרת עוד כי כשהיא הגיעה לארץ ואמרה שהיא תשחק בליגת העל לנשים, היא לא הבינה מדוע אנשים הופתעו לשמוע שיש בכלל ליגה כזאת בישראל. "בהמשך הבנתי שכדורגל הנשים לא מוערך כאן", היא אומרת.
אתן אופטימיות ביחס לעתירה ולאפשרות שהיא תייצר שינוי?
"אנחנו חייבות להיות אופטימיות", הן אומרות יחד.
מהעירייה נמסר: "תבחיני עיריית נתניה לחלוקת תמיכות הינם עניינים, שוויוניים, מתחשבים בצרכי אוכלוסיית העיר ואין בהם כל אפליה מגדרית. לאורך השנים מפעילה העירייה את התכנית הלאומית של 'אתנה' לקידום ספורט נערות ונשים בנתניה, בפרויקט נוטלות חלק כ-900 נערות ונשים. נדגיש כי אגף הספורט בעירייה הוא שרשם, מימן וליווה את השתתפות אגודת 'בנות נתניה' בכדורגל בפרויקט 'התקווה הישראלית', מגן הכבוד בשיתוף בית הנשיא ועל סמך המלצת העירייה נחשפה עבודתה של ישראלי, בגינה הוחלט להעניק לה את הפרס שקיבלה 'מאמנת הכבוד' מידי נשיא המדינה. באשר לטענה על שעות האימון – לפני כחצי שנה התקיימה פגישה בין אגף הספורט ויו"ר האגודה במהלכה הגיעו הצדדים להסכמה באשר לשעות הפעילות במגרש ( לילדות ונערות החל מהשעה 18.30 ולנשים בוגרות החל מהשעה 20.30). עם זאת, לאור הפנייה, יבחן אגף הספורט אפשרות להקדמת הפעילות".
