מישל אלבז כבר היתה במרחק שני רחובות מביתה, בדרכה חזרה מהופעה, כשקרתה התאונה.
"אני לא זוכרת הרבה", היא אומרת במבוכה, "רק שהרכב החליק, וכשניסיתי לבלום הרגשתי שהבלמים ננעלו. אני גם זוכרת שצעקתי 'אמא' לפני שעפתי ממושב הנהג והכל התנפץ עלי. הרכב ננעל ואני בתוכו. הרחוב היה ריק בשעות האלה, זה היה לפנות בוקר, ועובר אורח מבוהל הזמין את כוחות ההצלה.
"בדיעבד התברר שאיבדתי שליטה והאוטו הסתובב לצד השני והתנגש במשאית חונה. התעוררתי באסף הרופא אחרי סי־טי וראיתי שאמא שלי ושרה אחותי מנקות ממני זכוכיות. שבוע שלם עוד שלפו ממני שברי זכוכיות, וזה היה החלק הקל בסיפור. החלק הקשה היו השברים באגן ובצלעות והחשד הראשוני שעמוד השדרה נפגע ואשאר משותקת".
יותר משלושה חודשים חלפו מאז התאונה, ואלבז עדיין המומה. היא משתקמת במהירות יחסית ומצליחה לעמוד על רגליה על אף התחזיות השחורות, אבל סובלת מכאבים ומתקשה לתפקד.
לא מכבר שוחררה מבית החולים השיקומי רעות בתל אביב ועברה לבית הוריה בנס ציונה. קל לה להתאושש בקומת הקרקע, בעזרת אחיותיה שסועדות אותה, יותר מבקומה הרביעית בשכונת עמידר ברמלה, שבה היא מתגוררת עם בעלה ועם ארבעת ילדיהם.
"להרגיש סיעודי זה דבר נורא", היא אומרת, "אבל ברוך השם, הקול שלי לא נפגע. שבועיים אחרי התאונה באו חברות לבקר ושאלו איפה מישל השמחה. השירה בשבילי היא כמו תרפיה, ובאמת ניסיתי לשיר לכבודן. עולמי חרב עלי כשגיליתי שהקול שלי צרוד. בדיעבד התברר שזו תוצאה של הטראומה, כמו הריסים שנחתכו. אבל זה השתקם".
היא מפרנסת, הוא לומד תורה
לא במקרה המחשבה הקשה ביותר הקשורה בשיקום היתה אובדן יכולתה לשיר. מישל אלבז־רוזן (28) נולדה בנס ציונה, בת רביעית מתוך שמונה ילדים. היא גדלה בצל הצלחתו של אביה, הזמר בני אלבז, ושל אחיה הבכור, הזמר גד אלבז.
היא החלה את לימודי התיכון בכפר חב"ד, אבל בגיל 16 עזבה את בית הספר והתמסרה למוזיקה, אף שהצעד הזה גרם למשבר בבית. מישל היתה נחושה - היו לה חוזה חתום אצל הסוכן רוברטו בן שושן, דיסק מוכן ותאריך השקה ב'זאפה', אבל בגיל 17 אירעה תאונת הדרכים והיא גרמה לה לשנות מסלול: היא ביטלה את החוזה, חזרה בתשובה, ועוד בטרם מלאו לה 18 נישאה לשגיא רוזן, שפגשה דרך חבר משותף.
"ברגע שנפגשנו ידעתי שהוא יהיה בעלי. הוא היה בהודו ובתאילנד וחזר איתי בתשובה. היום הוא תלמיד חכם. נראה לי שאשמיט את השם רוזן ואשאר מישל אלבז. לבעלי זה קשה, אבל זה מה שמביא לו את הפרנסה".
הוא לומד ואת עובדת.
"הלימוד נותן לו מידות טובות. ומה אישה צריכה בתכל'ס? עזרה, דאגה, תמיכה. זו הדרך שלנו, ואנחנו מאמינים שהתורה נותנת ברכה. אני מביאה משכורת טובה יחסית. בארבע השנים האחרונות התפרסמתי והבינו מי אני.
"אני מוגבלת מבחינת הקהל ולכן הרמתי הפקות בעצמי. על חלקן אפילו הפסדתי. אני עדיין במינוס בגלל זה, אבל לפחות זו הגשמה עצמית וחשיפה, בדרך שלי. בגלל האומנות גם ידעתי שאני צריכה בית ולגדל ילדים, כי יש הרבה פיתויים במקומות האלה.
"ראיתי אנשים נשואים שחיים חופשי ושאלתי מה קורה, אילו חיים אני הולכת לחיות. חשבתי שאפשר רק לעשות מוזיקה, אבל אתה לא יכול, אתה מתערבב".
מישל ושגיא הורים לארבעה ילדים: אביגיל (9), יעל (7), יוסף עובדיה, על שם הרב (6) ובנימין, על שם אביה (שנתיים).
עם ההתחזקות בדת הסירה אלבז את שיריה מיוטיוב והחלה להופיע לפני נשים בלבד. "תכננו כל כך הרבה עם רוברטו", היא אומרת. "על החוזה שלי היה כתוב 'קיסריה', וכבר עשיתי חימום לאביב גפן ביום העצמאות בלטרון, והייתי בסך הכל בת 16. כולם כאבו את זה שעזבתי".
למה חזרת בתשובה?
"לתאונת דרכים שעוצרת את החיים יש סיבה. רוצים שתתבונן. אצלי הכל קורה במעברים חדים. אם לא, אין לי עניין. אני אדם לא צפוי. בסך הכל הצעד היה טבעי כי ההורים שלי דתיים פתוחים, וכל אחד מהילדים הלך בדרכו. אני הסנדוויץ', הכי מפונקת, ילדה של אבא.
"אבא שלי מרוקאי של פעם בלי קשר לדת, שמרני מאוד. כשהייתי יוצאת בערבים השארתי כריות מתחת לשמיכה והתגנבתי הביתה, אפילו אם השעה היתה רק תשע בערב.
"היום הוא מבין שחייבים להשתחרר, אבל אז הוא היה בראש שלי תמיד, בכל מסיבה. הוריי התגרשו לפני תשע שנים ושמרו את הבית הזה למשפחה. הם בקשרים טובים גם היום, ואבא עוזר לנו ותומך בכל".
גם התאונה הזאת תגרום לך לשנות מסלול?
"התאונה הזאת סגרה לי מעגל. הרגשתי שבורה נפשית, ופתאום קלטתי: רוצים שאבין מה זאת אמונה. הבנתי שאלוהים רומז לי להתייחס לחיים יותר ברצינות ולהיות יותר אחראית. באופי שלי אני ילדה שאוהבת את החיים. המסגרת והאחריות קשים לי מאוד, ולפעמים הקב"ה נותן לך הזדמנות לעשות שינוי".
כבר חזרת בתשובה. מה עוד נשאר לשנות?
"להיות יותר אחראית לחיים שלי. לפני התאונה הייתי דינמית מאוד, נוסעת להופיע באילת, בחו"ל, חיה חיים שונים ומשתנים, כמו אמנית, יום הוא לילה ולילה הוא יום. אמן, יש לו נטייה להתבלבל, ואחרי התאונה הבנתי שאלוהים מאותת לי להתעורר על החיים שלי. הוא שואל אותי מי אני, מה המסגרת שלי ומה האחריות, ומזכיר לי להשקיע לא רק במוזיקה.
"גם קודם ידעתי את זה, אבל כשאת עומדת למות את אומרת, 'וואו, רגע, מה באמת חשוב בחיים שלי?'. התאונה היא השיעור שלי שהמוזיקה והקהל הם רק אמצעי. המטרה האמיתית היא המשפחה, הבעל והילדים. רק באמצעותם אוכל להיות אמנית".
נשים מבינות נשים
היא מדברת ודומעת. התאונה התרחשה בשלב שבו הקריירה שלה החלה לנסוק למקומות כמו רדינג 3, שבו תתקיים הופעתה 'חוזרת בגדול', ורגע לפני הופעה ראשונה בפריז, שהספיקה לסגור לפני שהתוכניות התנגשו במשאית חונה.
"אצל אמנים תמיד הכל נראה זוהר, אבל זה בכלל לא ככה", היא אומרת. "אני מתמודדת עם קשיים גדולים, אבל תמיד צריכה להיות שמחה".
הגדרתה כ'זמרת נשים', למשל, סיבכה אותה עם מועדון הזאפה. הוא לא התיר לה לקיים הופעה לנשים בלבד מחשש להדרת גברים.
"בחרתי בהלכה שבה מופיעים רק לפני נשים", היא מתרגזת. "אף אחד לא מתנגד כשעושים הרצאה לנשים או פסטיבל נשים בלי גברים בקהל, אז מה הבעיה? בקהל שלי יש גם לסביות, אין קשר להיותי דתייה, אז למה לא לקבל כל אדם בדרכו?
"אין פה שום הדרה, ואני מתעקשת להגיע לזאפה כמו כל זמרת שרוצה להופיע במקום נחשב, וגם אגיע להיכל התרבות ולקיסריה. נשים מחפשות אירועים כאלה. בגלל זה הפרשות חלה הפכו לטרנד. אני לא פמיניסטית ולא מדירה גברים, אבל נשים מבינות נשים. כשהקהל מעורב הן לא מרגישות חופשי כי הן מתעסקות בחיצוני. בפגישה של נשים בלבד אין מסכות".
את שלמה עם המקום שאת נמצאת בו עכשיו?
"לא אשקר. ההלכה להופיע רק לפני נשים קשה מאוד. אני תמיד שואלת למה אי אפשר להופיע לפני גברים, הרי אני יכולה לחזק עוד אנשים, אבל יש הלכה".
הפוסט של ליסה דדון
במשך שלושה חודשים נלחמה אלבז על עצמאותה. בהתחלה התניידה בכיסא גלגלים ונזקקה לעזרה צמודה. אחר כך התקדמה אל ההליכון וחרקה שיניים בתרגילי פיזיותרפיה. האישה שכבשה במות והלהיבה רבבות נשים מול אור הזרקורים מצאה את עצמה חסרת אונים, כאובה ומיוסרת.
"בפעם הראשונה שהרמתי את עצמי הצלחתי לקום איכשהו. בפעם השנייה, כשידעתי איזה כאב מחכה לי, אמרתי שאני לא קמה. מצידי, להישאר ככה. אפילו לשירותים לא יכולתי ללכת. למזלי, החברות שלי, ליסה לוי, מור מועלם ושרית ניסים, לא עזבו אותי לרגע, היו לידי 24 שעות ביממה. הן אמרו לי, 'מה קורה לך? איפה הלביאה שבך?' אלה רגעים שיכולים להכניס אותך למרה שחורה, אבל הבנתי שהכל תלוי בי, ברצון ובבחירות שלי".
בבית נשארו ארבעה ילדים קטנים. רבים הופתעו כשאלבז פנתה לציבור בבקשת עזרה ופרסמה פוסט בפייסבוק שקרא למעריציה ולמכריה לתרום כסף ולסייע בבית.
"הרבנית ליסה דדון פרסמה את הפוסט הראשון, לא אני. גם היא עצמאית ומבינה את המצב. ביקשתי שלא יחשבו שאני מסכנה, והיא אמרה, 'תזכי אנשים, שיבינו שאת עצמאית.
"עכשיו תהיי מרותקת למיטה שלושה או ארבעה חודשים, מאיפה תביאי פרנסה?' עד אז לא חשבתי על זה בכלל. כל החיים שלי אני נותנת לאנשים ועושה חסדים וראיתי בתאונה הזאת שהכל חזר אלי".
לא חשבת לפנות להורים, למשפחה?
"שמעתי גם תגובות כאלה. אנשים שאלו, 'אבא שלה זה בני אלבז, לא?' בהתחלה התבאסתי. לא היה לי נוח עם בקשת העזרה, אבל הייתי חסרת אונים ולא חשבתי בכלל, זרמתי.
"אנשים עזרו לי בניקיון, בבישול, קיפלו כביסה, נתנו כסף, וגם מזה נתתי מעשר. במכבסה בנס ציונה שמעו מה קרה ולקחו את כל הבגדים של הילדים לכביסה. אני צריכה עזרה גם בשביל הילדים וגם תמיכה בשבילי, וחברות טובות באו לעזור.
"עכשיו אצטרך לחזור לעבוד, אין לי זמן להישבר. קבעתי את ההופעה ברדינג כדי לא ליפול לייאוש או לעצבות. עדיין קשה לי לעמוד וחשבתי שפשוט אשב על כיסא גבוה. זה מחזק את הקהל שאני לא נשברת. לא אשבר ולא אוותר ואגיע רחוק בדרך שלי".
