מרים פיירברג-איכר, ראש עיריית נתניה: "בליל הסדר אירחנו תמיד דודים ובני-דודים רבים. כדי לרצות את כולם, אמא שלי הייתה מחביאה ברחבי הבית כמה חלקים של אפיקומן. כשהגיעה העת בהגדה ואבא שלי היה מטיל עלינו, הילדים, את משימת מציאת ה'צפון', כל הילדים היו רצים לחפש, ואכן, כל ילד מצא חלק אחר, וכולם היו מרוצים. מכאן נולדה הנטייה שלי לדאוג לאחר ולפעול לשוויוניות בכל גוני החברה".
מירב בן ארי, חברת כנסת: "כשהייתי ילדה היינו חוגגים את ליל הסדר אצל סבי וסבתי, בשכונת ותיקים בנתניה, עם משפחתי המורחבת. ליל סדר אחד לקחתי את האפיקומן והחבאתי אותו, וכשהגיע הזמן להוציא אותו, לאחר שהילדים הקטנים במשפחה לא מצאו אותו, שכחתי איפה שמתי אותו. כולם קמו לחפש, ומתברר שהחבאתי כל כך טוב שאף אחד לא מצא. אני כבר לא זוכרת איזו מתנה קיבלתי על זה, אבל זוכרת טוב טוב את החג ההוא".
ד"ר גלית שאול, ראשת מועצת עמק חפר: "אני זוכרת ליל סדר אחד שבו כל בני-הדודים הבנים, הגדולים ממני, התחרו ביניהם על הניצחון, זילזלו ביכולותיי, ובסוף (גם בעזרת סבא, ששם לב למה שקורה, ואולי אפילו עשה אפליה מתקנת קטנה לטובתי והעלים עין) מצאתי בעצמי את האפיקומן! זוכרת שהתרגשתי ושמחתי מאוד על שהפתעתי את כולם, וחושבת שלקחתי את הרגע הקטן הזה אתי הלאה — רגע של אמונה בעצמי וביכולותיי, כילדה, שהתחזק מאוחר יותר כנערה וכאישה".
אהרון אורגד, חבר מועצת העיר, הממונה על תיק התרבות והאירועים: "בעבור אבי, רבי שלמה ז"ל, ערב פסח היה שעה של התרוממות רוח אמיתית. כל ליל סדר מחדש הוא הכריז בחגיגיות שהוא מחביא את האפיקומן והמוצא יקבל פרס. בכל פסח, המחבוא היה באותו המקום — מתחת למפת השולחן, והמשימה הייתה למעשה לנצל שנייה של חוסר תשומת לב מצדו, ולנסות לשלוף את האפיקומן. הפרס היה העובדה שציינו את שמו של המוצא בקול רם, והוא זכה למחיאות כפיים סוערות. כשכבר הייתי אב לילדים בעצמי, מקום המחבוא של אבי עדיין לא השתנה, וליל סדר אחד, כשאורי שלנו היה בן שלוש, הוא היה זה ששלף באומנות את האפיקומן ממחבואו. הוא, בניגוד לנו, לא הסתפק במחיאות כפיים, וביקש אופניים. זה ההבדל הבין-דורי".
טלי מולנר, המשנה לראש עיריית נתניה: "הייתי בכיתה ד', גרנו אז באבן יהודה, ומצאתי את האפיקומן מתחת למיטה. אני זוכרת שאמא שלי, זכרה לברכה, הרשתה לי כפרס ללכת לחנות לכלי הכתיבה היחידה שהייתה אז במושבה, שקראו לה 'היער הקסום', ולבחור לעצמי מתנה. ערב פסח הוא בעבורי תמיד יום שמציף אותי בזיכרונות מאמא שלי, שנפטרה כשהייתי בת 20".
יוני שטבון, חבר מועצת עיריית נתניה: "אצלנו במשפחה המנהג הוא שהילדים 'גונבים' את האפיקומן מעורך הסדר ומחביאים, והוא צריך לחפש אותו. כשהייתי בן חמש או שש, גנבנו את האפיקומן ורצינו להחביא באחד החדרים, כל האחים שמרו על החדר, ואחי הקטן היה אמור להחביא את האפיקומן במקום שרק הוא יודע עליו. אחרי שהוא החביא אותו, הוא נרדם ואף אחד לא הצליח להעיר אותו. הוא היחיד בכל המשפחה שידע איפה זה. חצי מליל הסדר מצאנו את עצמנו עסוקים בלהעיר את אחי הקטן, כדי שיספר איפה האפיקומן. זה סיפור שרץ במשפחה שנים, ומצחיק אותנו כל ליל סדר מחדש".