הקורונה

שירה שדה: "לא למדנו במשך חודשיים והרגשתי כאילו לא למדנו מחצית שלמה. זה מאוד חבל לי. אחרי 12 שנות לימוד רצינו לסיים את התיכון בצורה אחרת. באיזה שהוא מקום התחושה הייתה שרק מחכים שהשנה תסתיים. הקורונה מנעה מהחוויה של סיום בית ספר להיות משמעותית כמו שהייתה יכולה להיות. אני צריכה להזכיר לעצמי שסיימתי תיכון, כי זה לא מרגיש כמו הרגע הגדול הזה שציפינו לו".
מימין: שירה שדה, זיו ברדה, נווה מאמו ומרטינה סלניק מימין: שירה שדה, זיו ברדה, נווה מאמו ומרטינה סלניק
מימין: שירה שדה, זיו ברדה, נווה מאמו ומרטינה סלניק
(צילום: אסף פרידמן)
מרטינה סלניק: "כתלמידת י"ב התקופה בה היינו בהסגר בבית היתה צריכה להיות זמן של כיף בבית הספר. היא היתה אמורה להיות מוקדשת לטובת החזרות למופע הסיום. מאוד חיכינו לימים האלה, אבל זה לא קרה".
זיו ברדה: "בגלל הקורונה היינו צריכים להיפגש בשטח פתוח וזה הביא אותנו לשבת הרבה בטבע, לעשות טיולים רגליים, לדבר ובעצם להכיר בדרך אחרת. לפני כן היינו יוצאים בעיקר למסעדות ולא ממש מדברים שיחות עומק"
זיו ברדה: "מצד אחד אני מסכים שיש תחושת החמצה. כל מי שסיים תיכון מתאר את השנה האחרונה כשנה הכי כיפית ומשמעותית, ואנחנו לא ממש זכינו לזה. מצד שני, בזמן הזה גם נוצרו הזדמנויות מיוחדות ויצאו ממנו דברים טובים. למשל, הקשר עם החברים התחזק וקיבל עומק. ממש שינינו את האופי של החבורה שלנו. בגלל הקורונה היינו צריכים להיפגש בשטח פתוח וזה הביא אותנו לשבת הרבה בטבע, לעשות טיולים רגליים, לדבר ובעצם להכיר בדרך אחרת. לפני כן היינו יוצאים בעיקר למסעדות ולא ממש מדברים שיחות עומק. בזכות תקופת הקורונה הכרתי את החברים שלי מחדש למרות שאנחנו מכירים כבר הרבה שנים".
נווה מאמו, סיים י"ב בבית הספר טשרניחובסקי: "אני חושב שהכל לטובה ומשתדל לא להסתכל על השנה הזאת כפספוס. האמת שהתקופה דווקא עברה עליי בטוב. אני מרגיש שהייתי צריך את זה. כשיש שגרה מטורפת ולו"ז צפוף בלימודים ובמסגרות מחוץ ללימודים, אין ממש זמן לנוח, לחשוב ולהתרכז בכאן ועכשיו. זה משהו שבמאה ה־21 קשה לעשות והקורונה פתאום נתנה לזה מקום. אז ההפסקה הזאת, בשבילי, היתה נחוצה".

חששות ופחדים

שירה שדה: "קיים חשש מסוים. יש לי אסטמה, אז אני בקבוצת סיכון. חוץ מזה, אני דואגת להורים שלי ולסבתא. בהתחלה מאוד פחדתי שאדביק אותם. זה מייצר לחץ נפשי. בתקופת ההסגר זה היה עוד יותר קשה, כי היה הרבה לחץ באוויר. חוץ מזה, הריחוק הפיזי מהחברים יצר גם ריחוק מנטלי שהכביד. זה לא היה פשוט".
זיו ברדה: "גם אני בעיקר חושש להדביק את ההורים ואת סבא וסבתא, שהם מאוד קרובים אליי. אני פחות פוחד על עצמי. לפעמים אני רוצה לבוא לבקר אותם, אבל נמנע כדי לא לסכן. זה מצב בעייתי".

הבגרויות

מרטינה סלניק: "הלמידה מרחוק היתה לי קשה. בתקופת הקורונה עבדתי והייתי משלימה את השיעורים בהפסקות. זה לא היה קל. לא תמיד הבנתי את כל החומר וזה הקשה עוד יותר ללמוד לבגרויות. יש ילדים שממילא לא מצליחים להתרכז בשיעורים, גם כשהם נמצאים בבית ספר, אז בזום, כשיש מסביב הסחות דעת, זה אפילו מורכב יותר".
זיו ברדה: "אני נמצא במגמת תיאטרון ובמסגרתה אני מביים. הקורונה תפסה אותנו שישה ימים לפני ההפקות במגמה, שהן בעצם הבגרות המעשית שלנו. כל כך ציפינו לזה. בהתחלה עוד חשבנו שנוכל בכל זאת לעבוד ולצלם את ההפקות, אבל אחר כך הבנו שגם זה לא מתאפשר, כי אסרו על מפגשים וסגרו את בית הספר. זה ממש אכזב אותנו. עבדנו בשביל זה הרבה זמן, ובסוף לא יכולנו להציג את התוצר. בנוגע לשאר הבגרויות, אני חושב שהלימודים במתכונת הקורונה אפילו עזרו לי. הממוצע שלי עלה. הקורונה נתנה לי יותר זמן ללמוד בבית ולהתמקד. היו גם מבחנים עם חומר פתוח, וזה סיפק לנו תמיכה".

מסיבות הסיום

נווה מאמו: "על פי ההנחיות בוטלו אירועים מטעם משרד החינוך, אבל את הנשף אנחנו מתכננים לקיים באופן עצמאי כאירוע שיעמוד בכל כללי משרד הבריאות. זה בהחלט מאכזב שמופע הסיום התבטל. מדובר במשהו שכל שכבה מחכה לעבור כשהיא תגיע לסוף י"ב, אבל צילמנו את המופע, כל קטע בנפרד, ואנחנו נצפה בזה יחד בכיתה, בלי ההורים".

התוכניות לקיץ

מרטינה סלניק: "אני הראשונה מבין החברים שמתגייסת לצבא ומיועדת להגיע לחיל החימוש. תכננתי לנסוע לפני כן לאילת יחד עם שני חברים. התוכניות התבטלו בגלל הקורונה. אחרי שניתנו ההקלות חשבתי שאולי זה בכל זאת יקרה, אבל חברים שלי עדיין חוששים אז נשארתי בלי טיול. אני עובדת כרגע, אבל התכנון הוא לעזוב את העבודה חודש לפני הגיוס וללכת כמה שיותר לים".
זיו ברדה: "אני מיועד לשרת כלוחם. החברים שלי ואני רצינו לעשות עם סיום הלימודים טיול לקפריסין, מה שכבר לא יקרה השנה. אני מתגייס מוקדם, בתחילת אוגוסט, ככה שאין לי ממש חופש כי יש לי עוד בגרויות לפני כן. אני מתכוון ללמוד לבגרויות ואחר כך להיערך ולהתכונן לגיוס".
שירה שדה: "אני אמורה להתחיל את השירות הלאומי שלי כאשת צוות חינוכי במעונות ויצו ברחובות. אני עדיין לא יודעת מה אעשה בחופש הגדול כי הקורונה שינתה את התכנונים המקוריים".
נווה מאמו: "אני מיועד לשרת בלהקה צבאית. אני מתכנן לעבוד, להוציא רשיון נהיגה ולהשקיע במוזיקה. הוצאתי בעבר שיר אחד ואני רוצה להקליט ולהוציא עוד שירים בזמן שלפני הגיוס. תכננו טיול משפחתי לארצות הברית, דבר שכמובן בוטל בגלל הקורונה. בלי קשר, עם כל המהומות שקורות עכשיו, נראה שזה לא זמן טוב לבקר שם. לא נורא, אעשה טיול גדול אחרי הצבא".