שי רומנו ומוטי צולשן, חובשים מתנדבים ב"איחוד הצלה" סניף נתניה, נכנסו אל מסדרונות בית החולים "לניאדו" על מנת לבדוק מה שלום אלירוב זרחיה שטופל על ידם בשבוע שעבר.
לפני כשבוע ימים, התקבל דיווח על אדון שהתמוטט ברחוב החשמונאים בעיר. במהלך רכיבה על אופניו, עבר אלירוב זרחיה אירוע לבבי ולקה בדום לב ונשימה. בהצלת חיים בכלל ובאירוע דום לב בפרט, הגורם המכריע בהצלתו של המטופל הוא זמן הגעת צוותי הרפואה.
2 צפייה בגלריה
שי ומוטי יחד עם זרחיה
שי ומוטי יחד עם זרחיה
שי ומוטי יחד עם זרחיה
(צילום: שלומי גבאי - דוברות איחוד הצלה)
גם במקרה המדובר, פרק הזמן הקצר שלקח לכונני איחוד הצלה וצוותי הרפואה להגיע למקום הכריע את הכף לטובתו של אלירוב. "הגענו אליו וביצענו באדון פעולות החייאה הכוללות עיסויים, הנשמות ומתן שוקים חשמלי. פרמדיקים שהגיעו למקום המשיכו לפעולות החייאה מתקדמות ולאחר מכן שמחנו לראות על מכשיר המוניטור שהלב חזר לפעום" מספר שי רומנו שהגיע במהירות לזירה, חנותו של שי "בועות – רקמה ממוחשבת" ממוקמת ברחוב רזיאל הסמוך מאד לאירוע. הוא מצויד באופניים חשמליים המאובזרים במיטב הציוד הרפואי.
"יוצא לנו לא אחת לסיים החייאה לאחר שהמוניטור מראה שחזרה פעילות לבבית, אך לא תמיד אנו שומעים או זכים לראות את המטופל שלנו מתעורר ובהכרה מלאה" מספר מוטי צולשן שאף הוא מתנדב ביחידת האופניים של סניף נתניה. "ברגע ששמענו שחל שיפור במצבו, פנינו יחד לבקר אותו בבית החולים".
2 צפייה בגלריה
שי ומוטי יחד עם זרחיה
שי ומוטי יחד עם זרחיה
שי ומוטי יחד עם זרחיה
(צילום: שלומי גבאי - דוברות איחוד הצלה)
המתנדבים נכנסו אל המחלקה בלבבות נרגשים, עדיין לא מבינים איזו הפתעה מצפה להם. ברגע שנכנסו אל החדר הם גילו את אלירוב כשהוא ישוב על כורסא ומחייך אליהם בחיוך נרגש. "הצלתם את חיי, כאשר זה קרה לי ראיתי את אימי מול העיניים והיא אמרה לי "לא צריכים אותך למעלה, צריכים אותך למטה". אני עכשיו רואה מי המלאכים שסייעו בהצלתי. תודה רבה לכם".
המתנדב שי רומנו התרגש מאד, נישק את מצחו של אלירוב וחיבק אותו "בשביל דברים כאלה שווה לנו להיות זמינים להצלת חיים 24/7. עמדו לצדך כשהיית מוטל ברחוב והתפללנו שנזכה לרגע הזה. לראות אותך ככה נותן לנו כוחות להמשיך ולעשות את מה שאנו עושים. היה שווה לי לסגור את החנות ולהפסיד לקוח אחד או שניים ולעמוד במעמד הזה".
"שאלתי אותו אם הוא זוכר מה קרה לו. הוא אמר שהוא זוכר שהיה ברכיבה על האופניים אבל מאז לא זוכר כלום. הוא נישק לנו את הידיים והודה לנו פעמים רבות", מסר מוטי צולשן.